תפוז מכני

פרק 48

אני מעבירה את עיניי מאורי אליו, הוא זועם כמו שלא ראיתי אותו בחיים שלי..
ואני מסמנת לאורי להעיף את היד שלו מהגב שלי.. והוא עושה את זה מיד.
״את.. בואי איתי.״ הוא כועס אבל הוא לא משתמש בשום אלימות.. רק במבטו.
״דין אנחנו רק מדברים..״ אני קמה ומתקרבת אליו נוגעת בידו.. ״בוא שב איתנו..״ אני אומרת לו
״תמר האמת שרציתי-״ אני מסמנת לו באמצעות העיניים לא לדבר, אני עושה פה דרך עם דין!
אני מושכת אותו להתיישב..
ויש צלצול לשיעור ספרות.. חרא.
״אז תמר, נסיים את זה פעם אחרת. שמחתי לדבר איתך, תגשי אליי למשרד בהפסקה הבאה שלך.״ הוא לא אמר את זה עכשיו.. אלוהים למה?? מה עשיתי רע? אני בנאדם טוב.. לא?
ודין, חיית טרף. אני מרגישה את זה רק ממבטו.. אוף.
״בוא נלך לכיתה..״ אני נותנת לו את היד שלי ואנחנו הולכים יחד לספרות..
הוא מזמן לזאת שיושבת לידו לקום והיא מתיישבת ליד מיקה.
״מה הוא רצה ממך?״ הוא מסתכל לעבר המורה, שהיא מחייכת כשהיא רואה אותנו יושבים זה ליד זה.
״מי זה היה?״ הוא ממשיך לא להסתכל עליי..
״לא הבנתי מה אתה רוצה שאני אענה לך קודם..״
״אל תעצבני אותי!״ הוא כמעט גורם לי לקפוץ
״תגידי לי מי זה היה״ אז את השאלה השנייה קודם.. בסדר.
״אורי, הוא ממש נחמד למען האמת, נכון?״ אני מתגרה במזל שלי, ואני לגמרי יודעת את זה..
״תמר..״ הוא מטעים את השם שלי בלשונו, ואני בטוחה שמשהו עומד לקרוס עליי.. ושאני בסכנת חיים.
״אורי, הוא המורה שלי במגמת דיבייט.״ אני מסיימת
״למה הייתם כל כך צמודים כשהגעתי?? הוא רצה לנשק אותך אני בטוח.. היית נותנת לו??״
לא לא לא לא. אני ממש לא עונה לו על זה.. פסיכי..
אני מתעלמת.
״תעני לי!״
״את לא עונה לי בגלל שאני צודק נכון??״
״אתה קולט איזה מפגר אתה נשמע? הוא פאקינג המורה שלי!״
״אז?״
״תגיד אתה שומע את עצמך? אתה מבין כמה הזוי אתה??
אני לא רוצה לדבר איתך כרגע כי אני עלולה להגיד דברים שאני אתחרט עליהם אחר כך. אז בבקשה תן לי ללמוד!״
הוא מתבונן בי לאורך כל השיעור.. ״אני בסך הכל רוצה לדעת אם את מעוניינת בו..״ הוא ממלמל, אוסף את הדברים שלו והולך כשהשיעור נגמר.
פאק. כל פעם שאני חושבת שאנחנו מגיעים לאיזה כברת דרך, קורה משהו ומראה לי שלא עשינו שום התקדמות.
זה צעד אחד קדימה ואלף אחורה..
אני יוצאת מהכיתה, ואני לא רואה את דין בשום מקום..
אני הולכת למשרד של אורי, כדי לגמור עם זה כבר.. אני דופקת בדלת של המשרד שלו..
״כן?״
״זו תמר.. אפשר להיכנס?״ הוא מאשר לי ואני נכנסת
״היי.. אז בהמשך לשיחתנו.. רציתי לשאול אם תוכלי לבקש מאימא שלך לבוא לפגישה איתי..״ הןא אןמר
״מה?״
״כן. באסיפת הורים שתהיה בעוד שבועיים..
אשמח לדבר איתה.״
״אוקיי. אמסור לה..״ אני מסתובבת ללכת ״תמר״
״השליטה שהפגנת שם.. על דין.. היא ראויה לשבח. חשבתי שאני עומד למות.״ אני לא יודעת מה להגיב בכלל על זה..
״אני לא חושבת.. אבל תודה.. אני מניחה״.
״הוא עשה לך סצנה? הוא קנאי מה?״
״כנראה..״ אני לא ממש מעוניינת להרחיב את הנושא עם המורה שלי..
אני יוצאת החוצה, הולכת לספסל שלהם, לדבר איתו. לעזאזל אני כזאת פתטית. אני צריכה לומר לו ללכת להזדיין..
אבל אני לא עושה את זה... למה באמת אני לא עושה את זה??
הוא מעשן. פאק אני שונאת שהוא מעשן..
״דין אנחנו יכולים לדבר?״
״עכשיו היא רוצה לדבר..״ הוא ממלמל, אבל אני מתעלמת מזה.
״אתה מבין אדם? קודם היא לא רצתה לדבר.. התחננתי בפניה במשך שעתיים שלמות שהיא תדבר איתי.. אבל מילה אחת היא לא הוציאה..
אבל עכשיו היא כן רוצה. כי אני בנאדם חדש עכשיו.. אני לא אותו בנאדם שהייתי לפני 10 דקות!״ אדם צוחק.. אני כל כך רוצה להרביץ לו..
״תשמע, אם אתה לא רוצה לפתור את זה.. אין לי בעיה. אבל תפסיק עם הגישה הזאת, ותפסיק גם לעשן, זה לא עושה לך טוב.״
״ראית? היא דואגת לי.. כל הזמן היא אומרת לי מה לעשות..
את לא אימא שלי הבנת?? אני אעשן ואעשה מה שאני רוצה..״ זהו, נשבר לי. אני לוקחת חצי בקבוק מים שהיה על הספסל, ושופכת את זה עליו.
״כשתתאפס על עצמך, אל תטרח לחפש אותי, או להגיע אליי הביתה! אני לא מקבלת אותך שם.״ והולכת.. הוא נראה כועס. לא אכפת לי.. שיירקב.
אני הולכת חזרה לדשא שלי, לספר שלי ולאוזניות שלי..
נמאס לי מהמצב הזה של יום טוב לי יום רע לי..
״מה יהיה איתכם? אני באמת שואל..״ זה רותם, הוא מוציא לי אוזנייה אחת..
״בקצב הזה כולם יתחרפנו..משלימים רבים משלימים ואז שוב רבים..
והנה תסתכלי לספסל שלהם, כל הבנות שם.. ליר לוחשת לו משהו באוזן, ומאיה מנסה לגעת בו.. ולא אכפת לו. הוא מסתכל רק עלייך.״
״לא אכפת לי״ ורותם עוזב אותי..
היום עובר, הרבה התלחשויות ומבטים סביבי..
יש לי שיעור אחרון.. שיעור ספורט.. ואני עפה מפה הביתה.
תודה לאל, סוף סוף לסיים מוקדם.
גג שלוש אני בבית..
שיעור ספורט זה כמו עצם בגרון... זה מוזר שפתאום יש לי קבוצה של מעריצות, הן בוחרות בי ראשונה ואף מתווכחות ביניהם עם מי אני אהיה. כמובן שאף אחת מהן לא שואלת אותי עם מי אני רוצה להיות, כי כמובן שהתשובה תהיה שווה.. אף אחת.
צבועות במידה שווה.
כאילו שאני לא יודעת שהם רוצות רק שאני אקשר אותם עם דין..
באלי לצרוח עליהם שהוא נפרד ממני, לא סליחה... זרק אותי.
״תמר את עם ליה״ עוד אחת שהיו צריכים לתת לה מכות בתחת שהייתה קטנה..
״מה עם דין?״ זו השאלה היחידה שהייתה לה אליי.
קסם של בחורה.. לפחות היא כנה משתי הפצלופות האחרות, ״תמר אנחנו צריכות לבלות יותר״ או ״אולי תבואי לקניון?״ כאילו אני לא יודעת מה הם רוצות באמת..
והנה הוא מגיע.. כאילו במטה קסם.
ואפשר להרגיש את זה באווירה, מבלי להסתכל בכלל אני יודעת שהוא פה.
כולם מוקסמות ממנו, מצחקקות להם את הצחוק הדבילי, הטיפשי.
אלוהים בבקשה בבקשה תפתח את האדמה, תבלע אותי ותסגור!!! לא מה?
״דין פה.. הם ביחד?.. הןא לא מתקרב אליה בכלל.. הם בטח נפרדו״
״רגע אז למה אנחנו בכלל נחמדות אליה? היא ממילא בלתי נסבלת.״
נוגע ללב, נוגע ללב.
אוף אני לא רוצה להיות פההה!
אני מסתכלת על השעון, פאק. מה עוד 35 דקות???
זה ליטרלי השיעור הכי ארוך בחיים שלי.
אני מעדיפה מדעים, שעתיים ולנתח בהם צפרדעים.. ולא את זה. איך אני איתך??
לא אה.
שהסבל ימשיך.. אוף מחניים.
מנסים להפסיל אותי כאילו אני השחקנית היחידה בקבוצה, באמת אפילו הבנות בקבוצה שלי.. נשבעת שאין מוח בקופסה.
אני איתכם!!!
זה נמשך עד שאני נשארת שחקנית לבד בקבוצה שלי.. מול 6 בנות בקבוצה השנייה.. באמת מה עשינו בזה?
אני מרגישה את מבטי השנאה מכל עבר, והייתי בוכה אם זה היה מרגש אותי ולא מעורר בי רחמים.
פייט באק. איך אמר אבא של שלדון? אנחנו ניתן להם גיהינום.. אני אתן להם גיהינום.
אני לבד ואני פוסלת שחקניות על ימין ועל שמאל.
דין מעמיד פנים שהוא לא שם לב, אבל הוא חתיכת אגומניאק שאני יכולה להרגיש שהוא מתרשם ממני.
שילך להזדיין!
יש צלצול.. ״וואו, כל הכבוד תמר.״ הקבוצה שלי ניצחה, עם שחקנית אחת.
ואם היה לי אכפת אולי הייתי מחייכת, יופי הביתה.
אני לוקחת את התיק שלי והולכת לכיוון השירותים, הספיק לי הבית זונות הזה להיום.
בית משוגעים פה כולם..
אני בשירותים, ואני ושמעת קולות..
״יש פה מישהו?״ אף אחד לא מופיע.. ואני ממשיכה להתלבש.
אני יוצאת מהתא השירותים, משאירה את התיק שלי בפנים..
״תשמע מי שזה לא יהיה.. יש לי פה תרסיס גז פלפל ואני יודעת ג'ודו ואני לא מפחדת להתשמש בזה!״ אני שקרנית פתטית..
אין לי לא את זה ולא את זה.
אני לוקחת את התיק שלי מהתא.. יד על הפה שלי, משתיקה אותי מלצעוק.., לוקחת אותי משם .. אני מזהה את היד הזאת.
אני מתחילה לצחוק ההיסטריות ובועטת לו ישירות בביצים.
״לעזאזל.. את אלימה.״
״דין תהיה מקורי פעם אחת.. אני מתחננת בפניך. כאלה מהלכים של ילד.״
אני הולכת משם ואוספת את התיק שלי.. ומתכוונת לצאת.
הוא עומד ליד הדלת, מחזיק את הידית.
״את לא הולכת מכאן, עד שאנחנו נדבר.״
״רוצה לראות שכן?״
״רוצה לראות שלא?״
״וואלה.. לי זה מרגיש שאתה רוצה עוד בעיטה.״
״לי זה מרגיש שאת רוצה נשיקה.״
״לך תזדיין.״
״איתך? הלוואי.״
״עוף מפה! אני רוצה ללכת הביתה..״ אני מנסה לפתוח את הדלת, אבל אין היא נעולה.
״לא. את נשארת פה עד שאנחנו נדבר.״
״יש לך ריח טוב בשיער..״הוא אומר את זה כשהוא שואף לריאותיו את השיער שלי..
״זה זיעה. עוף ממני!״ הוא צוחק
״את כזאת מטורפת..״ חה חה.
״אז עוף ממני. אתה לא רוצה להיות עם משוגעת כמוני נכון?״
״דווקא להפך, אני מת על המשוגעת שלי.״
״אז רוצה בעיטה?״
״אני מעדיף נשיקה..״ להיות חזקה לוי, חזקה. הדבילציה לא תשבור אותך!
״תפתח כבר!״
״זה היה כזה לוהט ששפכת עליי מים.. ואת כל כך סקסית שאת מקשיבה בשיעור היסטוריה.. פאק.
ומקודם שניצחת את כולם.. לעזאזל את כזאת סקסית.״ הוא לוחש לי באוזן בזמן שאני מנסה לפתוח את הדלת .. הוא מעביר בי צמרמורת.
״את סקסית.״ הוא מנשק לי מתחת לאוזן.
״אל.״ אני מתרחקת ממנו ״את לא יכולה לבקש ממני לא לנשק אותך..״ הוא ממלמל
״תמר תוותרי.. את לא תצאי מפה עד שאני אגיד.״ רבאק.
״אז יש זמן נכון?״ עיניו מסתכלות עליי בתהייה
״למה?״ ק
״אני אעשה כבר את השיעורים שלי.. יש לי בהיסטוריה וספרות. עד שיבואו לחלץ אותנו..״ אני מתיישבת ומוציאה מהתיק שלי את השיעורים.
״את אמיתית?״
״כן לגמרי. ואתה?״ אני אשבור אותו, אני יודעת את זה.
״זה לא אמור.. זה לא היה אמור ללכת ככה..״ הוא ממלמל
״אז איך?״ אני יודעת.. שאני אפול לזרועותיו ואנשק לו את הרגליים שהוא נעל אותי.. שימשיך לחלום.
״את צריכה עזרה?״ לא!!!!
״יש לך פה את ספרי המתמטיקה שלך?״ די כבר. אני ארצח אותו
״לא צריך.״
״למה לא?״ כי אנחנו לא ביחד, חתיכת שמוק!
״את עדיין צריכה עזרה במתמטיקה.. ואני רוצה שתהיי איתי״
״אבל לא מתחשק לי.. אז מה עושים?״ איך הוא מת על התשובות שלי..
אני מסיימת את השיעורים שלי, ומכניסה הכל לתיק.
הוא עומד מולי, ליד הדלת.. מסתכל עליי.
אולי הגיע הזמן להטריף אותו?
אני מעמידה פנים שאני מסדרת את הגרביים שלי עד לפני הברך.. והוא פשוט מסתכל עליי מרייר.
אני מכירה אותו כבר כל כך טוב.. כל חלק בגוף שלו.
מטומטם. כזה ברור.
״פאק..״ הוא ממלמל
״אז תיתן לי לצאת?״ או שנמשיך במשחקון שלנו.. שאותו אני אוהבת לכנות ׳בואו נשגע את דין.׳ אני מזיזה את הרגליים שלי בשעשוע.
״פאק את כזאת מושלמת.״
״דין בחייך בוא נגמור עם זה.. משעמם לי ואין לי קליטה פה..״ אני מבקשת בקול הכי יפה שלי
״לא.. אנחנו צריכים לדבר״
״דין.. אני רוצה ללכת״
״ואני רוצה להיות בתוכך.״ אני מגלגלת את עיניי וממשיכה לחפש קליטה בטלפון הנייד שלי.. אין כלום.
״דיברנו, נהנינו. יאלה בוא נסיים את הסאגה הזאת. יש לי דברים הרבה יותר מעניינים לעשות ואני בטוחה שגם לך.״ אני אומרת לו.
״לא אין לי. את כל החיים שלי.״ אני מופתעת מההודאה שלו, אבל לא. אני לא מתכוונת לוותר.
אם הוא חושב שזה היה נורמלי היום..
״דין, אני מבקשת ממך. אני רוצה ללכת.״ אני קמה ומתקרבת אליו
״תנשקי אותי ותגידי לי שאת אוהבת אותי.״ בחלומות.
אני מתיישבת חזרה ומוציאה ספר, הוא ממשיך להתבונן בי.
״תמר הקיר לא נוח., עוד כמה שעות ככה והגב שלך יכאב.״ אני נשענת על הקיר..
״טוב לי ככה..״ הוא עוצם את עיניו
״היה לנו כל כך טוב אתמול... מה השתבש?״ הוא אומר בשקט אבל אני שומעת את זה
אני מסתכלת בשעון, אני כבר חצי שעה פה!
לדעתי הוא לא חשב שזה ייקח יותר מדי זמן.. העיניים שלו כאלה יפות.
״יש לי ספק ואני צריכה שתעזור לי לפתור אותו...״
הוא מרים את מבטו, יש בעיניו ניצוץ של תקווה?
״הרעיונות האלה של לחטוף אותי, לכלוא אותי וכל השטויות האלה... הם רעיונות מקוריים שלך?״ הוא מביט בי בכעס..