Forget

פרק 14

בתמונה: לוקאס

העיניים שלי הצטמצמו, והגוש של הדמעות עמד לי בגרון כשהבטתי בלוקאס נכנס למסעדה כשזרועותיו על כתפיה של קלייר, והשפתיים שלהם בדיוק נפגשו.
*************
״קים!״ צעקתי בכוונה, וחייכתי מבפנים כשראיתי שהשפתיים של לוקאס ושל קלייר נפרדות.
הסתובבתי בזריזות, לפני שהם יקלטו שבהיתי בהם כל הזמן הזה
״את יכולה להחליף איתי שולחן?״ שאלתי אותה בתחינה מאחר וראיתי שלוקאס וקלייר ישבו באחת השולחנות שלי.
״בטח! איזה?״ היא שאלה, בעודה מחזיקה מגש עמוס בצלחות.
״שולחן 8״ אמרתי ״על איזה שבא לך״
״אוקיי.. קחי את.. 6?״ היא שאלה
״אוקיי״ אמרתי, אך שבאתי לגשת לקחת הזמנה משולחן 6, ראיתי את האיש הזה, שלוקאס אמר לי להתרחק ממנו, זה שבא לכאן כל יום ומזמין בירה.
נשמתי עמוק, והלכתי לכיוונו, מתעלמת מהמבטים של לוקאס שחדרו לי בגב.
״כן אדוני?״ שאלתי אותו
״בירה״ הוא אמר, כמו תמיד
״תרצה אולי משהו לאכול?״ שאלתי
״לא.. רק בירה״ הוא אמר
״אוקיי״ אמרתי וניגשתי להביא לי את מה שביקש
כשהסתובבתי על מנת ללכת לשולחן נוסף, הוא תפס בידי ״רגע״ הוא אמר, ואחיזתו הכאיבה לי ביד
״אתה מכאיב לי״ אמרתי בלחש
״למה לוקאס מסתובב עם הבחורה הזאת? למה הוא לא איתך יותר?״ הוא שאל
״כי נפרדנו.. ועכשיו תעזוב אותה״ שמעתי לפתע את קולו של לוקאס מאחוריי, בדיוק שבאתי לפתוח את פי על מנת לומר משהו.
האיש עזב את ידי ופתח את פיו על מנת לומר משהו אך לוקאס עצר בעדו ״אני לא מעוניין לשמוע ממך מילה״ הוא אמר ולקח את ידי, מתרחק ממנו לגמרי
הוא הרים את היד שלי, בוחן את הסימן שהאיש הזה השאיר עליה, והצמיד את שפתיו לשם ״את בסדר?״ הוא שאל, ומעיניו נשקפה דאגה רבה.
״כן..״ אמרתי והשפלתי מבטי אל היד, כאילו זה הדבר הכי מעניין בעולם.
ידעתי שאם אני ימשיך להסתכל בעיניים שלו אני לא יוכל להפסיק ״מצטער על זה..״ הוא אמר
״זה לא אשמתך״ אמרתי
״לוק! אתה בא?״ קולה הצפצפני של קלייר נשמע לפתע, ולוקאס נאנח ״הפעם הבאה שאת רואה אותו תחליפי שולחן טוב?״ הוא שאל
״אוקיי״ אמרתי והוצאתי את ידי ממנו, מתרחקת לאחור.
הסתובבתי ונכנסתי לחדר של העובדים, מתיישבת על הספסל שם ומנסה להסדיר את נשימתי ואת המחשבות שרצו בראשי.
למה הוא התערב כשהוא ראה את מה שקרה? למה הוא בכלל דאג לי כל כך? ולמה הוא נישק את ידי? 
נאנחתי וחיכיתי כמה דקות, וניסיתי להסדיר את מחשבותיי לפני שיצאתי בחזרה לעבודה.
עבדתי עד שכבר נהיה מאוחר, והמסעדה הייתה אמורה להסגר, ורק אז הבנתי שנשארתי שעתיים יותר ממה שהייתי בכלל צריכה.
נאנחתי, כל הזמן הזה התעסקתי רק בלחייך חיוך מזויף ולדבר עם לקוחות, הכל רק כדי להדחיק את המחשבות עליו לפינה הכי רחוקה בראש שלי.
החלפתי לבגדיי ויצאתי מהמסעדה, נוסעת לכיוון הבית שלי ורק משתוקקת להיות במיטה אחרי מקלחת.
כשנכנסתי לבית, זרקתי את התיק שלי על הספה והלכתי למלות מקלחת.
מילאתי אמבטיה והתיישבתי בתוכה, מתמכרת לתחושה החמימה של המים על גופי.
לפעמים כשאני מסתכלת על ריאן או על לורן עם ההורים שלהם, יש בי איזה שהיא תחושה קטנה של קנאה.
הייתי רוצה שגם ההורים שלי יבואו איתי לטקסים, שגם ההורים שלי יתגאו בילדה שלהם.
אני לא יודעת בכלל אם יש לי הורים.
אני מתכוונת.. ברור שמישהו ילד אותי, אבל.. האם הם מתים? או חיים? ואם הם חיים אז אילו הם בכלל? 
אני מנסה לחזור לאחור אבל אני לא פשוט לא מצליחה לזכור משהו אחד איתם, אפילו לא את שמם..
ריאן אומר שבטוח הם יושבים באיזה שהוא מקום וחושבים עלי, ושאם אני ירצה הוא יעזור לי לבר.
אבל אני לא רוצה.. אני לא רוצה לדעת עליהם כלום.
אולי זה אנוכי.. אבל הם לא רצו לדעת עלי כלום, הם עדיין לא רוצים, העבודה שהם משאירים את הנושא ככה בלי לחפש זה כבר מראה שלא אכפת להם, ולכן גם לא אכפת לי.
עם כמה שניסיתי להדחיק את זה, זה לא עבד, והמחשבות על לוקאס חזרו לראשי.
למה הוא כל כך מודאג מהאיש הזה? ולמה הוא תמיד מבקש ממני להחליף שולחן כשהוא בשירותי? או להמנע מכל קשר איתו?
הדאגה שנשקפה מעיניו היום לאחר מה שקרה, הסעירה את מוחי עוד יותר, הוא מסתכל עלי בצורה כזאת, ומרשה לעצמו להתעכב איתי כשהוא בא לשם עם מישהי אחרת, ולמה הוא בכלל בא איתה לשם? כדי לעשות לי דווקא? שאראה אותם ביחד?
כל כל הרבה שאלות ותהיות בקשר אליו, ולא הייתי בטוחה שאני רוצה לקבל את כל התושבות.
יצאתי מהמקלחת, והתעטפתי במגבת, לובשת תוך כדי את הפיג׳מה שלי, לפני שנשכבתי במיטה ונרדמתי לאחר כמה דקות.
השעון המעורר העיר אותי, כמו בכל בוקר.
נאנחתי וכיביתי אותו.
נשארתי במיטה עוד כמה דקות, מסרבת לעזוב את הכרית שלי לנפשה, אך צלצול טלפון גרם לי לקום.
״הלו?״ עניתי מנומנמת, אך שום קול לא ענה מהצד השני
ניסיתי לדבר עוד כמה פעמים אבל כמו בכל פעם, הייתה שתיקה.
ניתקתי את הטלפון ונכנסתי לצחצח שיניים ולשטוף את פניי לפני שהתחלתי להתלבש
הטלפון שלי צלצל שוב, והפעם זאת הייתה שיחה מריאן ״הלו?״ עניתי
״אן.. תמשיכי לישון.. אין לימודים היום״ הוא אמר
״מה?״ אמרתי ״למה??״ יללתי
אחרי שעשיתי את המאמץ לקום מהמיטה ולהתלבש הוא נזכר להודיע לי שאין לימודים?
ריאן צחק ״אני יבוא אלייך עוד מעט, אבל בינתיים תחזרי לישון״ הוא אמר וניתק
נאנחתי, כבר לא היה טעם לחזור לישון.
החלפתי לשורט וחולצה שהייתה גדולה עלי בכמה מידות, והתחלתי לנקות את הבית.
ניקיתי את המטבח ולאחר מכן עברתי לסלון ולשירותים ולחדרים, עשיתי ניקיון יסודי, ואפילו לא ידעתי למה.
כשגמרתי,נפלתי על הספה והדלקתי את הטלוויזיה, בוהה בקרין של החדשות.
הטלפון שלי צלצל שוב, ועניתי לשיחה מבלי לבדוק מי זה בכלל ״הלו?״
״אן!!!!״ הקול של לורן צווח לי באוזן מהצד השני
״לורן! אני רוצה לשמוע בשתי האוזניים!״ התלוננתי
״לא מעניין אותי! תקשיבי! אני באה לאסוף אותך עכשיו ואת באה איתי! אנחנו הולכות לקניות ובערב יש מסיבה!״ היא אמרה, מתרגשת כולה
״מה? לא לא לא לא לורן! את יודעת שאני שונאת מסיבות״ אמרתי, בתקווה שהיא תוותר לי
״זאת לא הייתה שאלה! תהי מוכנה עוד עשר דקות״ היא אמרה והעתקה
נאנחתי, הייתי צריכה לדעת מראש לסרב לשיחה ופשוט לסנן אותה ולטעון שחטפו אותי או משהו.
התלבשתי בזריזות בג׳ינס פשוט וחולצה, ובדיוק שגמרתי לסדר את שיערי, נשמעה צפירה מבחוץ.
נאנחתי ויצאתי, נועלת את הבית אחרי.
נכנסתי לאוטו שלה, מופתעת לראות את ריאן במושב מאחורי ״גם עלייך לורן איימה?״ הוא שאל כשסגרתי את הדלת.
-לאחר חמש שעות-
יצאתי מהמקלחת, נאנחת.
השעות האלה היו ארוכות.. לא הפסקנו להסתובב בין החנויות ולחפש בגדים מתאימים.
הורדתי את המגבת, ולבשתי את הג׳ינס הקצר שקניתי, יחד עם חולצת בטן צהובה, עם שרוולים ארוכים, שכתף אחד שלה חשופה, ושמתי את הנעלי פלטפורמה שלי, בצבע קמל, עם ניטים בזהב לכל אורך העקב.
התאפרתי עדין טבעי, כמו שאני אוהבת, וסידרתי את שיערי לצורה הרגילה שלו.
לקחתי את הטלפון והארנק שלי, ובדיוק נשמעה צפירה מבחוץ, שהוציאה ממני אנחה גדולה.
נעלתי את הבית ונכנסתי למכונית של לורן, שמיד תפסה תאוצה לכיוון המועדון החדש שנפתח.
״לוקאס יהיה שם..״ לורן אמרה לפתע
״אוקיי.. לא אכפת לי ממנו״ אמרתי, מה שהיה כל כך ברור לי שזה שקר, שהרי לא יכולתי לעצור את הקצב המואץ של הלב שלי כשהיא אמרה לי שהוא יהיה שם.
״הוא יבוא עם החבר׳ה שלו?״ ריאן שאל מאחורינו
״כן.. הוא יבוא עם קלייר, וג׳ייק ובן ולינק יחד עם הבן זוג החדש שלו..״ היא אמרה, מתרכזת יתר על המידה בנהיגה, מתחמקת מקשר עין איתי.
״היי לו.. זה לגמריי בסדר.. לא אכפת לי עם מי הוא בא ומה הוא עושה..״ אמרתי והנחתי את ידי על כתפה, זוכה ממנה לחיוך קטן.
פלטתי אנחת רווחה, לפחות אותה הצלחתי לשכנע.
נאנחתי כשמבטי נדד למראה הקדמית, ופגש במבטו של ריאן, שהבהיר לי היטב שאותו לא הצלחתי לשכנע.
לאחר כמה דקות של נסיעה הגענו למקום.
״אולי כדי שאתם תכנסו ואני יקח מונית לבית.. אני לא מרג-״ התחלתי לומר אך ריאן קטע אותי בכך שתפס את ידי ״אן! אני איתך האני! תפסיקי להירתע ותנסי להנות לשם שינוי..״ הוא אמר וגלגל את עיניו.
נאנחתי, הם יודעים שאני שונאת מקומות כאלה והם בכל זאת גררו אותי לכאן.
״היא סתם מתחרפנת.. את תהני אן! אולי אפילו תמצאי את האחד״ היא אמרה וחייכה חיוך תמים, גורמת לי לצחוק ולומר ״אויש תשתקי״
נכנסנו למועדון, כשידי בידו של ריאן, ולורן ישר מצאה את ג׳ייק ורצה אליו, פוגשת אותו בנשיקה.
חיפשתי אותו במבטי, אבל הוא לא היה שם איתם, כולם היו שם, חוץ ממנו... וממנה.
״אל תחשבי עליו היום..״ ריאן אמר ומשך אותי לעבר הבר.
התיישבנו, וריאן הזמין בשבילו בירה, ואני רציתי רק מים, אני שונאת כמעט את כל השתיה.
״את רוצה לבוא לרקוד?״ ריאן שאל בצעקה, בגלל המוזיקה, בקושי שמעתי אותו.
״לא.. תלך אתה.. אני יחכה כאן..״ אמרתי
הוא חייך ונישק אותי בלחי, לפני שהצטרף לג׳ייק וללורן ברחבה.
״קולה אה? את מהאלה שלא שותים?״ הברמן שאל לאחר שביקשתי ממנו כוס של קולה.
״לא..״ אמרתי וחייכתי אליו חיוך קצר, להוטה לגמור את השיחה הזאת עוד לפני שהיא בכלל התחילה.
״מה בחורה יפה כמוך עושה במקום כזה לבד?״ שמעתי לפתע קול מאחורי, ושתי ידיים הונחו על מתני.
הסתובבתי בבהלה, מגלה מאחוריי מישהו בעל עיניים ירוקות, וחיוך גדול על פניו.
לא היה לי ספק שהוא שיכור, ראו את זה לפני האי יציבות שבתנועותיו.
הסתכלתי עליו, והבנתי שהגיע הזמן שגם אני יהנה טיפה, ובזאת החלטתי, שאני שוכחת מהכל הערב.
סימנתי לו שיחכה וביקשתי מהברמן שיביא לי משהו חזק, והכוס הגיעה לאחר דקות ספורות.
החלקתי את הכל לגרון בבת אחת, והתעלמתי מהטעם הצורב של זה בגרון, ההרגשה לאחר מכן שיפרה את הכל.
קמתי איתו לכיוון הרחבה ונתתי לעצמי להתפרע
הבחור הזה, שאני חייבת להודות שהיה מראה לא רע, נצמד אלי עוד ועוד עם כל שניה, אבל לשם שינוי, זה לא הפריע לי.
״מה דעתך שנלך לקום שקט יותר?״ הוא שאל באוזני, שכבר היה כל כך צמוד אלי עד שכמעט ולא היה מקום לנשום.
התמהמהתי מעט עם תשובתי, והוא לקח את פניי בידו והצמיד את שפתיו לשפתי בנשיקה לוהטת.
לא הרגשתי את אותה ההרגשה שהרגשתי כששפתיו של לוקאס נישקו אותי, אפילו לא קרוב, אבל עצם המחשבה שאולי הוא רואה אותי, ומקנא על כך שאני עם מישהו אחר ולא איתו, העלתה בי סיפוק קל
״אתה תוביל״ אמרתי לו לאחר שהתנתק ממני
הוא חייך ומשך את ידי אל מחוץ לרחבה, ומזווית העין, ראיתי שמבטו של בן נח עלי.
הבחור, שאת שמו לא ידעתי, עצר בבר וביקש מהברמנים שתי כוסות של משהו שלא הצלחתי לשמוע, הייתי עסוקה בעיניו של בן, שלא זזו ממני.
אך לאחר כמה דקות, הבחור משך את ידי, ובכך הזיז את מבטי מבן
הוא הצמיד אותי לקיר צדדי, שהיה די צמוד לשירותים, והביא לי את אחד מהכוסות בזמן ששתה את שלו בלגימה, והחל לנשק את צווארי.
הידיים שלו ליטפו את כל גופי, והשפתיים שלו נישקו אותי בכוחניות, אבל זה לא היה לי אכפת.
הצמדתי את הכוס לפי על מנת לשתות את מה שיש בתוכה, שלפתע היא עפה מידי, והבחור שהיה צמוד אלי, שכב ברצפה, כשדם נזל מאפו.
הרמתי את מבטי, וראיתי את לוקאס, מביט בבחור הזה בשנאה, לפני שבעט בו עוד כמה פעמים ולקח את ידי החוצה.

------------------

מקווה שאהבתם את הפרק😄 בבקשה תגיבו ותצביעו🙏🏻 ותודה לבנות הנדירות על התגובות שלכם עד עכשיו❤️