תפוז מכני

פרק 19

אני לוקחת גומייה חדשה מהתיק, את הגומייה הישנה לא מצאתי, אלוהים יודע לאן היא נעלמה..
אני מגיעה לאולם ספורט, המורה עדיין לא הגיעה והבנות מתלחששות, רותם גם לא נמצא פה.
אנחנו משחקות כדורשת, באופן מפתיע זה משחק שאני ממש אוהבת.. העיקר לא כדורעף אז שצריך למסור בצורה סופר מוזרה, אני ושמעת כמה בנות מתלחששות שדין לא התייחס אליהם, אבידה גדולה מב אני אגיד לכם..
׳תשתקי את באותו מצב כמותם׳ התת מודע שלי שולח לי מבט.
אני מתחרפנת. כרגיל, עוד יום בחיי.
יש בנות יפות ממני, שדין התנסה איתם והשאיר אותן שבורות לב, למה שהוא יסתפק בי? למה בכלל אני חושבת על זה?? שקט מוח.
״דין לא שם לב אליי בכלל!״ מאיה, הבחורה הבלונדינית בעלת העיניים כחולות אומרת לחברה שלה כשהם נמצאות מאחורה, היא לא עונה לה ומחייכת חיוך מוזר.
בטח היא בונה עליו, אבל זה לא סוד, כל הבנות רוצות אותו.. הם רק מחכות שיתמזל מזלם ודין יעבור לבחורה הבאה.. וזה באמת קורה, כל הפסקה כמעט..
נגמר השיעור ואני הולכת לכיוון השירותים להחליף בגדים, ומשם אני הולכת לרכב של בני.
אני מתחילה ללכת לכיוון היציאה, כשאני מרגישה יד מושכת אותי.. אני אוטומטית יודעת מי זה.. מגע העור שלו עליי, הריח שלו, האנרגיה החשמלית שעוברת בכל גופי רק כשהוא נכנס לחדר.. דין.
הוא מושך אותי לחדר קטן ומבודד משאר בית הספר, ולפני שהוא מספיק להצמיד אותי לקיר אני בועטת לו באזור האישי
״באמת, אני חושבת שהגיע הזמן שתתעלה על השיטות המזעזעות האלה. זה מעורר רחמים״ הוא מתקפל על הרצפה
הןא מגחך..
״אולי תודי שאת רוצה לנשק אותי שוב? נגמור כבר עם כל המשחקים הנחמדים האלה.. אני לא אכחיש אבל שאני נהנה מהם״ הוא קם מהרצפה ומתקרב
״לפני זה אני מעדיפה לבלוע ציאניד״ אני אומרת, אלוהים אני שקרנית כל כך.. אין דבר שהייתי רןצה יותר מלהצמיד את שפתיו אל שלי. אבל מישהו צריך לתת לו כאפה של המציאות ואם זו צריכה להיות אני, אז שיהיה.
״אני הרגשתי שאת נענית לי..״
״שוב עם הסיפורי סבתא האלה? לא כל אחת בעולם הזה הופכת אוטומטית לעפר לרגליך... די מאמי צא מהסרט.״ אני אומרת ומופתעת מעצמי. ולפי פניו נראה שאני גם מפתיעה אותו.
הוא מתבונן בשפתיי, ואני מתרחקת ממנו
״אני בחיים לא אתעניין במישהו שאין לי שום כבוד אליו, שלא מכבד אנשים אחרים. שמתעלל ומזלזל בכולם.
לעולם לא אוכל לאהוב מישהו כה יהיר, חסר לב, שחצן
כמוך.
אתה פשוט לא הטיפוס שלי.״ אני מרימה את התיק שלי שנפל על הרצפה,
והוא מושך אותי אליו ״חבל, כי אין דבר שאני רוצה יותר מלנשק אותך שוב.. מלגרום לך לגנוח את שמי... מלהעביר את מגעי בכל עורך. לגרום לך לצרוח..״ ואני שוב בועטת בו
״הפעם הבאה, שאתה תיגע בי, תנשק אותי או כל דבר אחר... זב יהיה כי אני רוצה. זה יהיה כי אני אמרתי לך כן.
אבל אתה מעורר בי בחילה.. כדאי שתזכור את זה״ הוא מאבד את החיוך היהיר שהיה לו לפני כמה דקות.. פגעתי בו? זה כלום לעומת מה שהוא עושה פה לשאר התלמידים.
אני מסתובבת ויוצאת משם, הולכת הביתה.
אני מגיעה, ותום נמצא בבית.. הןא מציע לי לבוא לקאנטרי קלאב בהרצליה.. יש שם בריכות ומכוני כושר, ולהעביר את השבת ביחד כמשפחה. אני אימא שלי והוא.. לא ייאמן כמה הם מתאמצים לפעמים שנרגיש כמשפחה..
זה שאתם נשואים זה לא הופך אותך לאבא שלי. אבא שלי מת, ואף גבר לעולם לא ייקח את מקומו.
לפעמים בא לי לצעוק את זה עליו, אבל אני יודעת שהכעס שלי כרגע לא מופנה אליו.. אלא לחמור הקבוע.. אלוהים הלב שלי כל כך דופק שהוא מביט בעיניי, עיניו הקריסטליות כה עמוקות ויפות.. והפנים שלו אלוהים... הגוף החטוב שלו, רואים שהוא מתאמן בחדר כושר הרבה..
די! די אסור לי ליפול על זה, אני לא הופכת להיות עוד אחת מהבנות שתהיה צמאה לתשומת לב ממנו.. אני לא נופלת בפח.