Forget

פרק 34

חיברתי את האוזניות לטלפון שלי והפעלתי את השירים, מסתכלת לעבר החלון ומתחילה בחלק חדש בחיים שלי, שלא כולל את לוקאס..
**********************
״אל תתחילי שוב! אני אומר ששוקו יותר טעים אז שוקו יותר טעים!״ בן אמר והמשיך ללקק את הגלידה שלו
״ואני אומרת שחסר לך חוש טעם!״ צעקתי עליו, ממשיכה לאכול את שלי
״אם את לא תפסיקי לרדת על החוש טעם שלי אני עוזב פה את כל השקיות שלך ואת תצטרכי לסחוב אותם לבד״ הוא איים עלי, מראה את כל השקיות שלי שהיו לו בידיים מאחר ולי לא היה כוח להחזיק.
״לא אתה לא״ אמרתי וחייכתי, ממשיכה להתקדם לעבר המכונית
״כן אני כן״ הוא אמר והתקדם אחריי
״לא אתה לא״ אמרתי בחיוך מנצח ונעמדתי ליד הדלת
״אל תתוכחי איתי!״ הוא אמר ופתח את האוטו, מניח את השקיות מאחור
הוצאתי לו לשון ונכנסתי לאוטו
״את יותר טוב עכשיו?״ הוא שאל כשהתחלנו בנסיעה
״בערך״ אמרתי
״מה זאת אימרת?״ הוא שאל
״שכחתי מזה קצת.. החלטתי שאני מתחילה חיים חדשים בלעדיו.. נמאס לי ממנו.. אבל הכאב עדיין בפנים״ אמרתי
״לאט לאט..״ הוא אמר ״עם כמה שאני אוהב אותו ושהוא החבר הכי טוב שלי.. ועם העובדה שאני יודע שהוא בחיים לא אהב מישהו כמו שהוא אוהב אותך.. את עושה את הדבר הנכון״ הוא אמר ושינה את נושא השיחה
״עכשיו תן לי לחזור למיטה! אמרת שאחרי שאני יוצאת איתך מצידך שאני ישן שנה! אז אני לא רוצה לראות אותך שנה״ אמרתי כשהוא עצר ליד הבית שלי
״מחר בבוקר אני בא לאסוף אותך ללימודים״ הוא אמר בחיוך
״יש לי אוטו.. אני יכולה לנהוג בעצמי״ אמרתי ויצאתי מהאוטו ״ואני נוסעת עם ריאן״
לקחתי את השקיות שלי בזמן שהוא אמר ״אז אני יראה אותך בשיעור של מייקל״
גלגלתי את עייני וסגרתי את הדלת של האוטו, מתקדמת לכיוון הבית ונכנסת אליו, אך נעצרת בפתח.
לוקאס ישב שם, ולידו ישבו ריאן ולורן וג׳ייק
״אנה!״ לורן צרחה, וגרמה למבט של לוקאס להסתובב לעברי
״מה הוא עושה כאן?״ שאלתי והצבעתי על לוקאס
״הוא בא לדבר איתי..״ ריאן אמר וקם לנשק את ראשי ״והשתיים האלה סתם נדחפו״
זזתי מהם, מעיפה מבט אחרון לעבר לוקאס שהביט בי במבט מצטער, והכנסת אל החדר שלי, טורקת את הדלת
כל הרגשות שהדחקתי אליו, כל הגעגועים, הזכרונות.. הכל צף ועלה בבת אחת!
הרגשתי כאילו אני לעולם לא אוכל להתנתק ממנו.. לעולם לא אוכל לשכוח אותו ואת מה שהיה ביננו
הייתי צריכה ממנו עוד חיבוק, עוד נשיקה.. עוד מגע אחד.. שידעתי היטב שיחרפן אותי..
שנאתי אותו, בו בזמן שאהבתי אותו.. ועכשיו אני מבינה איזה גבול דק יש בין אהבה לשנאה.. כל כך דק שרק אם אני ינשוף עליו הוא יקרע..
זה כאב.. הידיעה שהוא כאן, הידיעה שהוא חבר של חברים שלי, הידיעה שזאת לא הפעם האחרונה שאני הולכת לראות אותו, אך עם זאת הידיעה שאני לעולם לא אוכל להיות בזרועותיו יותר..
כמה שניות אחר כך, התנערתי מהמחשבות ולקחתי את הטלפון מהשידה ׳אתה ידעת שהוא אצלנו?׳ סימסתי לבן כשהתיישבתי על המיטה, והתשובה לא איחרה להגיע
׳לא׳ הוא ענה
פחח בטח.. מאוד אמין ׳ועכשיו באמת?׳
׳נשבע לך שלא ידעתי.. עכשיו לינק אמר לי׳ הוא ענה
גלגלתי את עייני בכעס וזרקתי את הטלפון על המיטה, לוקחת פיג׳מה מהארון ונכנסת למקלחת, לוקחת את הזמן בתקווה שכשאני יצא הוא כבר לא יהיה כאן
-נקודת מבט של ריאן-
נאנחתי, כל פעם אותו דבר
״בואי ניתן להם לגמור את השיחה״ ג'ייק אמר ללורן ושניהם נכנסו לחדר
״אני מקשיב״ אמרתי וחזרתי להביט על לוקאס
״אני באמת לא התכוונתי לפגוע בה ריאן״ הוא אמר ״לא רציתי שתכעס עלי סתם.. אבל אני באמת לא התכוונתי״
״התכוונת לוקאס.. בן אדם לא פולט מילים כאלה סתם כי בא לו ועוד אחרי ששכבתם״ אמרתי
הוא נאנח ״תראה.. זה מסובך להסביר אבל.. כן אמרתי לה את המילים האלה בכוונה, בכל זאת.. אני יודע מה יוצא לי מהפה, פשוט לא חשבתי שהיא תהיה ככה שוב.. לא התכוונתי לפגוע בה״
״שוב?״ שאלתי לא מבין
״אני מתכוון..״ הוא אמר במהירות ״אחרי הפעם הקודמת ש.. שנפרדנו״
״אז למה אמרת לה את זה?״ שאלתי
״כי לא רציתי שהיא תפגע״ הוא אמר
״חבל.. כי זה בדיוק מה שעשית״ אמרתי
״אני יודע..״ הוא אמר ״אבל אני מעדיף שהיא תיפגע ממני ולא ממישהו אחר שיפגע בה חזק יותר.. ואני לא מדבר רק מבחינה נפשית״
״מה זאת אומרת?״ שאלתי
״אני לא יכול לדבר על זה.. רק שתדע.. שלא עשיתי את זה במטרה לפגוע בה..״ הוא אמר ״עשיתי את זה לטובתה..״
״אני לא מבין איך.. אבל אני גם לא מבין אותך כך שאני חושב שזה מסתדר״ אמרתי
הוא בא לפתוח את הפה שלו שלפתע אנה יצאה מהחדר שלה עם שיער רטוב, לבושה וממהרת
״לאן?״ שאלתי כשהחזרתי במרפק שלה שניה לפני שהיא יצאה מהבית
״לעבודה״ היא אמרה
״ועכשיו באמת?!״ שאלתי
״לעבודה ריאן.. תניח לי! הייתי אמורה להתחיל משמרת לפני חצי שעה ושכחתי״ היא אמרה, לא מזיזה את מבטה ממני
״אני יקח אותה״ לוקאס אמר וקם מהכיסא
״א!״ היא אמרה והפנתה אליו את מבטו ״אני יחזור מאוחר.. אני יוצאת עם אמבר אחר כך״ היא אמרה ויצאה מהבית
״מצטער״ לוקאס אמר
״זה בסדר.. יש לה את הקטעים שלה״ אמרתי והתיישבתי בחזרה
״תגיד.. היא יודעת איפו ההורים שלה?״ הוא שאל לפתע
״ל.. לא..״ אמרתי ״מאיפו...?״
״בטקס שעבר.. היא היחידה חוץ ממני שבאה לבד״ הוא אמר
״אה..״ אמרתי ״לא.. היא לא יודעת..״
-נקודת מבט של אנה-
״יאללה אנה.. ג׳ון.. נשאר לכם עוד שעה״ הבוס אמר כשיצא לרגע מהמשרד שלו לראות שהכל מתפקד כשורה
״יש רגעים שאני לא יכול לסבול אותו״ ג'ון אמר ואני צחקתי
עמדנו שתינו מאחורי הבר, שמחתי שהציבו אותי שם, לא היה לי עצבים לאנשים
״אז.. לאן יוצאים היום?״ אמבר שאלה שנעמדה ליד הבר
״מועדון.. אני רוצה להשתחרר״ אמרתי
״אוקיי.. את רוצה לעצור בבית להחליף בגדים?״ היא שאלה
״לא״ אמרתי ״אני ילך ככה״
״ככה?״ היא הסתכלה כלי כאילו אני משוגעת
״כן!״ אמרתי, לא מבינה מה הבעיה
הייתי לבושה בג'ינס כהה עם קרעים, והייתי צריכה רק להחליף מהטישרט של העבודה לחולצה שחורה בטן עם כתף אחת נופלת
״אני מקווה לפחות שאת מחליפה חולצה״ היא אמרה והסתכלתי עליה במבט לא מאמין
״אוקיי אוקיי״ היא אמרה ולקחה שלוק מהבירה של ג'ון, פוקחת עיינים שהבוס לא יוצא פתאום
״את מחליפה?״ שאלתי
״שמתי שמלה באוטו..״ היא אמרה ״בסוף המשמרת אני יכנס להחליף״
הנהנתי ונשענתי על הבר, לוקחת גם אני שלוק קטן מהבירה של ג'ון
״אז.. את ולוקאס? זה נגמר?״ בוא שאל
״כן..״ עניתי בקצרה, לא מעוניינת להרחיב יותר בכל דבר שקשור אליו
״אז.. זה אומר שיש לי הזדמנות?״ הוא שאל ונחנקתי מהשלוש של הבירה שלקחתי
״מה?״ שאלתי המומה.. ג'ון? בחיים לא חשבתי שיהיה ביננו משהו
״כן..״ הוא אמר וגירד בעורף שלו ״אני מתכוון.. אני לא אומר לך שנהיה ביחד מעכשיו.. אבל.. כלומר.. אם.. את.. אם את רוצה לצאת איתי?״
״אמ...״ המהמתי.. לא יודעת מה להגיד לו
״זה בסדר אנה.. את לא חייבת להגיד לי עכשיו..״ הוא אמר
״לא לא.. תן לי רגע״ אמרתי וגמרתי את הבירה ״תראה ג'ון..״ התחלתי ״אתה חמוד והכל ואני מתה עליך.. אבל לא כרגע.. אני לא רוצה כרגע אף אחד בתחום הזה בחיים שלי״
״אה..״ הוא אמר מאוכזב ״אני מבין״
״אני מצטערת״ אמרתי
״זה בסדר אנה.. אולי בעתיד״ הוא אמר וחייך, לפני שיצא מהבר והתחיל לשרת את השולחנות שנותרו אחרונים..
המשכתי לנגב את הכוסות, חושבת על מאיפו ג'ון צץ לי לפתע עם השאלה הזאת שלו
אני מחבבת את ג'ון, הוא בן אדם מדהים.. אבל אני פשוט לא חושבת עליו בצורה כזאת..
״אנה..?״ שמעתי לפתע קול מעט מוכר..
הרמתי את ראשי, והכוס שביד נפלה לי לרצפה שראיתי מי עומד מולי
״נ.. ניק..״ מלמלתי והתכופפתי להרים את כל השברים, אך מיד שמתי לב שהוא נכנס והתחיל לעזור לי
״אל תפחדי ממני אנה״ הוא אמר כשגמרנו
״מ.. מה אתה עושה פה..?״ אכלתי והתחלתי להזיז את היד שלי לכיוון הטלפון בכיס האחורי
״לא!״ הוא אמר ״בבקשה אל תתקשרי אליהם״
״ל.. למה? מה אתה רו.. רוצה ממני?״ שאלתי
״רק לדבר..״ הוא אמר
״אנ.. אני לא רוצה.. בבקשה תצא מפה״ אמרתי בפחד והלכתי שתי צעדים אחורה
״אנה..״ הוא אמר בצער
״לך מפה בבקשה.. לפני שאני מתקשרת אליהם..״ אמרתי ונצמדתי לדלפק מאחוריי
אך הוא נאנח ויצא מהמסעדה, כמו שביקשתי
התחמקתי מהעיניים הסקרניות של כולם והמשכתי לנגב את הכוסות, חושבת על מה שהלך פה עכשיו
למה הוא בא לפה? ואיך זה שהוא הלך ישר שביקשתי ממנו? הוא לא אמור לרצות להרוג אותי או משהו?
ולמה הוא לא רצה שאני יתקשר לבן או לאחד מהם? הוא מפחד מהם?
הראש שלי כאב.. לא הבנתי מה הולך כאן
החיים שלי נהיו כל כך מתוסבכים לאחרונה.. יותר מדי שאלות ופחות מדי תשובות..