תפוז מכני

פרק 15

אני מסיימת את הריתיק המשעמם שהיה לי...אני לוקחת את התיק שלי ויוצאת החוצה..
אני מגיעה הביתה, אימא שלי נמצאת במטבח
״תמר איך היה לך היום?״ אימא שלי מגיעה לחדר שלי כשאני באה לסגור את הדלת
״בסדר..״
״סיפרו לי שקיבלת ריתוק.. מה קרה?״ אוך שום דבר לא בורח לה
״סתם... איחרתי לשיעור ספורט. לא משהו רציני״
״אוקיי.״
״אימא אני יכולה ללכת היום לסרט?״ אני אומרת כשהיא פונה ללכת
״את הולכת עם מישהו?.. דין?״ עיניה מלאות תקווה כשהיא אומרת את שמו
״מה? לא. עם רותם. ולפני שתשאלי לא הוא בן, ולא אנחנו רק ידידים.״ היא מעקמת את פרצופה
״מה יש בינך לבין דין?״ למה כולם חושבים שיש משהו??
״אין כלום. ואני לא סובלת אותו״
״אבל הןא הסתכל עלייך כל החתונה״ איך אימא שלי בכלל יודעת??
״כן, הוא הסתכל עלייך ואת גם שלחת אליו כמה מבטים..
טוב אני אניח לך.
את צריכה כסף?״ לצערי כן.. אני מורידה את מבטי ״לא...״ היא יותרת ואחרי דקה חוזרת עם ארנקה
״קחי״ היא נותנת לי ביד 200 שקל
״אימא זה יותר מדי...״
״ששש עליי. כסף שלי. לא של תום. שלי ולכן זה גם שלך.״
״טוב.... אני אראה מתי אני אחזיר לך.. אולי כשיהיה חופש״
״תמר את מעליבה אותי! אני אימא שלך. אני לא זרה. את לא צריכה להחזיר לי כסף.. קדימה פשוט תקבלי את זה ותבזבזי כמה שאת רוצה״
״אגב אתם צריכים טרמפ? אני אקח אתכם..״ האמת שאני חושבת שבן, לא נראה לי של רותם יש רכב.
״אני חושבת שכן אבל אודיע לך״ אימא שלי מחייכת  ומסתכלת עלי
״אני אוהבת אותך תמר, אף פעם אבל אף פעם אל תשכחי את זה״ אימא שלי היא כל כך רגשנית מאז שהגענו לישראל..
הלוואי והייתי יודעת למה..
אני שולחת הודעה לרותם.. והוא שמח לשמוע שאימא שלי הציעה את עצמה כנהגת.
למרות שהוא היה מעדיף גם באוטובוסים..
אני ממשיכה ללמוד ופותחת את המחברת שלי.. עד שאני רואה שנשארה לי חצי שעה כי קבענו לצאת ב20:00
אני מתקלחת ומתלבשת טי שירט וסקיני גינס שחור גבוה ונעלי קונברס שחורות, אני לוקחת תיק צד קטן ויוצאת מהחדר. אני יורדת למטה ואימא שלי מחכה שם.. היא לא מרוצה כשהיא מסתכלת על בחירת הלבוש שלי
״תמר מה זה? זה לא נראה כאילו את מתלבשת ליציאה.. ״
אני מגלגלת את עיניי.. לא שוב בבקשה לא
״אימא..״
״טוב בסדר בסדר אני לא מתערבת לך. נלך?״ יש זה עבר חלק
רותם מודיע לי שהוא יגיע כבר לקולנוע והוא יצטרך רק טרמפ בחזור.. ולאימא שלי אין בעיה.. היא מתנהגת יותר מדי שמחה היום.
אני מנשקת אותה כשהיא מגיעה לקולנוע,
״תמר, אם קורה משהו כל דבר.. הדבר הכי קטן שלא מוצא חן בעינייך.. או שתרגישי פחד או כל דבר דומה..
תתקשרי אליי מיד. אני אבוא בריצה בסדר?״ אני יודעת שזה קשה לה, קשה לה לשחרר בכל הקשור אליי. הלוואי שהיא הייתה מספרת לי למה היא מתנהגת ככה
״אימא הכל בסדר.. באמת״ היא מנשקת אותי.
״את התינוקת שלי אני צמיד אדאג לך״ אם זה היה תלוי באימא שלי היא הייתה מעדיפה שאשאר אותה תינוקת בעגלה. אף םעם לא יכולה לצאת ממבטה.
המצב הבריאותי שלי שנולדתי הןא הגורם לזה אני מניחה.. אבל למרות שעברו שנים ואני בסדר יותר מתמיד.. זה לא גורם לה נחת. הפחד תמיד נשאר...
אבל למדתי לקבל את זה עליי.
רותם מחכה ממש מול הקופות.. ״היי חיכיתי לך״
אני הולכת איתו לקופות ואנחנו קונים שני כרטיסים לבוגימן.
״את אוהבת פופקורן?״ הוא שואל
״לא לא ממש. אני אקנה לי בן אנד גריס״ אני אומרת כשאני רואה מקרר שלם של בן אנד גריס והוא צוחק
״מה הטעם האהוב עלייך?״
״בראוניז.״ אני אימרת
״אה שלי בצק עוגיות..״
אנחנו קונים בן אנד דריס קטנים ונכנסים לקולנוע.
הסרט נגמר,ואנחנו יוצאים.
ואני מסמסת הודעה לאימא שלי שאנחנו בדרך החוצה.. היא לא עונה.
אני מקווה שהיא קיבלה את ההודעה..
אנחנו יושבים בספסל בחוץ..
״אז תמר... מה קורה בינך לבין דין?״ ידעתי שיש מטרה לכל העניין של הסרט הפתאומי
״היום הוא התנהג ממש מוזר וכולם שמו לב לזה.. דין לא הולך בסוך יום לראות בנות בשיעורי ספורט על דעת עצמו.. הוא פשוט לא עושה דברים כאלה״
״אני יודעת? אולי הוא רצה להתחרמן...״ אני נגעלת מהמחשבה הזאת ברגע שהיא עוזבת לי את השפתיים.. והוא מגחך עליי
״תמר דין לא צריך לעשות דבר כדי שבנות ירצו לשכב איתו.. זה פשוט קורה״ בא לי להקיא
״איך באמת כןלם מאוהבות בן? אני לא מבינה.. הוא מתייחס אליהם כה מגעיל ובצורה דוחה.
ולא לדבר על היחס שלו לאנשים...״ אבל עמוק בפנים אני יודעת את התשובה הזאת
״ראית את דין. הוא מיתת האל למין האנושי..
הוא פשוט...״ מושלם. אני יודעת מה ההמשך
״תגיד אתה יודע למה מכנים אותו נסיך האופל?״ ורותם צוחק
״שמעת את זה?״
״כן...״
״סתם פשוט שיש לו כל כך הרבה מועדוני לילה בבעלותו.... נסיך הלילה, נסיך האופל. זה הכינוי שנתנו לו..״ אה.. נסיך האופל שלי.
אימא שלי מגיעה, אני מזהה את הרכב הלקסוס שלה.
״היי גברת לוי.״ רוצם נכנס למושב האחורי
״זה לאורה, מה שלומך רוצם?״ אימא שלי תמיד לבבית לאנשים, ואני שמחה על כך
״בסדר. את ממש יפה״
״אתה די ישיר רותם״ אימא שלי צוחקת ואנחנו מתחילים בנסיעה
הם מדברים על כל מיני דברים, מוזיקה, חדשות וכל מיני שאני לא טורחת להשתתף בשיחה.. אני יודעת שזו הדרך הנורא מנומסת של אימא שלי לחקור אותו.
״ביי רותם״ היא אומרת כשאנחנו מגיעים לבית שחו
״תודה רבה... לאורה.״ הוא יוצא מהרכב
״אז הןא נחמד..״
״אימא לא אני לא מעוניינת בו״ והיא צוחקת
״אני עדיין מחזיקה אצבעות בשבילך ודין.״ אלוהים..
״אגב צמר הוא היה היום בבית ..״ מה???? מה??? מה??? פספסתי אותו??? למהההה
״כן, הוא בא ״לבקר״ את תום ולדבר איתו״ היא מדגישה את המילה לבקר באמצעות אצבעותיה.. מה היא מנסה להגיד?
״אימא תגידי מה את רוצה להגיד אני באמת לא מבינה את כל הרמיזויות האלה..״ אימא שלי אוהבת לדבר בחרוזים כאלה..
זה מתיש.
״הןא כל הזמן הסתכל למדרגות ומעלה.. אני חושבת שהוא חיכה שתרדי בכל רגע..
אבל אל דאגה, גאלתי אותו מייסוריו.. אמרתי לו שאת בדייט... וקצת אחרי זה הןא הלך״ היא אומרת בנחת
״מה?? אימא למה עשית את זה????״ למה??? יורו. מה הוא עכשיו חושב עליי??? לא..
רגע, למה בכלל אכפת לי? שיחשוב עליי מה שהוא רוצה.
״העיקר בסוף אין ביניכם כלום נכון? תמר תעבדי על עצמך כמה שכת רוצה את לגמרי מאוהבת בו.״
״אני לא!״
״את כן״
״אני לא״ אני משלבת את ידיי מודעת לגמרי שאני ילדה קטנה כשאני עושה את זה.
אני משקיפה מעבר לחלון.... יכול להיות באמת? שדין קינא לי?
לא לא, אין מצב. מעניין מה התגובה שלו.. אבל אני לא יכולה לשאול את אימא שלי.. ככה היא תעלה עליי מיד ואני לא אתן לה את הסיפוק הזה!
אנחנו מגיעות הביתה. ואני עולה לחדר..
ואני נרדמת.
אני קמה בבוקר, שיט נרדמתי עם הבגדים עליי? איזה מזעזעת אני!
אוף איתי, כדאי שאלך להחליף בגדים.. השעה 7:30 ותום ואימא שלי למטה
״בוקר טוב״
״בוקר תמר, איך היה אתמול? אימא סיפרה לי שיצאתם..״ אני מרגישה חוזר נוחות, אבל מחליטה לתת לזה להחליק
״כן, היה נחמד ראינו הבוגימן״
״סטיבן ספילברג? מה היה יותר טוב הסרט או הספר?״
״הספר.. הסרט היה חיקוי מצחיק ועלוב לספר..״
״לדעתי תמיד הספר יותר טוב מהסרט״ הוא אויר, ואני מופתעת כמה זה נכון
״נכון מאוד..״ אני ממלמלת
״דין היה פה אתמול..״ אימא שלי שוב חשב צורך להזכיר את זב
״כן, הוא פותח מלון חדש, והוא רצה עזרה לעניינים סופיים.״ מלון? דין? מה הלוז איתו.. הוא זוכר שהוא בן 18 רק??
״איך.. איך כבר בגיל הזה?..״ אני בולעת את דבריי
״דין הוא בחור מאוד מוכשר, במיוחד לעסקים.
אגב אתמול הוא מסר לך דש..״ דין מסר לי דש? אבל הוא שונא אותי
״באמת?״ עיניה של אימא שלי בורקות. אלוהים תפסיקי להיות ברורה!
״כן״ אבל תום לא שם לב למה שהוא עשה והוא מתרכז בעיתון שהוא קורא
תודה לאל שהוא גם לא שם לסערת הרגשות שהתפתחה לי בבטן..
הוא פעם אחת מתייחס אליי רע, פעם אחר כך הוא מציל אותי, ואז הוא אומר לי לא לדבר איתו ולא להתקרב אליו יותר.. ולאחר מכן הוא רק מביט בי ואתמול הוא בא לפה.. ואימא שלי משוכנעת שהוא חיפש אותי.. ועובדה שלא.
הבנאדם הזה מתסכל אותי ועוד יותר הסרט שפיתחתי לעצמי בראש.
הכל יכול להיות צירופי מקרים ודין פשוט שונא לי את הצורה וזהו.. תום קם מהשולחן מנשק את אימא שלי והולך.
״או שיכול להיות שהוא מרגיש משהו כלפייך..״ אלוהים אימא שלי הזאת..
״תפסיקי להניע את הגלגלים שלך בראש. אני יכולה לראות אותם מאיפה שאני עומדת עובדים..״ אני מגלגלת את עיניי
בני כמו צמיד מחכה לקחת אותי לבית ספר.. הוא כל כך נחמד צמיד..
אני הולכת לגיוון הלוקר שלי, יש לי שעתיים ספרות עם החמור.. אני לא מבינה בכלל מה הוא רוצה ממני.. והנה הוא יושב בספסל המרכזי, עם כל החברים שלו.. וכמה בנות.
שאחת מהם דוחפת את הלשון שלה עמוק לגרון שלו, והוא מחזיק את שני ידיה מעל הראשה ביד אחת שלו, וביד השנייה הוא תופס באחד מאחוריה..
״איכס זה כאילו הוא אוכל את הפנים שלה..״ אני ממלמלת
״כן ממש.. הלוואי שיהיה לי שוב המזל..״ מיקה מופיעה מאחורי
״הבהלת אותי...״
״כן סליחה.. האמת באתי להתנצל.... לא הרגשתי כל כך טוב אחרי מה שאמרתי..
ו... באתי להזמין אותך למסיבה ביום רביעי בערב!״ אני מרגישה קצת לא בנוח.. אני לא רוצה ללכת למועדון לילה נוסף כרגע... אני מרגישה שני צריכה עוד לעכל את מה שקרה לי
אבל אני גם לא רוצה שהיא תחשוב שאני כועסת עליה.
״תמר זה יהיה בבית פרטי הפעם..״ היא מוסיפה משום מקום.
״אוקיי אני אגיע.. מה הכתובת?״
״אני אבוא לקחת אותך כמו פעם קודמת.. תהיי מוכנה בתשע בערב!!!״ והיא פשוט הולכת.
אוקיי... אז אני מניחה שאני אלך.. הפעם אני אהיה פשוט אקסטרה זהירה ולא משאירה את המשקה שלי ליד אף אחד..
חש צלצול ואני נכנסת לכיתה, מיקה כבר ישובה שם.
ואני מתיישבת לידה. מחייכת אליה.
״היי חבר׳ה מה שלומכם? אז כרגיל ענייני דיומא מי מתחיל?״
אחרי שעה שהמורה לספרות מדברת באמת על ליטרלי כל נושא. אני מרגישה את מבטו, שורף אותי, צורב אותי, אני לא מעיזה להסתכל עליו בכלל.
״אז החלטתי לתת לכם עבודה בצורה פרטית, שתיאלצו להגיש עד יום חמישי בבוקר.
אתם צריכים לכתוב על איזה דמות ספרותית, מאיזה ספר שתרצו למה היא מלהיבה בעיניכם-״ היא עוצרת ומסתכלת..
״מה אתה מוצא מלהיב מר דין?״ היא פונה אל דין..
״כלום גברתי.״
״האם זה כך דין?״ היא פונה אליו שוב.. מה יש פה?
״הניתוחים שלי מדהימים.. את לא חושבת כך?״
״הם אכן כן.״
״אז כמו שאמרתי, תצטרכו לבחור דמות ספרותית, מכל ספר או מחזה שתרצו. למה היא מלהיבה אתכם, והכי חשוב למה בחרתם אותה ולמה היא כה משמעותית עבורכם״
״זה נשמע לך כיף מר דין?״ היא שוב פונה אל דין.. מה קורה פה בכלל?
״מה?״ הוא עונה לה, בטון קולו יש בלבול
״המשימה, זה נשמע לך כיף?״
״כן בהחלט״ אני לא מסתכלת אליו לראות את התגובה שלו... חתיכת מוזר.
״יותר כיף מלהמשיך לצפות באוזנה של גברת לוי?״ כל המבטים מופנים אחיי, ואני אדומה כל כך
ואני מרימה את השמאלית ומכסה את אוזני בשיערי... אלוהים איזה בושות.
״כן..״ הוא עונה לה
והיא ממשיכה בשיעור שלה..
אדמה תיפתחי עכשיו בבקשה! פאקינג עכשיו!
הוא התבונן בי בכל השיעור?? מה... איך... למה...
יואו!
הבחור הזה מחרפן אותי!
יש צלצול.. ואני הולכת ללוקר שלי. שם ניצבות מיקה, ועוד שתי בלונדיניות שאני לא מכירה..
הם מדברות ביניהם.. ״כבר החלטתם מה ללבוש למסיבה?? אני חייבת להיראות מדהים..״ אחת מהבלונדיניות אומרת
״וואו שמלה קצרה..
תמר! את באה נכון? את יודעת מה תלבשי?״ הם פונות אליי, נותנות לי פתח להיכנס למעגל שלהם, וכשאני באה להתקרב ולענות דין נכנס... מתעלם ממני לגמרי.
״היי..״
״היי דין״ כןלם עונות במקהלה, זה היה יותר אנחה מאשר תשובה
״אתן באות למסיבה נכון?״ הוא אומר להם ומשום מה, הטון שלו משכנע אותי בכלל.. כאילו זה לא מה שהתכוון לומר להן. אני ממשיכה להסתכל כליהם, עם הספרים ביד שלי.
תוהה אם מישהו ישים לב שאני פה.. אני נבלעת כל כך בדיבורים ביניהם.
״ביי אופק.. ביי לירון וביי מיקה.״ הוא אפילו לא מסתכל עליי.
והולך..
ואין לי ספק שהוא ראה אותי....
מה זה היה עכשיו??
״וואו... הוא כזה חלומי..״
״אני יודעת, שייקח אותי עכשיו בזרועותיו הגדולות לשירותים..״ אחת מהם אומרות
״ביי תמר״ רק אחת מהם מתייחסת אליי כשהם עוזבות ובצורה מפתיעה זו לא מיקה.
למה הוא בכלל הסתכל על האוזן שלי??? אני מתיישבת בדשא בחוץ, עמוק במחשבותיי.
אני מוציאה מהתיק את המחברת הציורים שלי.. אני צריכה לצייר מישהו חדש.. להירגע קצת..
ולא אותו! שעולה לי על העצבים.
מה הוא רוצה ממני בכלל? אני נשבעת אני כל יום מבינה אותו פחות.. לא עשיתי לו כלום והוא מתנהג כאילו הוא שונא אותי, אבל אז הוא מסתכל עליי עם העיניים היפות שלו.. ואז הוא שוב מתעלם ממני.
אלוהים. אני משתגעת...
אני לא הוזה... היום קיבלתי את ההוכחה הסופית.
אני מתקדמת לשיעור היסטוריה כשיש צלצול.. והוא עובר מהר למען הנאתי..
ויש לי מתמטיקה היום.. איכס אני פשוט שונאת מתמטיקה. לא מבינה מי המציא את הדבר הזה והחליט לפתח אותו עוד יותר?