Forget

פרק 31

בתמונה: ניק

הוא הצמיד את שפתיו לשלי בעדינות.
ההתחלה החדשה התחילה...
נמאס לי להגרר כל הזמן אחרי לוקאס והבעיות שלו.. אני פותחת בחיים חדשים, שלא כוללים אותו את את החבורה שלו.. חיים חדשים שלא כוללים את הבעיות שלו.. חיים חדשים בלעדיו.
***************************
׳בוקר טוב יפה שלי׳ ההודעה מרון הבהבה על הצג כשהייתי בדרכי לשיעור הראשון.
חיוך קטן עלה על שפתיי, והקלדתי לו תשובה ׳בוקר טוב חיים שלי׳, ולא שמתי לב לאן אני הולכת, עד שנתקעתי פתאם במישהו, והטלפון נפל לי מהידיים, בדיוק כשעפתי אחורה.
״מצטער״ שמעתי לפתע קול מוכר, מוכר מדי.
הרמתי מבטי, והעיניים שלי פגשו בעיניו הכחולות של לוקאס.. שמשום מה עדיין גרמו לפרפרים בבטן שלי להשתגע..
הוא עזר לי לקום, ואז הרים את הטלפון שלי, והסתכל בצג שלוש שניות בערך, שהספיקו לו לקרוא כל מה שהיה כתוב שם, לפני שכיווץ את גבותיו והגיש לי אותו, והמבט בעיניו השתנה לפתע, הוא נהיה.. עצבני יותר.. לא יודעת איך להגדיר את זה
״אז.. את יוצאת עם מישהו?״ הוא שאל
״כן״ מלמלתי והזזתי מבטי מעיניו
״לא לקח לך הרבה זמן״ הוא עקץ, גורם לי להרגיש רע עם עצמי כל כך.
״אני לפחות לא בגדתי בך כמו שאתה בגדת בי אז עם ההיא מהמועדון״ עקצתי בחזרה
הוא פקח את עיניו בהפתעה, ואמר ״אני..״ ועצר, אך המשיך לאחר כמה שניות ״לא משנה.. בהצלחה״ הוא אמר והלך, נכנס לכיתה
מה לכל הרוחות זה צריך להיות?
נאנחתי, אני הולכת לראות אותו עכשיו במשך שעתיים!
נכנסתי גם אני לכיתה, וחיפשתי את המקום הכי רחוק ממנו.. אך זה לא ממש עזר במשהו.. כי המקומות היחידים שהיו פנויים זה ליד לוקאס, או ליד בן, שתי שורות לפני לוקאס, או בשורה הראשונה, שאני שונאת לשבת שם.
נאנחתי, ובאתי לרדת לשורה הראשונה, אך עם המזל הנאחס שלי! בן שם לב אלי ונופף לי שאבוא לידו.
נכנסתי לידו, והתיישבתי, מתחמקת מהמבט של לוקאס שקדח חורים בגב שלי.
״מה יש?״ בן שאל לאחר שחיבק אותי
״שום דבר״ מלמלתי ושלחתי את ההודעה מקודם לרון, שלא הספיקה להשלח בגלל התקרית עם לוקאס
״חיים שלי? מישהו חדש?״ בן שאח והרים גבה
״כן״ מלמלתי והכנסתי את הטלפון לכיס
״ספרי!״ הוא פקד עלי ופקח עיניים בחיוך
״אין מה.. פגשתי אותו בעבודה.. ואתמול יצאנו בפעם הראשונה.. זה הכל״ אמרתי
״את אוהבת אותו?״ הוא שאל לאחר כמה שניות של שקט
״אני מניחה שכן..״ אמרתי ומשכתי בכתפיי, לא ידעתי איך להגדיר את זה
זה באמת היה מהיר.. ביום הראשון שראינו אחד את השני כבר הוחלט שאנחנו יוצאים.. מאוד מהר.. ואפילו מעט לא הגיוני
נאנחתי מבפנים, כל כל רציתי לברוח מלוקאס שלא שמתי לב מה אני עושה
זה לא החכמה לברוח מהר.. החכמה היא לברוח נכון..
׳איך אתה מגדיר אותנו?׳ שלחתי הודעה לרון לפתע כשחשבתי שאולי הכל בראש שלי
׳לא יודע.. איך את?׳ הוא החזיר לאחר שניות ספורות
׳לא יודעת.. הכל קרה מהר מדי׳ החזרתי לו
׳קחי את כל הזמן שאת צריכה.. אני לא לוחץ׳ הוא החזיר ׳רק שלא תברחי ;)׳
׳אל תדאג :)׳ החזרתי לו, ושמחתי שפתרנו את זה בזריזות ועל הצד הטוב
״אז אתם לא ביחד״ בן אמר
״לא.. זאת הייתה בסך הכל נשיקה.. לא רשמי״ אמרתי והשתתפתי מהמרצה שנכנס לכיתה
״יופי״ בן מלמל
״מה?״ שאלתי, לא מבינה את הכוונה
״שום דבר..״ הוא אמר והחל להקשיב