תפוז מכני

פרק 28

״לא.. אנחנו רק...-״ אני מנסה לומר, ליצור משפט הגיוני, אבל אני מפסיקה כשאני רואה שהוא מעוצבן.
״אל תגידי אנחנו. אני לא אוהב את זה״
״תירגע קצת?״ הוא מעביר את ידו בראשו ואני משתחררת מידיו, אין לי כוח לסצנות של האדם הקדמון.. היום הזה עוד לא פאקינג התחיל מה הלוז בכלל?
״אל תלכי..״ הוא מחזיק בזרועי, ואני מסובבת את מבטי אליו,
״אני לא אוהב שאחרים נוגעים בך, במה ששייך לי״ הוא תופס בפניי ומנשק אותי בתשוקה, אני לא יכולה לסרב הוא לא נותן לי הזדמנות בכלל להגיד לו לא, או להתנגד.. ואני פשוט נשאבת אליו, הוא טורף את שפתיי..
הוא מנשק רק את פי, אבל אני מרגישה את הנשיקה שלו בכל גופי.
אני נוגעת בפניו, והוא בשיערי, מחזיק אותו יותר נכון.. לא נותן לי לזוז אבל הוא לא עושה את זה בחוזקה, בעדינות.
״אלוהים..״ הוא מתנשם, מצמיד את פניו אל שלי.
אנחנו שנינו מתנשמים אחד מול השני, קשה לי למצוא מילים כדי לתאר את מה שזה היה עכשיו..
״אני מכור לשפתיים שלך, לטעם של הלשון שלך, לטעם שלך.״
הוא לוקח את ידי ומניח אותו על המקום שאמור להיות ליבו, הוא פועם בעוצמה.. כמעט כמו שלי.
״דין, אין לך מה לקנא ברותם.. זה ממש טיפשי.״ אני אומרת, חשה צורך להגן על חברי הטוב, אבל זה רק מעצבן אותו עוד יותר
״הוא ידיד שלי, חבר טוב..״ ואני מחליטה לחמול עליו ולהוסיף את הנטייה המינית של רותם..״והוא גם הומו.. ״ אבל מבטו של דין לא מתרכך במילימטר, הוא עוצמתי וחזק כמו שהיה, כאילו לא אמרתי כלום.
״חשבת עליו שנישקתי אותך??״ הוא אומר בטון עצבני, ואני חושבת שיצא לו באוקטבה אחת יותר מדי ממה שהוא רצה.
חתיכת טיפש, אני נשבעת.
״אני לא אוהב שנוגעים בך, אני לא אוהב שהוא נוגע במה ששייך לי.״
״אני לא חפץ״ הוא מדבר כאילו אני חתיכת רכוש, ולא בנאדם.
״את הדבר הכי יקר ובעל ערך שיש לי.. וחוץ מזה את מדברת יותר מדי כדי להיות חפץ״ אני סוטרת לו בחזה, והוא צוחק
״כשמה שאת באמת צריכה לעשות זה לנשק אותי״ מטומטם, אבל אני מנשקת לו בכל מקרה.. מה שהופך אותי לעוד יותר מטומטמת.
אבל הוא עדין יותר מאיך שהוא נישק אותי.. אני נשענת על חזהו, והוא מחבק אותי חזק אליו.
נושם את ניחוחי אל ריאותיו.. ״תמר?״
״המממ״ אני מאוהבת בריח שלו, פאקינג הריח הכי טוב בעולם
״עד מתי נתחבא? אני רוצה לצרוח לכל העולם שאת החברה שלי, שאת האהובה שלי.״ אוי הוא כזה מתוק.
הןא באמת לא מודע לזה? אני תוהה עוד לכמה בנות הוא אמר את זה.. ועולה לי הדם לראש.. אני מרגישה כל כך עצבנית שאני רוצה לרצוח מישהו.. אבל לא די, נמחק עבר.. איך לעזאזל המוח שלי עושה לי את זה לפעמים? אני משתגעת.
״תמרררר, שוב התעופפת לי רחוק מפה..״ הוא אומר ומנשק את ראשי תוך כדי.
״דין..״
״טוב בסדר, מה שתרצי. אני... אני לא רוצה ללחוץ עלייך.. כל עוד יש לי אותך בזרועותיי, אני מסתפק בזה.״ הוא מנשק לי, ואני רןצה להאמין שהעניין עבר.
הוא ממשיך לחקור את לשוני, ואני נזכרת בדיעבד שיש לי שיעור עכשיו.. וגם לו! פאק אנחנו בבית הספר!
״דין! יש לי מתמטיקה עכשיו..!״ אני נוגעת בכתפיו בעדינות, ואחר כל יותר חזק שאני רואה שזה לא מפריע לו.
״אוף מה..״
״יש לי שיעור עכשיו, ואני צריכה ללכת!״ אני משתחררת ממגעו, ואני אוספת כת התיק שלי שהוא על הרצפה.
״לא את לא.. אני לא מאשר את זה״ הוא מתקרב אליי שוב ומנשק את שיערי..
״גם לך יש שיעור״ אני מנסה, בכל זאת שישחרר אותי. אני לא ריצה לקבל עוד ריתוק.. הספיק לי מהפעם הקודמת.
האופציה השנייה שיש לי, אם הוא לא ישחרר אותי זה לבעוט בו ואני לא בטוחה שאני רוצה את זה כל כך.
או להשתמש בטריק הידוע, ׳או, תראה ציפור׳ ולברוח..
אבל גם זה לא יעבוד... אני ממש טיפשה לפעמים, טוב רוב הזמן.
״לא מתחשק לי, אני מעדיף לבלות איתך״ הוא נוגע בכמה משיערותיי, מסלסל בהם את את אצבעותיו.
״אבל אני ממש רוצה ללכת לשיעור..״ אני שמה את התיק על גבי.
״אולי אני אקבל ריתוק גם.. אף פעם לא קיבלתי ריתוק עד עכשיו.. את מדרדרת אותי לתרבות רעה״ אני מחייכת אליו, זה מצחיק אותי לחשוב שדין לא קיבל ריתוק עד היום.
אני קיבלתי ריתוקים באנגליה על ימין ועל שמאל.
וגם פה לא מעט..
״תתמודד״
״הו כן, בהחלט.״
אני עוזבת אותו ומשאירה אותו שם, ממהרת לכיתה שלי. לצערי אני מאחרת ומגיעה 8 דקות אחרי המורה ובכל זאת מקבלת ריתוק.
גם כן דין והתעלולים שלו.
׳קיבלתי ריתוק, אתה צריך להתבייש׳ אני מקלידה לו מהר
׳אין לך מושג עד כמה אני מתבייש..׳ הוא לא
׳עד כדי כך, שאני אשאר איתך בריתוק...׳ מה.. לא הבנתי. הוא גם קיבל???
׳קיבלת ריתוק?׳
׳לא׳
מניאק!!!! אני מכבה את הטלפון, למרות שהוא ממשיך לשלוח לי הודעות, אבל אין לי כוח אליו.
אחר כך יש לי אנגלית, אבל יש לי פטור מסיבות די ברורות, אז אני מתיישבת בחוץ וקוראת ספר.
בהפסקה השנייה שלי, אני נשארת לעזור לרני, היא רוצה שאני אעבור איתה על משהו שהיא לא הבינה בשיעור פסיכולוגיה..
הזמן עובר מהר יחסית, ויש לי פסיכולוגיה.. שעתיים אחרונות והביתה.. אה שיט. יש לי ריתוק באשמתו..
טוב זה גם באשמתי, אבל בעיקר באשמתו.
השיעורים גם נגמרים ואני הולכת לכיתת הריתוק.. זה מדהים שבזמן הקצר שלי פה, אני יודעת בדיוק איפה זה נמצא.
אני חסרת תקנה..
״חבר׳ה, אתם יודעים מה לעשות. בלי רעש, בלי טלפונים. זה מיועד ללמידה, השלמת חומר, שיעורי בית, למידה למבחן. לא להפריע-״ נשמעת דפיקה על הדלת, והמורה ניגשת לפתוח,
״הו.. דין? מה אתה עושה פה?״ דין?? שמעתי נכון? אני מרימה את ראשי מהספר הפסיכולוגיה שלי, אני רואה את היצור היפהפה שלי.
המורה עומדת הכניסה לחדר, והולכת טיפה אחורה כדי לתת לו להיכנס, היא מסמיקה ומחויכת כשהוא נכנס.
אלוהים, הוא כל כך משדר סקס אפיל... יש לי צמרמורת רק כשאני רואה אותו, הוא מסתכל עליי ואני מביטה בו.
״קרו דברים..״
״אבל דין יקירי, אתה בכלל לא רשום פה..״ לך כבר!!!
״כן, אבל אני רוצה.״ מטומטם!!!!
״דין-״ הוא עובר אותה ומתיישב לידי, ״הנה הבחורה שרציתי לראות כל הפאקינג יום.. איפה היית בהפסקה השנייה?? חיפשתי אותך..״ אני שותקת..
״סתם. הסתובבתי במבנה של בית הספר...״ אני מתרצת.
״רציתי שנלך לדוד שלי, הוא היה מוציא אותך מהריתוק הזה בשנייה.״
״דין לא. אני לא רןצה שתשתמש בכוח שלך עבורי. וגם לא בעבור אף אחד.. אני רוצה בכלל שתפסיקו עם כל האלימות הזאת בבית הספר.
כןלנו נולדנו שווים.. אני לא אוהבת את זה ככה.. איך שזה עכשיו.״ אני אומרת לו, מיישרת את מבטי אליו, הןא מהורהר
״אני מניח שאת צודקת. אני אפסיק.. אני אגיד גם לכולם.״ הוא מחזיק את ידי, מלטף את פרקי אצבעותיו
״אני לא רוצה שגם אי פעם, תציע לי דבר כזה שוב.״ הוא שותק, הוא לא אומר מילה
״סליחה״ הןא אומר לבסוף.. יש שתיקה איומה ואני מרגישה שפגעתי בו... ואני לא יודעת מה לעשות.
״דין.. אני לא מתכוונת-״
״זה בסדר. את צודקת בהכל.. אני פשוט רוצה שיהיה לך טוב.. שנבלה ביחד.. אבל ידעתי שתשנאי את זה.. אז פשוט הצטרפתי לפה. אפשר נשיקה?״
״דין אנחנו בריתוק.״ מקווה שהוא יבין לבד מה זה אומר..
״ו? לא הבנתי מה זה קשור..״ הוא אומר את זה בשיא התמימות
״דין בריתוק אנחנו אמורים ללמוד.. לא לעשות מה שבראש שלנו..״
״את רןצה להגיד לי, שהתנדבתי להיות פה איתך במשך שעות בלי לגעת בך?? זה פאקינג גיהינום.״ הוא מניח את ראשו לאחור
״דין די נו זה לא סיפור...״ אני מצחקקת
״טוב בסדר, את צודקת. מספיק לי להיות איתך.״ דין עוזר לי בכל מיני שיעורים שיש לי, הוא די חכם המניאק הזה.
כמובן שאחרי כל תרגיל שהוא עוזר לי לפתור במתמטיקה הוא דורש נשיקה.. ואני מתרצה. זה לא שהמורה רואה.
היא עסוקה מדי בלכתוב הודעות סקס לבן הזוג שלה.
הריתוק נגמר..
אני אוספת את הדברים שלי, ואני שמה אותם בתיק, ודין רק מחכה לי שאסיים כדי לתפוס את ידי.
״את רוצה ללכת משהו לאכול?״ הוא שואל אותי, כשאנחנו הולכים לכיוון הרכב שלו, ואני נזכרת בבני..
״שיט.. לא איי צריכה להודיע לבני....״ אני שולחת לו הודעה מהר, ומסתבר שאימא שלי עדכנה אותו שקיבלתי ריתוק בפעם במי יודע כמה... והוא בדרך.
איך היא יודעת את הדברים האלה לפני?? אני בחיים לא אדע.
״בני בדרך.....״
״תתקשרי אליו שלא יבוא, אנע אקח אותך.. מה את רוצה לאכול? מה את אוהבת??״ אני פתאום קולטת שאני לא יודעת כלום על דין, מה הטעמים שלו, איזה דברים הוא אוהב..
על המשפחה שלו.. מה הסיפור עם אחותו.. אני זוכרת שמיקה אמרה לי במפורש שאין לו אחות. ופתאום כן יש לו?
״אוקיי.״ אני מסכימה רק כי אני רוצה לדעת אתה דברים האלה, וגם כי אני רוצה לבלות איתו זמן.. אני שולחת הודעה.
״נו לאן?? לאן את רוצה ללכת?״ אני באמת לא יודעת..
״אמממ לא יודעת.. לא ממש יצא לי להכיר את העיר..״ זו האמת, לא יצא לי כל כך לצאת.
״פיצה?״ אני מהנהנת, הוא פותח לי את הדלת של הרכב ואני נכנסת ורק אחרי שני חוגרת את עצמי.. אנחנו נוסעי לאיזה מסעדה איטלקית, היא קרובה לבית הספר.
אני אוכלת שם את הפיצה הכי טעימה שאכלתי בחיי, ומאיצה בדין לספר לי על חייו..
הןא מספר על הוריו, את אבא שלו פגשתי כבר פעמיים, והוא ממש מקסים, פלרטטן מדי לטעמי, אבל נחמד.
ואימא שלו, רק פעם אחת ראיתי אותה. הוא מדבר על אבא שלו באהבה עצומה.. אפשר לראות את זה בעיניים. הןא לא מזכיר את אחותו לאורך כל השיחה..
״דין.. אני יכולה לשאול אותך משהו?״ אני שואלת וכשהוא אוכל את הפיצה שלו.
״אני רוצה לשאול אותך על הילדה שראיתי בבית שלך.. היא אחותך נכון? אתה יכול לספר לי עליה?״ אני זוכרת אץ הילדה המקסימה הזאת שראיתי בכיסא באותו ערב בגאלה, ואחר כך בביתו. לפני הנשיקה הראשונה שלנו.
״היא.. אני.. את באמת רןצה לדעת?״
״כן. אני רןצה לדעת הכל עליך.. אני רוצה שתספר לי גם על אותו לילה של הסיוט.. בבקשה.״ אני מרגישה שנגעתי בנקודה רגישה מדי..
״תמר אני אספר לך.. אבל אני לא מבין למה את רוצה את כל החרא הזה בראש שלך...״
״זה קל. כי אכפת לי ממך, ואתה חשוב לי.״ אני מחייכת אליו, והוא מתרכך למשמע של זה..
״אוקיי.. את צודקת.
אני אספר לך כל מה שתרצי.״