תפוז מכני

פרק 53

חיוכן נעלם.
״אבל תמר, אני זקוק לך. לא רק למין.. זה לא העניין.
אני אוהב לצפות בך ישנה, להתכרבל איתך, לאכול איתך.. וגם אותך.״ הוא אןמר לי ומנשק אותי, וכשאני חושבת שסיים הוא ממשיך
״אני רוצה לעבור לגור איתך.. שנתעורר ביחד בבוקר, נגור יחד בהרצליה, בדירה ליד הים.
כשנתעורר נרוץ בטיילת, ליד הים..״ אין שמץ להומור בקולו, הוא רציני לגמרי.
״מה את אומרת?״ זה נשמע לי באמת קסום.. אבל אני רק בת 17, ואין לי בכלל עבודה..
מה הוא מדבר על לעבור לגור ביחד??
״בוא נשים רגע ווייז חזרה למציאות?
לא. אנחנו עדיין צעירים לזה.. וחוץ מזה דירה עולה הרבה כסף.. ולי אין. אין לי עבודה בכלל..״ באיזה זמן בכלל?
״אני אשכור דירה. את יכולה לגור איתי.. וחוץ מזה יש את הסוויטה בהרצליה. אני גרתי שם לפני שאת הגעת״ באמת למה?
״למה באמת? למה עברת לגור פה..?״ הוא נותן לי מבט ׳את טיפשה?׳
״כי את פה. אני לא רציתי להיות רחוק ממך.. אני רוצה להתעורר לצידך ולהירדם לידך..
לקחת אותך לבית הספר, לבלות איתך, הכל.״ אני מחזיקה לו את היד
״אני אוהבת אותך. בוא נלך לראות איזה סרט...״ אימא שלי שמה איזה סרט שאני לא מכירה של רוברט דה נירו..
אנחנו מתיישבים בספה הגדולה, אימא שלי ליד תום.
הם מתוחים מאוד, אפשר לראות שלא נוח להם כלל.
אבל לדיו זה לא מפריע, אני מתיישבת לצידו כשהוא לוקח את זרועי ושם אותה בשלו.
לרגע זה נראה שהוא שקוע בסרט, אבל לא. הוא מסתכל על הידיים שלנו ביחד.
רומנטי שלי.
אני תופסת שאימא שלי צופה בנו, היא מסמנת לי את השעון.. שדין צריך ללכת.
וגם תום מסתכל כל שנייה כל השעון בטלפון שלו.. איזה אנשים מקסימים.
אוף אני לא רןצה שהוא יילך..
״דין נראה לי כבר מאוחר.. ומחר יש בית ספר.״ אני ממלמלת
״אוף. אני חייב? אני יכול להישאר לישון פה?״ ותום מאבד את זה סופית.
״כן מאוחר. תמר אני רוצה לדבר איתך בחדר העבודה.״ הוא אומר לי ואני קמה ללכת בעקבותיו
״לבד.״ הוא אומר, ואי מסתכלת מאחוריי, רואה את דין.
לא שמתי לב בכלל שדין אחרינו, הוא נראה כמו כלבלב נטוש, שעזבו אותו באמצע הדרך.
״דין יהיה בסדר. באמת.. אני אתקשר אלייך ברגע שאני אסיים.. אני מבטיחה.״ אני מנשקת אותו,
״אני אוהב אותך תמר..״ ועם זה הוא עוזב.
אני יושבת במשרד שלו, הוא אפילו לא נתן לאימא שלי להיכנס איתי..
״תשמעי. אני אהיה ברור איתך. אני לא אוהב אותו. הוא פאק בוי..
הוא לעולם לא החזיק קשר קציני מעבר ליומיים בלבד!
ועכשיו הוא פתאום מקסים ואוהב.. תמר תתעוררי.״ הוא אומר ולראשונה מזה זמן רב, אני מסתכלת בעיניו. רואה רגשות שונים לגמרי ממה שחשבתי שאראה.
דאגה ורוך..
״אולי. אני הייתי מוכנה לקחת את הסיכון הזה כשהתחלנו לצאת.. אבל זה לא ככה.
אנחנו באמת אוהבים אחד את השני..
תשמע.. קרה לך פעם שהבנת מישהו מבלי שהיה צריך לדבר? לא היה צריך להכביר במילים כדי שתבין מה השני רוצה להגיד? רק מהמבט? רק מהרגשה?
לי זה קרה עם דין.״
״תמר זה לא קשור. את עוד צעירה. את תתאהבי עוד כל כך הרבה פעמים בחיים שלך.
יש לך עתיד מזהיר לפנייך.. עתיד מבריק-״
״אני באמת לא מבינה איך זה קשור.
דין הוא בעצמו מדהים בכל השכבה..
הוא טופ בכיתה שלו, בגיל 18 כבר יש לו אחוזים מהעסקים של אביו.
וזה מעבודה קשה, שום פרוטקציות ושום דבר.. הוא סיפר לי בעצמו.
לא מפסיקים לשבח אותו כל הזמן, בין אם זה מורים בבית הספר או משקיעים של אבא שלו.
אבל כל זה לא חשוב לי, לא מעניין אותי כמו שהלב שלו מעניין אותי.
אני אוהבת את הלב שלו.
אני כל כך אוהבת את דין ואת הלב שלו.. ואולי הוא ישבור לי את הלב יום אחד.. וניפרד ממני.. ואתה תהיה צודק בכל מה שאמרת לי היום.
אבל העניין הוא שאני מוכנה לקחת את הסיכון הזה.. כי מעצם העובדה הפשוטה שאני אוהבת אותו.
או שאולי, אעמיד אותך על טעותך, והקשר שלנו זה אמיתי ויהיה לכל החיים.. זה מה שאני מקווה לו בכל אופן.״
״אני לא מרוצה. אבל אני אכבד את בקשתך..
אני רוצה לדבר איתך על עניין נוסף.״ הוא מוציא מהמגירה של השולחן קופסה קטנה..
הוא פותח את תכולתה..
״תמר זה בשבילך. התכוונתי לתת לך את זה ליום הולדת ה-18 שלך שיתקיים בחודש הבא..
אבל לא התאפקתי.״ זה צמיד כסוף טניס עם 5 אבנים ירוקות.
״אני יכול לענוד לך את זה?״ הוא אומר לי כשאני לא מפסיקה להסתכל עליו... זה יפהפה.. זה הדבר הכי קסום שראיתי בחיים שלי.
״רגע.. רגע זה בשבילי??״ אני שואלת
״אני לא רואה פה עוד מישהי עם עיניים ירוקות ואסמרלדות כמו שלך..״ אני צוחקת לשם המחמאה שלו..
״כן.. אשמח תודה.״ אני מחבקת אותו.
הוא עונד לי את זה.. ואני חושבת כמה זה מוזר החיבור שלי עם תום.. בחיים לא היה לי את זה עם מישהו שהוא לא מהמשפחה שלי, שאין לי איתו קשר דם.
זה פשוט מוזר מדי..
דין לא מבין את זה.. ואני גם לא רוצה לדמיין איך זה יהיה כשהוא יראה את הצמיד על היד שלי.
הוא ילמד לחיות עם זה.. אני מקווה.
״תודה. באמת... אני ממש מעריכה את זה.״אני אומרת לו ונוגעת באבנים שהצמיד שלי.
״אני מעריך את זה שהגעת לחיי.. אני מלא הערכה כלפייך.
אני אולי מגזים.. אבל אני מאוד אוהב אותך תמר..
אני מצטער על ההתנהגות שלי בתקופה האחרונה.״ אני מסתכלת עליו ונוגעת בידיו.
״זה בסדר, מבחינתי אין בינינו שום משקעים.״ הוא מחבק אותי
״אני אלך לישון.. אני קצת עייפה״ אני אומרת כשהוא משחרר אותי מחיבוקו
״לילה טוב תמר״ אני מחזירה לו ויוצאת.
״תמר! מה הוא אמר לך??״ אימא שלי מפתיעה אותי כשאני יוצאת
״לא כלום.. הוא סתם-״
״מה זה הצמיד היפהפה הזה??״ היא לוקחת את ידי וסורקת את הצמיד, נוגעת באבנים היפות.
״תום קנה לי את זה ליום הולדת.. נכון שזה יפהפה?״
״זה לא מילה מספיק לתאר.. כמו העיניים שלך.
אגב הטלפון שלך, התקשרו אליו לפחות 8 פעמים..
יש לך שלושה ניחושים..״ אני מניחה שזה לא הנשיא.
״אני אתקשר אליו.. לילה טוב.״ אני עולה לחדר שלי,
אני מתקשרת אליו והוא עונה לי בצלצול הראשון.
״תמר? את בסדר?״ פסיכופת אמרנו כבר
״כן. למה שלא אהיה? הוא סתם רצה לדבר איתי בקשר לעתיד שלי..״ שקר, אבל אני לא אגיד לו מה הוא רצה לומר, ובטח שבטח לא על הצמיד.. הוא יגלה את זה מחר.. בלייב.
״אני לא אוהב שאת איתו..״ הוא ממהר להגיד.
״זה לעולם לא יקרה. מה שזה לא יהיה שאתה חושב.. הוא ואימא שלי מאוד מאושרים.״ אני אומרת.
״זה לא אומר שהוא לא ירצה משהו בעתיד..״ די לעזאזל נמאס לי כבר.
לא ייתכן שהוא מצליח להוציא ממני את הפיוז.. ככה.. עניין של שניות!
אני אוהבת אותו. באמת. אבל עד היום החשבתי את עצמי כבנאדם סבלני.. אבל עם דין? פוף. זה נעלם.
״טוב סליחה, זה לא היה במקום.״ הוא אומר
״אני לא מבינה למה אתה מתנהג ככה. נכון ההתנהגות שלו לא הייתה וואו, אבל אין לו כוונות רעות.
הוא בנאדם טוב. אני מרגישה את זה.״ אני מרגישה גם שהתשובה שלי לא מצאה חן בעיניו בכלל. הוא בטח יענה לי: את מתחילה להתאהב בו?
כי אם כן, בחיי אני אנתק לו ואני לעולם לא אתקשר אליו יותר.
״סליחה. אל תכעסי על זה.. אני מספיק אעצבן אותך בדברים אחרים.. חבל שתבזבזי את האנרגיות שלך על זה.״ הוא מנסה להצחיק.
״למרות הכל.. אני אוהבת שאתה קנאי. קצת מעצבן אבל לא אכחיש .. אני אוהבת אותך ככה.״
״אני שמח תמר, כי זה מה שיש. תמיד אגונן עלייך ואוהב אותך בצורה רכושנית.״ אני מחייכת למשמע דבריו, אני אמשיך לעבוד על הקנאה שלך.... אל תדאג.
״מתי מחר להגיע לאסוף אותך? אל תאכלי ארוחת בוקר... אני אקח אותך.״ אני יודעת למה הוא עושה את זה, כדי שנבלה זמן ביחד.
״7 עובד לך?״ הוא לא מרוצה.
״אני לא קמה לפני.. אין פאקינג מצב.״ אני צריכה גם להתלבש ולהתעורר.. וממילא הלימודים מתחילים רק ב-8:30.
״דין ממילא אין שום מקום פתוח לפני.. טיפה נורמליות.״
״טוב. סיכמנו. אני אגיע ב-7. אני אוהב אותך, לילה טוב.״ הוא מנתק.
אני חולמת עליו, הוא הופך להיות מבקר קבוע אצלי מאז שנפגשנו.