Forget

פרק 48

קייל פתח את הדלת של המכונית וחיכה שאכנס לתוכה לפני שסגר את הדלת והלך במהירות לצד הנוסע כשהוא מכניס חזרה את האקדח למכנס.
הוא התיישב במושב ותוך שלוש שניות כבר לא היינו שם כשהדמעות מתחילות לזלוג לי, ולא ידוע מאיזה סיבה הפעם.
**********************************
"כנסי" הוא פקד ודחף אותי אל תוך הבית שכנראה היה שלו.
הבטתי סביבי וחנקתי בתוכי אנחה, מנסה לעכל את הגודל של הבית.
אם חשבתי שהבית של לוקאס או ניק עצום, זה ללא ספק לוקח את שניהם ביחד.
במה הם עובדים לעזאזל?
הוא דחף אותי שוב ואחז בידי שוב, גורר אותי עד הספה ודוחף אותי לשבת עליה לפני שהלך למטבח וחזר אחרי דקה עם כוס מים ובקבוק בירה, ככל הנראה בשבילו.
"מה אתה רוצה ממני קייל?" שאלתי כשהוא הניח את הכוס על השולחן.
"הרבה דברים" הוא אמר ופתח את כפתור המכנס שלו ואני פערתי את עייני בפחד.
לא שוס. בבקשה לא שוב.
הוא ראה את המבט שלי ופרץ בצחוק "תרגעי, כרגע זה לא בעדיפות ראשונה".
נשפתי בהקלה, חצי הקלה.
"אז מה אתה רוצה ממני?" שאלתי "למה אתה מחזיק אותי פה?"
"לטובתך אנה" הוא אמר "אני בסך הכל רוצה לספר לך את האמת".
"את האמת על מה?"
"על כל מה שהם לא מספרים לך" הוא אמר "על התאונה, על ניק, על לוקאס, אפילו על בן.. זה שאת טוענת שהוא החבר הכי טוב שלך".
"מעולם לא אמרתי לך את זה", אלוהים הוא עקב אחריי או מה?
"אני יודע הכל" הוא ענה כאילו קרא את מחשבותיי "על כל מה שאת לא יודעת, כל מה שאת רוצה לדעת ואף אחד לא מספר לך".
"אני לא רוצה לדעת כלום! שחרר אותי".
"אני לא משחרר אותך אנה" הוא אמר ולגם מהבירה שלו "את הקלף מיקוח שלי בשביל שהחמור שחושב את החבר שלך יגיע לכאן".
"מ.. מה" מלמלתי לא מבינה והרגשתי כיצד היד שלי רועדת.
הוא נאנח והוציא מאחורי החולצה את האקדח שלו, והניח על השולחן לידו "את מבינה אנה? לי וללוקאס יש חשבון לא סגור".
"בבקשה" מלמלתי והרגשתי את הגרון שלי מתייבש "אל תפגע בו".
"אני עדיין לא מבין למה את כל כך נחושה להגן עליו" הוא אמר "הוא לא שווה את זה".
"אל תפגע בו קייל" סיננתי דרך שיניים חשוקות.
"מצטער אנה" הוא ענה "אני לא יכול להבטיח כלום".
הבטתי כמה שניות בו ובאקדח לסירוגין כשהרגשתי שהלב שלי מאץ באופן משמעותי את דפיקותיו.
"למה פשוט לא ירית בו במסעדה אם זה כל מה שאתה רוצה?" שאלתי לא מבינה.
"חשבון לא סגור לא פותרים ביריה אנה" הוא אמר
נאנחתי והרגשתי כיצד הדמעות שלי ממשיכות לזרום כשנשענתי אחורה.
"את יודעת בכלל למה נאבד לך הזיכרון אנה?" הוא שאל ואני הבטתי בו בלא אומר.
"לא יאומן" הוא אמר וגיחך "הבן זונה הזה לא סיפר לך כלום אה?"
"מה אתה רוצה ממנו?"
"אני רוצה שהוא ימות! אל תשכחי שהוא הרג את אבא שלי" הוא אמר.
"כי הוא אנס אותי" אמרתי בקול קר.
"ואני מת לעשות מה שהוא עשה אנה" הוא אמר והעביר מבט על גופי "אבל אני אעשה את זה רק שלוקאס יהיה כאן, שיסבול לפני שהוא ימות".
"אל.. אל תיגע בי" אמרתי וזזתי ממנו למרות שכבר הייתי רחוקה גם ככה.
"אמרתי לך, כרגע אני מבטיח לך שלא אעשה כלום" הוא אמר "תרגישי חופשי להנות מהבית".
"להנות? אני לא מתכננת להשאר פה יותר משעה קייל".
"חבל שלא הולכים לפי התכניות שלך, אנה" הוא אמר והביט במבט חודר בעייני.
איך יכולתי לחשוב שהוא בן אדם טוב?
אני צריכה להתרחק מכל החברים שלורן מציעה לי להכיר, אחת ולתמיד.
בכל הפעמים שהיא ניסתה, היא נכשלה, שוב ושוב ושוב.
"מה אתם רוצים ממני" מלמלתי ונשענתי אחורה כשהדמעות מתחילות לזלוג מעייני.
התגעגעתי לחיים שהיו לי לפני שנה.
לשקט ולרוגע, לשגרה המשעממת של העבודה והתואר שלי, לא רציתי את כל הדרמות שיש לי בחיים, לא רציתי כלום מזה.
שנאתי עימותים, ומאז שהכרתי את לוקאס הפכתי להיות המרכז שלהם.
"כשחושבים על זה.. את באמת לא אשמה" הוא אמר והביט לרגע בתקרה "פשוט נולדת להורים הלא נכונים".
"מה אתה יודע על ההורים שלי?" ירקתי.
"אל תמהרי כל כך להגן עליהם" הוא אמר וצחק "הם אלה שגרמו לכל מה שקורה עכשיו לקרות".
"הם גרמו למה? מה הם עשו?" שאלתי והוא גיחך ושתק, לוגם עוד מהבירה שלו לפני שפתח את פיו ואמר "עשית תאונה אנה" הוא אמר "את ולוקאס עשיתם תאונה.. והוא היה הנהג".
עדיין שתקתי, חלק בתוכי רצה שהוא ימשיך בשביל שאוכל לדעת את האמת, אבל החלק האחר הרגיש כאילו אני בוגדת בלוקאס מעצם העובדה שאני נותנת למישהו אחר לספר לי מה קורה עם החיים שלי.
"הייתם בדרך חזרה מדייט או משהו.. מסתבר שבאותו ערב הוא גם הציע לך נישואים ואת הסכמת" הוא אמר ואני פתחתי את פי בהלם "ואז הוא גילה שאת בגדת בו, ואיבד מהר מאוד שליטה על ההגה".
"ב.. בגד.. בגדתי בו?" שאלתי ופערתי את עייני.
"כן אנה" הוא אמר.
באותו רגע, למרות שלא ידעתי אם מה שהוא אומר בוודאות נכון, נגעלתי מעצמי.
"מ.. מה?" מלמלתי, והמשפט הקצר שאמר קודם הכניס לראשי עוד מליון שאלות, כאילו שלא היה שם קודם כבר מליון.
אני לא מתפלא" הוא אמר במבט מרוצה "בסך הכל.. שלחתי לך סקס מדהים".
"אני דווקא מרגישה בחילה" אמרתי.
"חשבת שזה הגיע לו.." הוא המשיך "בכל זאת.. הוא היה בוגד בך באופן קבוע".
"די קייל" אמרתי והוא גיחך ופתח את הפלאפון שלו, מדפדף בתמונות למולי ומראה לי את לוקאס עם בחורות שונות במקומות שונים, ואני כבשתי את הדחף העז להוציא את כל הדמעות החוצה שוב.
לא הכרתי את המקומות האלה, לא ידעתי איפה הם, ולא זכרתי שלוקאס היה מתלבש בצורה כזאת או אפילו מי אלו הבחורות.
לא ידעתי אפילו אם התמונות האלה אמיתיות, ועדיין הרגשתי צורך להקיא.
"הוא לא אהב אותך אנה" קייל אמר "הוא בסך הכל רצה נקמה במייקל אז הוא גנב את מי שמייקל אהב".
"עוד פעם אתה מכניס לה לראש כל כך הרבה שטויות?" קול מוכר נשמע לפתע וגרם לי לסובב את ראשי במהירות לעברו ולפתוח את עייני למראה לוקאס ובן בפתח.
קמתי מהיכן שישבתי והבטתי בקייל שנעמד במהירות ודרך את האקדח שהיה מכוון אלי, לוודא שלא אזוז ואעשה צעד חשוד.
"איך הגעתם לפה?" קייל שאל ומשך את ידי, מצמיד את גבי אחיו ואת האקדח לרקה שלי.
מהטון שלו היה אפשר להבין שהשתבשו לו התכניות.
הוא לא ציפה שהם יגיעו לכאן כל כך מהר.
"יש לך 4 שניות לשחרר לי את הילדה" בן סינן מתוך שיניים חשוקות.
"אתה לא חושב שהגיע השלב לסיים את האיומים בן?" קייל שאל "זה אף פעם לא עבד לכם".
"תשחרר אותה" לוקאס אמר והמבט בעיניו שיתק אותי.
פתאום ראיתי בבנים צד אחר, צד שלא הכרתי ביום יום שלי ונחשפתי אליו רק במצבים קיצוניים.
ולא משנה כמה פעמים עוד אראה את העיניים שלהם ואשמע את הטון הנוקב הזה, לעולם לא אתרגל אליו.
לוק התקדם שתי צעדים לכיוון שלי ודרך את האקדח שלו, ואני התפללתי, שהעסק הזה לא יכלול מתים.
"אנה" קייל המשיך "הבן אדם הזה פה שאת קוראת לו אהוב, לא באמת אוהב אותך".
"היא החיים שלי" לוקאס אמר מבלי למצמץ והביט בעיניו של קייל "ואתה יודע את זה טוב מכולם".
"אחרי שלקח-" "לא לקחתי לאבא שלך שום דבר" לוקאס חתך אותו "כל הבסף שבעולם לא הספיק לו, הוא רצה לקחת את הדבר היחיד שלא יכל להשיג".
"אתגרים זה חשוב בחיים".
"האתגר היחיד שהיה לו זה לנסות להתחבב על וויקטור" בן אמר "כאב לו שלוקאס הגיע בשניה למעמד שהגיע, הוא רצה להרוס אותו בכל דרך אפשרית ושתינו יודעים קייל" בן המשיך ואז העביר את מבטו אלי לשניה לפני שהחזיר אותו לקייל והוסיף "שהיא הדרך הכי מהירה".
בלעתי את רוקי בקושי וניסיתי להרגיע את קצב פעימות הלב שלי, פחדתי, ורק רציתי להיות בצד השני בין זרועותיהם של לוק ובן.
"ועדיין זה לא מנע ממך לבגוד בה נכון לוק?" קייל שאל "אתה טוען שהיא החיים שלך אבל לא היה אכפת לך ממנה".
"זה שקר" בן אמר ולוקאס חשק את הלסת שלו ועשה עוד צעד קטן לעברינו ואני עצרתי את נשימתי.
"עד מתי אתם חושבים להסתיר ממנה את האמת?"
"על איזה אמת אתה מדבר לעזאזל?" בן שאל בעצבים ואני לא ניתקתי את הקשר עין שלי עם לוקאס שעשה עוד שי צעדים לעברינו והמשיך להביט בעייני בזמן שבן משך את הזמן במכוון.
".. מכניס לה לראש".
"הוא לא סיפר לך שהוא בגד בך?" קייל שאל בצמוד לאוזני "אבל זה לא משנה, הוא רק רצה את מה שנמצא בתוכך ולכן חרד מהאפשרות לאבד אותך למישהו אחר, לא היה אכפת לו שנפגעת מזה שהוא בגד בך".
לוקאס כיווץ את עיניו, ובתוך אישוניו ראיתי זיק של כאב שכבה ונעלם מיד לפני שהחזות הקפואה חזרה לפניו.
"לוקאס סטה מהנתיב כשחזרתם הביתה.. נפלתם עם הרכב מהגשר למים, ובגלל שאת היית חגורה את נתקעת שם" קייל אמר וכאילו כמו נס, בראשי עלו פלאשבקים מקוצרים שלי מנסה לנשום בתוך קופסא שחורה מוקפת במים.
"לוקאס יצא מהרכב והזעיק עזרה לפני שניסה להציל גם אותך" קייל אמר ובן קטע אותו כשהתקרב גם הוא ואמר "אתה טועה, לוקאס ניסה להציל אותה ישירות, אנחנו הגענו לשם כשקלטנו שהכל היה מלכודת.. אנחנו הזעקנו עזרה".
"תשחרר אותה קייל" לוקאס סינן שוב וקייל גיחך "למה? אתה לא רוצה שהיא תשמע עד כמה אתה בן זונה?"
"שתינו יודעים טוב מאוד שהסיבה שסטיתי מהגשר הייתה כי וויקטור עמד באמצע הכביש וכיוון עליה אקדח" לוקאס אמר "השותף של אבא שלך כיוון שכל זה יקרה, כמו שאתם כיוונתם שלינק כמעט ימות בעסקה".
"תמיד צעד אחד לפניכם".
"לא תמיד" קולו של ניק נשמע לפתע ואחרי שניה נשמעה יריה ואני נפלתי לרצפה, כשדם וחלקים לא ברורים מתפזרים מולי.
"אנה" לוקאס מלמל ואסף אותי אליו מהרצפה במהירות, מביט בעייני ונאנח לפני שמשך אותי אליו בחיבוק ומלמל "לעזאזל".
"די די כבר לוקאס" מלמלתי כשהתחלתי לבכות "אני לא מסוגלת יותר".
הוא נאנח וחיבק אותי חזק יותר, ממלמל באוזניי מילים מרגיעות ומבטיח שהכל יהיה בסדר.
"חייב לצאת מפה עכשיו!" ניק צעק "הבית הזה ממולכד".
כהרף עין, לוקאס אחז בידי והתחיל לרוץ החוצה לכיוון הרכב שלו, סוגר אחריי את הדלת ונכנס בעצמו, מתחיל תוך שניה בנסיעה אחרי רכבו של ניק.
ניק צדק, הבית באמת היה ממולכד.
כמה שניות אחרי שנסענו משם, רעש פיצוץ אדיר נשמע והרגשתי הדף וחום אדיר תופס אותנו גם בתוך המכונית.
הורדתי את הראש באופן אוטומטי וניסיתי לא לקבל מכה מהדלת כשלוקאס ביצע פניה חדה ימינה ושבר שוב שמאלה לפני שהאיץ.
הדקות הבאות עברו עלינו בשתיקה, ניסיתי לעכל מה קייל אמר ולהחליט ביני לבין עצמי מה אמת ומהו שקר.
לא רציתי לשפוט את לוקאס, אבל לא ידעתי איך אוכל לברר את כל עניין הבגידות בלי לתקוף אותו.
בלי לדעת אם אני בעצמי בגדתי בו.
רציתי תשובות.
המצב הזה של הילדה התמימה שלא יודעת כלום הטריף אותי.
רציתי לדעת דברים על החיים שלי, על מה שהיה לפני התאונה, ובעיקר מה זאת התאונה הזאת? ולמה אני לא זוכרת כלום?
רציתי לדעת מי אני.
"את בסדר?" לוקאס שאל ואחז בידי הרועדת.
"כן" מלמלתי והרשיתי לעצמי להעיף בו מבט, ונמלאתי הקלה לראות שהוא לא נפגע.
"אני מצטער".
"אל" אמרתי "אני רק רוצה שקט".
הוא חשק את לסתו והנהן, מוריד מעט מהמהירות ומאט לקראת הכניסה לרחוב שבו היה הבית שלו.
המכונית של ניק כבר חנתה בחוץ, והבחנתי כבדרך אגב גם במכוניות של ג'ייק ולינק.
לא רציתי המולה, לא רציתי רעש, רציתי רק לישון ולעשות סדר בדברים.
לוקאס עצר את הרכב ואני ניצלתי את ההזדמנות וביידיים רועדות פתחתי את הדלת שלי ויצאתי.
התחלתי ללכת לכיוון הבית, אך הרגליים הרועדות שלי הקשו עלי ונאלצתי לעצור ולהשען על הרכב.
התנשמתי בכבדות וניסיתי לעכל את השעות האחרונות, מהשחרור מבית החולים ועד עכשיו.
הפלאשבקים באו בקטעים, ופלאשבקים מהעבר התחילו להתערבב בהם.
כבר לא ידעתי מה קורה בראשי.
הדמעות החלו לזלוג מעצמן וניסיתי נואשות לחפש משהו לאחוז בו כשהרגשתי שעוד שניה אני נופלת אל הרצלה.
בתזמון מושלם לוק הגיע לידי ותפס במרפקיי, מציל אותי מנפילה על התחת ומייצב את גופי לחלוטין.
הוא העביר את ידיו אל מתניי וחיבק אותי חזק, נותן לי לבכות אל תוך החזה שלו ומראה לי שהוא כאן.
הנחתי את ידיי על בטנו וניצלתי את חום גופו, מרגישה בטוחה יותר מאי פעם.
לא הייתי צריכה כלום יותר.
ועם זאת, זה היה הדבר האחרון שרציתי.
"אנה" הוא מלמל בדאגה ואני משכתי באפי אך לא שחררתי אותו.
הייתי זקוקה למשענת, כי ידעתי שאם לא הוא שמחזיק אולי, אני אפגוש מהר מאוד את הרצפה.
ייצבתי את רגליי על הרצפה, אך לא הצלחתי לחזק את העמידה שלי כשעדיין רעדתי.
הרגשתי שהגוף שלי חלש.
ולא ידעתי אם זה מהפחד או מהייאוש.