Forget

פרק 3

״תכירו, אלה בן, לוקאס, ג׳ייק ולינק..״ הוא הציג את ארבעת הבחורים, אותם ארבעת הבחורים שהיו אתמול ושלשום במסעדה, אותם הבחורים שביקשו שאני ימלצר להם, אותם הבחורים שתקעו בי את המבטים, כאילו כבר מכירים אותי, אך רק לאחד מהם היה מבט עצוב.
״תתישבו איפו שיש פנוי״ המורה אמר וכתב משהו ביומנו בזמן שהבנים התפזרו לשבת, כולם מאחורה.
״אם מישהו שרצח מישהו.. והוא אומר שזאת הייתה תאונה, שזה לא היה בכוונה,
היה מבקש ממכם לייצג אותו הייתם עושים זאת?״ המורה זרק את השאלה לאוויר, וחיכה שנענה לו.
הרמתי את ידי והוא אמר ״כן אנה?״
״לא.. אני לא חושבת שהייתי מייצגת אותו מכיוון שהוא עדיין רצח מישהו, גם אם זה בטעות וגם אם זה בכוונה.. הוא עדיין ישב במאסר והוא לא יצליח להתחמק מזה.. הוא לקח חיים של מישהו..״ אמרתי.
״הוא אמר שזאת הייתה תאונה״ בן אמר מאחוריי
״הוא אומר! אתה לא יכול לדעת אם הוא צודק.. וחוץ מזה.. מישהו עדיין נהרג בגללו.. הוא לא נהג בזהירות וכנראה שעבר פה ושם על כמה עברות תנועה אז בכל מקרה מגע לו מאסר.. זה כמו שתירה במישהו באמצע הרחוב ותגיד שרק עשית מטווחים..״ אמרתי
״אני הייתי מייצג אותו.. אני לא חושב שבגלל שהוא עשה תאונה הוא צריך לשבת כל כך הרבה בכלא, אמנם את העונש שלו לא יהיה אפשר להסיר לגמרי אך לפחות אפשר לנסות להפחית אותו מעט..״ הוא סיים
״שניכם צודקים.. בן ואנה.. ועכשיו.. אם אותו אחד שעשה תאונה, לא הרג מישהו אבל פצע אותו בחומרה.. מבקש ממכם ליצד אותו, האם תשנו את דעתכם?״ המורה דאל
״לא״ בן אמר ״הוא עשה תאונה.. הוא לא פצע אותו בכוונה..״
״ואם הנזק בלתי הפיך? לדוגמא.. כריתת רגל או יד?״ המורה שאל ובן רק משך בכתפיו ״עדיין.. זה לא היה בכוונה וכל בנאדם הוא בנאדם..״
״אני גם לא הייתי משנה את דעתי.. הוא עדיין פגע במישהו, זה לא משה אם הוא הרג אותו או לא, רק תקופת המאסר שלו גדולה יותר.. אבל הוא לקח משהו ממישהו שלא שייך לו ושאין לו זכות לקחת.. ושוב.. הוא רק אומר שהוא עשה תאונה, לא בהכרח שזה נכון״ אמרתי
״שוב שניכם צודקים.. ואם לדוגמא.. אותו אחד שהוא פגע בו בתאונה, נפגע בראשו וכתוצאה מזה המוח שלו התאפס? כלומר כל הזכרונות שלו, כל הידע, היכולות, הכל נמחק.. ועכשיו הוא כאילו נולד מחדש?״
באתי לפתוח את פי כדי לומר משהו אך לפתע לוקאס אמר ״אני לא הייתי מייצג אותו..״ ומיד אחרי זה כל הכיתה הסתכלה עליו ״אני הייתי מעיף את הבנאדם הזה ממני״ הוא אמר ולפתע הפנה מבטו אלי ״זה בדיוק אותו דבר כמו לרצוח, הוא לקח לבנאדם חיים שלמים, הוא לקח לו את כל הזכויות והידע שלו, כל מה שהבנאדם אהב, וכל מי שהוא אהב.. כבר חסר משמעות בעיניו..״ הוא אמר ושתק לרגע, עדיין ממשיך להביט בעיני
״וגם בני האדם שסובבים אותו נפגעים מכך.. אותם האנשים שהוא אהב ושאהבו אותו בחזרה, כבר מבינים שאותו אדם לא יודע מי הם..״ העיניים שלו התרטבו מעט, אך הוא העלים את זה ״אני יודע מה זה שהבנאדם הכי יקר לך בעולם, שהבנאדם שאתה אוהב ושאוהב אותך בחזרה שוכח אותך לגמרי, מסתכל עליך כאילו אתה סתם עוד אדם ברחוב.. אני ידע איך זה מרגיש.. ואני לא חושב שמישהו היה רוצה לעבור את זה.. אז לא.. לא הייתי מייצג אותו״ הוא סיים את דבריו, הזיז מבטו ממני כאילו הכאבתי לו..
הוא לקח את הדברים שלו ויצא מהכיתה, טורק את הדלת אחריו ומשאיר דממה.
אחרי שתי דקות של שקט התנגן הצלצול והמורה שחרר אותנו כמובן, עם עבודה.
״דפק נאום הלוקאס הזה..״ ריאן אמר לי בשניה שהגענו ללוקרים.
״כן..״ הסכמתי איתו, כשהמחשבות לא עוזבות את ראשי לרגע.
״שמת לב שהוא הסתכל עלייך שהוא דיבר?״ ריאן שאל
״כן..״ אמרתי שוב, בעודי מכניסה את הדברים ללוקר וסוגרת אותו בטריקה, מסתבכת שוב עם המנעול.
״למה?״ ריאן שאח וסגר גם הוא את הלוקר שלו
״אני לא יוד-״ התחלתי לומר אך נקטעתי על ידי לורן שצעקה ״אנהה!!!!״ ואחרי שניה הייתה לידי
״לורן! עשית אותי חירשת״ ריאן אמר
״אויש נו.. חתיך בשעה שש״ היא אמרה לריאן והוא מיד סובב את הראש שלו
״את לא מאמינה!! נכון ג׳ייק? הילד החדש?״ היא שאלה בהתרגשות
״נו?״ שאלתי
״לורן בפעם הבאה שתעבד-״ ריאן התחיל לומר כשהבין שלורן עבדה עליו בקשר לחתיך מקודם ״רגע ריאן!!״ היא אמרה לו ״אז הוא הזמין אותי לצאת!!״ היא אמרה לי
״יופי..! תהנו״ אמרתי והתחלתי להתקדם לכיוון האוטו שלי כשהם בעקבותי ״הוא אמר שהוא יבוא לאסוף אותי היום בשעה שמונה ושאני יתלבש יפה״ היא אמרה ״אז את באה אלי ועוזרת לי!״ קבעה
״אני עובדת היום לורן.. עד עשר״ אמרתי
״אב- אוף אנה!!״ היא אמרה ומבטה נעשה עצוב
״אנ-״ התחלתי לומר אך נעצרתי ״אוקיי! אני ישאל אם אני יכולה לקחת הפסקה ואני יבוא אלייך״ אמרתי לה והיא מיד צרחה וקפצה עלי בחיבוק, גורמת לכל האנשים בחנייה להסתכל עלינו ולי לגלגל עיניים ולצחוק.
״טוב.. יש לי עוד שיעור אחד! אוהבת אותך!״ היא אמרה ונתנה לי נשיקה בלחי לפני שחזרה בריצה לכיתה.
נכנעתי את ראשי בסלילה ונכנסתי לאוטו ״היא לא נורמלית!״ ריאן סיכם ואני הסכמתי איתו וצחקתי
הקפצתי אותו לבית והלכתי לעבודה, מחליפה מיד לבגדים שלי ומתחילה לעבוד.
במשך כל היום המבט של לוקאס עלי ומה שאמר לא יוצאים לי מהראש.
למה הוא הסתכל דווקא לי כשאמר זאת? ולמה הוא יצא מהכיתה בעצבים לאחר מכן?
הרבה שאלות רצו במוחי..
כשהמורה הציג אותם, הסתבר שאותו אחד שישב כאן יומיים ורק הסתכל היה בן, לא הבנתי מה פשר מבטו, ומדוע בא דווקא לכאן,
בעוד יומיים אני גומרת את הסמסטר, ויש טקס קטן שבו מאחלים הצלחה לכל הסטודנטים שעולים לסמסטר הבא.. ומיד אחר כך יש מסיבה, אותה מסיבה שריאן לא מפסיק לחפור לי שאני יבוא אליה.
תהיתי אם ה- ״אנה״ לירוי קטע את מחשבותיי
״כן?״ שאלתי אותו בזמן שכתבתי הזמנה של אחת השולחנות
״את יכולה לצאת להפסקה..״ הוא אמר ״וקחי את הזמן שלך.. אין לחץ היום״ הוא סיים את דבריו וחזר למשרדו.
הסתכלתי בשעון וראיתי שהשעה כבר שבע, כנראה שהייתי שקועה במחשבות שלא שמתי לב שהזמן עובר.
הורדתי את החולצה עם הלוגו של המסעדה, שמתי את החולצה שלי, ויצאתי לאוטו, לכיוון הבית של לורן.
כשהגעתי היא מיד פתחה, שיערה בדיוק היה רטוב והבנתי מכך שהיא לאחר מקלחת.
עלינו לחדרה והיא הציגה בפניי כמה הופעות שהיא מתלבטת בינהם, וכמו בכל פעם, הראשונה שאני מציעה לה היא מסכימה ולובשת איתה.
החלקתי לה את השיער בעזרת מחליק, איפרתי אותה כמו שהיא אוהבת, כמו תמיד שאני עושה לה.
ובדיוק שגמרתי שמענו צפירה מלמטה ״זה הוא!״ היא אמרה בהתרגשות
״תרגעי! זה כולה ג׳ייק״ אמרתי בגלגול עיניים
״זה שאת לא שמה לב לבנים שדלוקים עלייך.. ומנפנפת את כולם.. זה לא אומר שזה ׳כולה׳ מישהו״ היא אמרה ונשקה ללחי שלי ״תודה אן..״ היא אמרה וירדנו למטה
גלגלתי את עיניי ונכנסתי למכונית שלי, חוזרת לעבודה ומקווה בליבי שלא עשיתי הפסקה גדולה מדי שתעצבן את לירוי
החזרתי עלי את החולצה והמשכתי בעבודתי, שלפתע נכנסו למסעדה בן ולינק והתיישבו באחד השולחנות שהיו בשירותי הערב.
ביקשתי מקים שנחליף שולחן, אני יודעת שהם ינסה לדבר איתי ואני לא רוצה, באיחוד לא לאחר המבטים שהוא זורק לי כל הזמן, גם עכשיו, כאילו פגעתי בו.
היא הסכימה כמובן ואני הלכתי לאחת השולחנות שלה, לפנות אותם ולקחת את ההזמנה הבאה.
הדלת של המסעדה נפתחה וריאן נכנס לבפנים ״אן!״ הוא צעק ובא לחבק אותי
צחקתי וחיבקתי אותו בחזרה ״התגעגעתי״ הוא אמר ואני שוב גלגלתי את עיני ואמרתי ״אבל ראית אותי לפני כמה שעות?!״
הפעם היה תורו לגלגל את עיניו לפני שאמר ״אז מה? את הידידה הכי טובה שלי, אני תמיד מתגעגע״ ונשק ללחי שלי לפני שהתיישב ליד הבר והזמין בירה.
באתי להכנס למטבח שלפתע שמעתי כיסא שנופל, הסתובבתי אחורה במהירות וראיתי את בן, עם דמעות בעיניים, מסתכל עלי לשבריר שניה, ומיד לאחר מכן יוצא מהמסעדה, ומשאיר את לינק שם, מעט המום.
קים הרימה את הכיסא שלו, וחזרה לקחת מלינק את ההזמנה שלו.
״מה הסיפור שלו?״ ריאן שאל ואני משכתי בכתפיי וביקשתי מאחד המלצרים שיביא לריאן בירה לפני שרצתי החוצה, משיגה את בן.
תפסתי בידו וכשהוא הסתובב שאלתי ״מה הסיפור שלך? למה אתה מסתכל עלי כל הזמן?״
״לא עניינך אנה..״ הוא אמר והוציא את ידו מאחיזתו
״זה כן ענייני.. אתה מסתכל עלי כאילו דרסתי את הכלב שלך.. אתה מוכן בבקשה לספר לי למה?״ שאלתי וקולי גבר
מבטו פגש את מבטי, ואחרי כמה דקות של שקט הוא אמר ״אין מה לספר אנה.. לא עשית לי כלום! רדי ממני.. אני סתם עצבני היום..״ והלך, משאיר אותי המומה בחושך.

--------------------------------------

אז.. הנה הפרק השלישי.. אהבתם?
למה אתם חושבות שכאב ללוקאס לדבר על מה שדיבר בשיעור? ולמה בן יצא מהמסעדה ברעש?
רוצות את ההמשך?
תודה לכל הבנות שקוראות את הסיפור ומגיבות.. אתן מדהימות❤️