תפוז מכני

פרק 27

אני שותקת, לא אומרת דבר. לא מסוגלת לומר דבר... הפה שלי יבגוד בי.
הוא כזה בוגדני שמדובר בו..
״תראי, עשיתי על זה אינספור חזרות בדרך, באופנוע.
אז פשוט תקשיבי לי..״ הוא נושם עמוקות ״אני אף פעם לא הרגשתי את מה שאני מרגיש כלפייך לאף אחת, פאקינג אף בנאדם לא מעורר בי מה שאת גורמת לי להרגיש. ואני פאקינג שונא את זה, שונא שאני כל כך חלש לידך.. אבל עם זאת, אני מרגיש כמו הכי בר מזל שקיים ביקום הזה..
כשאני רואה אותך זה כאילו הלב שלי מתמלא, אני הופך להיות שלם רק ממבט שלך, החיוך שלך, הצחוק שלך... הנשיקות שלך.
תמר.. אני אוה-״ הוא עוצם את עיניו, נושם עמוקות אוויר לתוך ריאותיו..
״את מחרפנת אותי כמו אף אחד אחר, ואני רק מוקסם ממך, פאקינג כל הזמן. ואני רוצה להיות הבן זוג שלך. איך שתרצי, מה שלא תרצי.
לא יודע בכלל איך קוראים לזה.. בן זוג, חבר. פאקינג מה שתרצי.
אני רוצה לבלות איתך זמן, למחוק את הדמעות שלך, לגרום לך לחייך. הצחוק שלך זה הצליל שאני הכי אוהב בעולם הזה.״
אני לא יודעת מה לומר, אני פשוט מסתכלת עמוק בעיניו.. אבל אני כן רוצה להיות איתו.. אני רוצה את כל זה שהוא אמר.. איך אפשר אחרת בכלל?
״אני-״
״לא תמר לא. אל תדחי אותי שוב.. בסדר, אני יודע שמגיע לך פי אלף, פי מיליון בן זוג יותר טוב, אבל אני לא יכול להתרחק ממך, לעזאזל אני לא יכול לשחרר ממך ובטח שלא לתת לך ללכת.
מגיע לך הרבה יותר טוב ממני.. אבל אני אנוכי מדי להניח לך.
אני פאקינג אוהב אותך!״ הוא אוהב אותי?
״בבקשה תמר, תני לנו הזדמנות.״ אני שותקת, ומשפילה את ראשי.
״תקשיב..-״
״תמר ... בבקשה תני לי הזדמנות להוכיח לך שאני יכול להיות כל מה שאת חולמת עליו. שאני יכול להיות החבר המושלם. בשבילך אני רןצה להשתנות, בשבילך אני יכול להשתנות..
כל מה שאמרתי אתמול? זה היה אמת. כל רגע ורגע מזה.. זה הדבר הכי אמיתי שאמרתי בכל החיים שלי.״ הוא נושם עמוק.
אני מנסה לומר עוד משהו אבל הוא קוטע אותי..וזה כבר מעצבן אותי
״אתה מוכן לשתוק רגע???״ אני צורחת הפעם, מבהילה אותו ואותי כאחד. הוא משפיל את מבטו ואני יודעת שהגזמתי.. הןא רק מתקרב אליי ומנשק את ידיי בעדינות..
״אם היית מוכן לתת לי לדבר ולשתוק ליותר מחמש דקות, הייתי אומרת לך שאני גם רוצה להיות איתך..״ חיוכו הוא עצום, והוא בוהה בשפתיי.
״את רוצה להיות החברה שלי?״ אני מהנהנת לו והוא מנשק אותי על השפתיים ף. נשיקה עדינה, עמוקה.. אבל היא צא מחזיקה מעמד כשהוא מנסה לטרוף את לשוני, היא הופכת להיות פראית, חזקה, נסערת.
״אני לא נושמת..״
״את לא צריכה.. אני אנשום בשבילך..״ הוא ממלמל, ואני מתנתקת ממנו..
״מה יהיה מחר?״ אני שואלת
״מה יהיה? אנחנו ביחד. זה כל מה שחשוב..״ הוא מקרב את גופי אליו, ומחבק אותי חזק. ראשי על חזהו.. והוא מלטף את השיער שלי בידו השנייה
״דין אני רצינית...״
״גם אני.״ אני מאבדת אתהזה.. שוב.
״דין! אסור שאף אחד ידע לגבינו..״ הוא משחרר אותי מחיבוקו
״מה? למה?״
״כי אני לא רוצה שידעו.. בבקשה.״ אני מנשקת אותו
״את מתביישת בי?״ הוא משפיל את מבטו ומתבונן ברצפה
״לא ממש לא... זה אתה שצריך להתבייש בי... אני לא הכי יפה או הכי חכמה...״ אני ממהרת להגיד אתהזה, שיסתכל עליי שוב
״את מושלמת. פשוט םאקינג הבחורה הכי מושלמת שאני מכיר... אני מת על זה שאני יכול לקרוא לך החברה שלי..״ הוא אומר ומנשק אותי באיטיות
״דין בבקשה... בוא נשמור על זה בסוד בינתיים...״ הוא נאנח, מנתק את שפתיו ממני
״בשבילי?״ הוא לוקח את ידי אליו, מנשק כל אצבע בנפרד.
״חרא. אני לא יכול להגיד לך לא לכלום. פאקינג שום דבר שתבקשי ממני.. תנשקי אותי אבל..״ אני עושה כדברו, ואנחנו ממשיכים לטרוף את השפתיים אחד של השני.
״רגע זה אומר שגם בבית הספר אני לא יכול לנשק אותך כשאני רוצה??״ שיט שיט שיט.. אבל כן זה מה שזה אומר.
״דין...״ אני מקרבת את שפתי אליו, לשכנע אותו.
״שוב, למה הסכמתי לזה?״
״תודה״ אני ממשיכה לנשק אותו.. ואני שמה לב שנורא חשוך פה. הוא נושם את ריח שיערי, ונובר בצווארי, כשאני בזרועותיו הענקיות.
״דין?״
״המממ״
״כבר מאוחר... תיקח אותי הביתה?״ אני אומרת לו..
״אוף.. הלוואי שיכולנו להישאר כאן עוד קצת... אנחנו ביחד.״ אני מחייכת אליו.. והוא מנשק לי נשיקה אחרונה לפני שהוא מביא לי את הקסדה שלי, ואני שמה אותה עליי, הוא עושה אותו הדבר ויחד אנחנו משתלבים בכביש
אני מהדקת את חיבוקי בו, ואני יכול להרגיש את האנרגיה שקורנת ממנו. הוא פאקינג מאושר, גם אני מאושרת.
אין כמעט תנועה, אבל דין מנצל כל רמזור.. צהוב-כתום או אפילו אדום, כדי לנסוע לאט יותר.. לגעת בירכי, כי אני לא מרשה לו להסתובב אליי בעד שלום.
אני יודעת שברגע שהוא יעשה את זה אני לא אוכל לנתק את הנשיקה ואולי נעשה תאונה..
אז הוא רק מלטף את רגלי.. ונוגע בידיי אשר נמצאות סביבי גופו.
אנחנו מגיעים אחרי כמה דקות, כל הבית חשוך ואני מניחה שכולם נרדמו כבר.
אני יוצאת מהאופנוע, מורידה את הקסדה.
״תודה דין.. אבל אני רצינית לא לחטוף אותי יותר!!! תבקש.״
הוא מגחך.. אבל זה לא מצחיק אותי
״אני כל כך אוהב את הפרצוף המבוהל שלך.. אני זוכר אותו עוד מהפעם הראשונה שעשיתי את זה..״ הוא מסתכל לשמיים כאילו נזכר בזיכרון אהוב במיוחד
״אתה חתיכת מניאק.. אתה יודע את זה?״ הוא מחבק אותי בזרועותיו, ״ואת כזאת מושלמת.. אני רק מת לנשיקותייך כל הזמן..״ הוא רק מלטף את שיערותיי מפניי, שלא יפריעו לו כשהוא מנשק אותי.
״את היצור הכי יפהפה בעולם.״ הוא גם מכנה אותי ככה????
אני צוחקת..
״ביי דין״ אני מנשקת לו ונכנסת הבחתה.. רק כשאני נכנסת הביתה אני שומעת את האופנוע מתניע ומסתלק.
הלב שלי פועם חזק, אני רק עכשיו שמה לב לזה... רק עכשיו שמתי לב לזה שהלב שלי לא הפסיק לפעום. אני נוגעת בו.. זה מדהים אפילו אחרי שדין הלך, הוא עדיין פועם.
״אוייי שלום שלום.״ אימא שלי יורדת ומתקרבת
״חיכיתי לך!!!״ אלוהים ישמור.. זה פאקינג הכל באשמתההה אן בזכותה?
״זה היה רעיון שלך? אני לא מאמינה שהשארת אותי עם המטורף הזההה!״
״לא. הכל היה שלו. הוא רק ביקש את עזרתי... וצא יכולתי לסרב...״ אימא!!!!
״אתם לא נורמליים, אני נשבעת. צמד לא נורמלי."
״אוי אל תגזימי.. נוווו מה קרה????״
״הצלחתם סבבה?״
״מה זה אומר בכלל?״
״אני ודין ביחד.. טוב?״
״יש!״ החא אומרת את זה נורא בלחש.. ״אני כל כך שמחה שקיבלת מוח...״ מדהים. היא אימא שלי אבל היא מעריצה את דין.
״למה את אוהבת אותו כל כך??״ היא פשוט מחייכת והולכת, ואני נשארת בלי שום תשובה.. עדיף שאלך לישון ואנקה את היום הזה ממני... הכל היה מוזר בו.
אני מרגישה שמחר בבוקר אתעורר ואגלה שזה היה חלום, למרות שאם זה חלום.. אני מקווה לעולם לא להתעורר.