Forget

פרק 12+13

הוא נישק אותם, לפני שעזב, והסתובב ללכת, מעיף מבט אחד אחרון לאחור, שנתן לי הצצה על העיניים שלו שהיו עם דמעות, לפני שנכנס למכוניתו ונסע.
**********************
פרק 12
למחרת התעוררתי בבוקר, ונשארתי במיטה, מסרבת לקום..
ניסיתי כמה שפחות לחשוב עליו, מה שקרה אתמול רק מצדיק את זה שאני רוצה לשכוח ממנו, להפסיק לאהוב אותו.
לאחר כמה דקות של מחשבות, נשמעה דפיקה בדלת, קמתי בלית ברירה, והלכתי לפתוח את הדלת, מגלה את ריאן בפתח.
״אן? למה את לא מאורגנת?״ הוא שאל
״אני לא באה ללימודים היום״ אמרתי ונכנסתי חזרה לחדר שלי, מגלה שהוא בעקבותיי.
״למה?״ הוא שאל
״כי אני לא.. מרגישה טוב״ אמרתי ונפלתי חזרה למיטה. 
״זה לוקאס?״ הוא שאל ישירות, מדהים כמה שהוא מכיר אותי.. חשבתי לעצמי בציניות
״גם״ אמרתי
״אני מקשיב״ הוא אמר והתיישב לידי
נאנחתי, וסיפרתי לו בקצרה מאז אותו יום שהוא בא לבית שלי, ואז שחזרנו, וסיפרתי לו גם על הנשיקה שבגללה נפרדנו, ומה היה אתמול ואיך זה נגמר.
״האני״ הוא אמר וחיבק אותי ״אולי זה באמת לטובתך כמו שהוא אמר.. את בעצמך יודעת שהוא מסובך עם כל מיני אנשים״
״אבל הוא אמר לי שהוא אוהב אותי..״ אמרתי בתבוסה
״נכון לאב.. אבל לא משנה מה היה.. את לא צריכה לשבת כאן ככה בגללו״ הוא אמר
״אני לא רוצה לראות אותו״ אמרתי
״אני יודע.. אבל דווקא בגלל זה את צריכה לקום.. קדימה קדימה..״ הוא אמר, מזרז אותי.
תקעתי בו מבט מיואש, אך הוא תקע בי מבט מזהיר שגרם לי לקום על רגליי ולרוץ למקלחת.
התארגנתי והתלבשתי, לפני שלקחתי את התיק ויצאתי יחד עם ריאן למכונית שלו.
נסענו לבית ספר, והגענו באיחור רציני, היישר לתוך השיעור השני.
התיישבתי ליד ריאן, ובצד השני לורן ״אני ואת צריכות לדבר״ היא אמרה ברגע שהתיישבתי.
הנהנתי וחזרתי להקשיב למורה שבדיוק החל ללמד.
לפתע הדלת נפתחה, ולוקאס נכנס ממנה שקלייר לצידו ״לוקאס, איחרת.. שוב?!״ המורה שאל אותו
לוקאס העביר מבטו על פניי הכיתה, והתעכב מעט עלי ״מצטער המורה.. זה לא יקרה שוב״ הוא אמר לאחר שהחזיר מבטו למורה
״אמרת את זה בפעם שעברה, ועובדה שזה חזר על עצמו.. ואת גברת יקרה? מה התחרות שלך? את יודעת מה? עזבי זה גם ככה לא משנה..! אני אצטרך לחשוב מה לעשות לגבי הציון שלכם.. שבו בבקשה״ המורה אמר
לוקאס התיישב, וקלייר התיישבה לידו.. והמורה חזר ללמד.
לכסנתי מבט לריאן, שהסתכל עלי בחזרה וגלגל את עיניו והוציא לשון, גורם לי לצחוק.
״מיס ריד, משהו מצחיק אותך?״ המורה שאל, ובן רגע כל המבטים הופנו אלי
״לא״ עניתי וניסיתי לכבוש את שאר הצחוק.
המורה העיף בי מבט חמור סבר והמשיך ללמד.
לאחר זמן שהיה נראה כמו נצח, הצלצול נשמע, ואני אספתי את הדברים שלי וצעדתי עם ריאן לבחוץ.
״משהו מצחיק אותך?״ ריאן חיקה את הקול של המורה כשהיינו מחוץ לכיתה, גורם לי לצחוק שוב
הכנסתי את הדברים שלי ללוקר, ולקחתי את הדברים של השיעור הבא, שבוא אני עם כולם, כולל לוקאס.
נאנחתי כשהבנתי שהמחשבה עליו בלתי נמנעת.
התיישבתי במקומי בכיתה, וריאן התיישב לידי.
דיברנו ביננו כמה דקות, שלפתע לוקאס נכנס, כשזרועותיו על המותן של קליק, ובן ולינק לצידו.
ומיד אחריהם נכנסו לורן וג׳ייק.
היא התנתקה ממנו ורצה אלי ״לוקאס וקלייר?״ היא שאלה
״כן.. סיפור ארוך״ אמרתי בייאוש
״מעולה, אני באה אלייך אחרי הלימודים״ היא אמרה והלכה לשבת במקומה.
נאנחתי, וחיכיתי שהמורה יכנס, רציתי רק לגמור את היום הזה ולעוף מכאן, ולמזלי, זה היה השיעור האחרון שלי.
״היום אני יתן לכם הצצה לעולם השופטים״ המורה אמר עם כניסתו לכיתה ״עד היום, נתתי לכם להחליט מה תעשו בנוגע להיותכם אנשים בעלי יכולת לייצג מישהו או לא, והיום, אתם תהיו אלה שתחליטו את גורלו..״ הוא סיים, וכתב על הלוח כן או לא?
״בסמסטר הקודם, נתתי לכם סיטואציה כזאת, שנהג כלשהו פגע במישהו בתאונה שהוא טוען שהייתה בשוגג, אך אנחנו לא יודעים אם הוא טוען אמת, ועל ידי התאונה הזאת, גרם לכך שהזיכרון של אותו בן אדם יעלם לגמרי, בלי יכולת לחזירו, בן אמר שהוא כן היה מייצג אותו, ולוקאס אמר שהוא לא היה מייצג אותו, אף על פי שהוא טוען שזה בשוגג.. עכשיו נניח שמישהו כן מוכן לייצג אותו, והוא מגיע למשפט, האם אתם חושבים שמגיע לו עונש מוות או לשבת כמה שנים טובות?״ המורה שאל את הכיתה, מעלה בי את הזיכרון של דבריו של לוקאס, שאמר והסתכלת עלי לפני שיצא מהכיתה וטרק את הדלת בחזקה.
״כן לוקאס?״ המורה שאל ורק אז שנתי לב שהוא הרים את ידו.
״אז אמרתי שלא הייתי מייצג איתו, ואני עדיין בדעה הזאת, אבל בתור שופט אני חושב שמגיע לו עונש מוות, אותה אחת או אחד שהזיכרון שלהם נמחק בגללו, ולראש שלהם נעשה נזק בלתי הפיך, היו עושים הכל על מנת להחזיר לעצמם את הזיכרון, אם רק היו יודעים מה איבדו, מה הפ והאנשים שאהבו אותם סובלים, אבל מאחר והם לא יודעים, הוא צריך לשלם על מה שעשה, על כך שמחר חיים שלמים, ולכן לפי דעתי מגיע לו עונש מוות״ לוקאס אמר והעצבים בקולו הופיעו לקראת סוף דבריו, הוורידים שלו בצוואר בלטו, והוא חשק את שיניו כשגמר לדבר.
״אוקיי לוקאס, אתה בהחלט צודק, עוד מישהו?״ המורה שאל
בן הרים את ידו, ושניה לאחר מכן המורה קרא בשמו על מנת שיתחיל לדבר.
״בפעם שעברה אמרתי שהייתי מייצג את הבנאדם הזה, וכך אני גם חושב עכשיו, כמו לוקאס אני גם יודע היטב מה זה שלבנאדם שיקר בשבילך נעלם הזיכרון, והוא כבר לא מכיר אותך ולא אוהב אותך, אלה מתייחס אליך כמו אל סתם אדם נוסף ברחוב, וזה כואב, יותר משאפשר לדמיין, אבל אני בניגוד אליו חושב שהוא צריך לסבול, הוא נתן לאנשים אחרים לסבול ולכן מגיע גם לו לסבול, מגיע לו לשבת לפחות 8 או 9 שנים טובות בכלא ולחשוב על מה שעשה, להבין שהוא הרס משהו שמישהו בנה בהרבה זמן, וזה שהוא ימות מיד לא יגרום לו להבין את הטעות שעשה יותר מאשר שהוא ישב בכלא ויסבול..״ בן גמר את דבריו.
גם הוא כמו לוקאס? יכול להיות שהם מדברים על אותו בנאדם? איזה בנאדם יקר לבן איבד את הזיכרון שלו?
״שניכם צודקים, כמו בפעם הקודמת, מישהו מכם רוצה אולי לשתף איתנו במה שקרה?״ המור שאל בנחמדות, וקיוויתי בכל ליבי שהתשובה של אחד מהן תהיה כן, רציתי כל כך לדעת מה עומד מאחורי הדברים של כל אחד מהן.
*********************************
פרק 13
״לא״
״לא״ שתיהם אמרו ביחד, והאכזבה בליבי מיהרה להגיע.
״אוקיי, זאת בחרה שלכם, אנ-״ המורה התחיל לומר אך הצלצול קטע את דבריו.
יצאתי מהכיתה בזריזות, כשריאן לידי, והלכתי לכיוון הלוקר לשים את הדברים שלי.
לאחר כמה שניות לורן הגיע יחד עם ג׳ייק, ונפרדה ממנו בנשיקה ארוכה שגרמה לי לגלגל עיינים
״היי אנה״ ג׳ייק אמר והסתובב ללכת.
״תקחו לכם חדר״ אמרתי ללורן כשהתחלנו להתקדם לעבר מכונית שלי, לאחר שנפרדנו מריאן שנשאר כאן לעוד שיעור נוסף.
״מתי את המתחילה לעבוד?״ היא שאלה שכבר התיישבנו במכונית, בדרך לבית שלי. 
הסתכלתי בשעון ואמרתי ״עוד שעתיים״
הגענו לבית שלי, ולורן ישר נשכבה הספה שלי בפישוט איברים ״אני שונאת את המורים האלה״ היא התבכיינה, גורמת לי לצחוק.
התיישבתי על הרגליים שלה והדלקתי את הטלוויזיה על ערוץ החדשות
״אז.. לוקאס וקלייר?״ היא שאלה
הנהנתי, וסיפרתי לה על אותו יום שתפסתי אותו ואת קלייר מתנשקים, ואז על איך שנפרדנו, למרות שכבר סיפרתי לה את זה, אך היא טענה שהיא לא זוכרת.
״הוא לא שווה את זה אן..״ היא אמרה ״אני יודעת שזה לא עוזר אבל הוא לא שווה את זה״
״אני יודעת אבל.. אני לא מבינה..״ אמרתי ״הוא מתנהג מוזר לפעמים, הוא אומר לי שהוא אוהב אותי ושניה אחר כך נעלם ומתחמק ממני, ואז הוא שוב בא ואומר שהוא אוהב אותי אבל עולים לו דמעות בעיניים כשאנחנו ביחד, או שהוא מדבר לפעמים דברים שאני לא מצליחה להבין את המשמעות שלהם.. ואז הוא בוגד בי בטענה שזה טוב בשבילי״ שפכתי בפניה את מה שישב לי על הלב כבר הרבה זמן
״זה באמת מוזר.. אב-״ היא התחילה לומר אך קטעתי אותה ״וגם הדברים שהוא אומר בשיעור כל הזמן, בפעם הקודמת הוא הסתכל עלי כל הזמן שדיבר, ואחר כך יצא החוצה עם דמעות וגם עכשיו.. משהו פה לא מובן לי״ אמרתי לה
״אני חושבת שאת סתם חושבת על זה יותר מדי אנה.. הוא לא סגור על עצמו, הוא בן! ובנים הם דפוקים! ואני אומרת את זה אפילו שאני מאוהבת באחד מהם, ואולי את פשוט מזכירה לו מישהי מהעבר, אולי מישהי שהייתה קרובה אליו וכבר לא איתו או לא זוכרת אותו כמו שהוא אמר.. חוץ מזה.. אולי הוא צודק וזה באמת לטובתך אנה.. הוא מסובך עם מלא אנשים שאת אפילו לא רוצה לפגוש בטעות ברחוב.. אני פשוט חושבת שכדאי שתעזבי אותו.. את תמצאי כבר מישהו יותר נורמלי..״ היא אמרה, נותנת לי כמה נקודות למחשבה.
היא צודקת.. כשאני חושבת על זה יותר ויותר, על הפתרונות שהיא נתנה כמעט לכל בעיה, היא צודקת, אולי אני סתם חושבת שזה פשוט קשור אלי.. אבל זה לא.
״טוב.. בכל מקרה.. את צריכה ללכת לעבודה ואני קבעתי עם ג׳יי-״ היא התחילה לומר אך צפירה קטעה את דבריה ״שיבוא לאסוף אותי״ היא אמרה וחייכה, לפני שקמה מן הספה.
קמתי גם אני ונאנחתי, לפני שלקחתי את התיק והפלאפון שלי ויצאתי החוצה אל המכונית שלי, מנופפת לג׳ייק וללורן לפני שנסעתי לעבודה.
נכנסתי והתחלתי בגדים בזריזות, מודעת לעובדה שאני מאחרת בכמה דקות ומקווה בליבי שלירוי לא ישים לב.
יצאתי מהר והתחלתי לקחת הזמנות מהשולחנות.
הפעמון שמתריע על כך שהדלת של המסעדה נפתחת צלצל, והסיט את צומת ליבי לעברה.
העיניים שלי הצטמצמו, והגוש של הדמעות עמד לי בגרון כשהבטתי בלוקאס נכנס למסעדה כשזרועותיו על כתפיה של קלייר, והשפתיים שלהם בדיוק נפגשו.
-----------------
מקווה שאהבתם את הפרק😄 בבקשה תגיבו ותצביעוו🙏🏻❤️