Forget

פרק 25

נאנחתי כשהם התיישבו מולנו, והמבט של לוקאס לא זז ממני.. זה הולך להיות ערב ארוך מאוד..
*******************
״כן.. זה היה גדול!״ בן אמר וצחק לאחר שלוקאס שאל אותו איזה שאלה
זה כבר שעה ומשהו שאנחנו יושבים כאן, וכולם חוץ ממני צוחקים.
אוקיי, חוץ ממני ומלוקאס, שזורק איזה חיוך פה ושם.. אבל זהו
אה כן, והחברה שלו, שלא מפסיקה לתקוע בי מבטים.
״תמיד אמרתי את זה!״ לורן צעקה ואז הסתכלה עלי ״נכון? נכון?״ היא שאלה אותי בהתרגשות
״לא נכון!״ ג׳ייק אמר לה ודגדג אותה
״רגע! רגע! שאנה תגיד״ היא אמרה וצחקה
״מה?״ שאלתי, לא שמעתי בכלל על מה הם מתווכחים
״אויש אנה! את לא בעניינים!״ לורן צעקה
גלגלתי את עיניי והתרוממתי, מתחילה ללכת עד שבן עצר אותי ״לאן?״ הוא שאל
״הביתה״ אמרתי וניסיתי למשוך את ידי מידו אך הוא אחז בי חזק יותר ״את לא הולכת לשום מקום״ הוא אמר
״בן״ אמרתי ונאנחתי ״אין לי מה לעשות כאן״ אמרתי לו בשקט והרגשתי את המבט של לוקאס עלי
״תישארי עוד קצת.. ואז נלך״ הוא אמר והתיישבתי בחזרה, גם ככה אין לי מצב רוח להתווכח איתו עכשיו.
״אנה.. את עובדת עם ריאן?״ לינק שאל, ושנתי לב שהוא וריאן מחזיקים ידיים
״כן.. כבר חודש לינק.. אתה לא מעודכן״ אמרתי לו במעט ציניות קלה ולכסנתי לריאן מבט שאומר חסר-לך-ואתה-לא-מספר-לי- את-כל-הפרטים! והוא הנהן.
השיחה נמשכה, ואני הנהנתי פה ושם וחייכתי פה ושם, אם יש או אין קשר לשיחה, רק כדי להראות שאני בפנים.. בזמן שהמבט שלי היה שקוע בלוקאס והחברה שלו, שלא שמו לב שאני בוהה בהם, כי הם היו עסוקים אחד בשני.
״לאן?״ בן שאל כשקמתי שוב, וגרם לכל המבטים להבזיק לעברי
״שירותים״ אמרתי והזזתי את ידי ממנו, מתחילה להתקדם לעבר השירותים שהיו בקומה למעלה.
שניה לפני שנכנסתי לשירותים הרגשתי מישהו תופס בידי ונכנס איתי ביחד.
הוא סגר את הדלת מאחורי, והצמיד אותי אליה בזמן שנצמד אלי, ורק אז ראיתי את הפרצוף שלו.. לוקאס.
הוא היה כל כך צמוד אלי, שכבר תהיתי אם האוויר מצליח לעבור ביננו.
״מה אתה רוצה לוקאס? מה אתה בכלל עושה פה?״ שאלתי בנשימות מואצות
״מי אמר שאני רוצה משהו?״ הוא שאל
הסתכלתי עליו כלא מאמינה ואמרתי ״אז למה אתה פה? באת עם חברה שלך, למה אתה איתי ולא איתה? אה לוקאס? הבאת אותה כדי לגרום לי לקנא הבנתי, אבל עכשיו מה? אתה רואה שזה לא מצליח לך אז אתה בא אחריי לשירותים? מה את-״ אך נקטעתי, בכך שהשפתיים שלו, שהיו סנטימטר משלי, נצמדו בחזקה.
המוח לי אמר לי להפסיק את זה מיד, אבל הלב שלי לא נתן לי, ובמקום לעשות מה שאני צריכה לעשות, הנחתי את הידיים שלי סביב הצוואר שלו, ונצמדתי אליו יותר.
הוא הניח את ידיו על המתניים שלי, והרים אותי, כורך את רגלי סביב המתניים שלו.
הנשיקה הפכה מיד לסוערת, כאילו אנחנו מתנשקים שעות!
הלב שלי דהר בקצב מטורף! ולא האמנתי שאני בכלל מסוגלת לזה אחרי כל המחשבות וההבטחות על לשנוא אותו
הוא הושיב אותי על השיש ונעל את הדלת, לפני שהזיז את השפתיים שלו לצוואר שלי, גרם לכל הגוף שלי לרעוד מהנשיקות שהשאיר שם.
״לוקאס..״ לחשתי ונאנקתי, הוא מצא את הנקודה שלי והתעכב בה, לא מעט, והשאיר סימן שגם מי שלא מסתכל יכול לראות.
הוא החזיר את השפתיים שלו לשפתיים שלי והחזיק בפניי עם ידיו הגדולות, מלטף את הלחיים שלי.
כשהתנתקנו מהנשיקה על מנת לנשום אוויר, הוא הצמיד את המצחים שלנו ואמר ״מצטער.. אני פשוט לא יכול להתרחק ממך עכשיו״
״לוקאס..״ אמרתי ונאנחתי, מביטה בעיניו
הוא בא לפה עם בת זוג! ונישק אותי בזמן שהוא פה איתה!!
״אני יודע מה את חושבת.. והיא לא חברה שלי״ הוא אמר כשהוא עדיין צמוד אלי
״מה?״ שאלתי והפניתי אליו מבט שואל
״היא לא חברה שלי, היא עבדה איתי פעם.. עכשיו כבר לא״ הוא אמר והעביר קצוות שיער למאחורי אוזני
״אתה לא יכול לעשות את זה לוקאס״ אמרתי ״אני לא משחק.. שתגיד לי שזה לא הולך ביננו ואז תבוא ותנשק אותי כאילו כלום לא קרה ואז תעשה את זה שוב״
״אני יודע..״ הוא אמר ״אבל אני פשוט לא מסוגל לשמור ממך מרחק״
״אמרת שאתה לא אוהב אותי לוקאס״ אמרתי ובליבי התגבשה ההחלטה
״אני יודע.. לא התכוונתי לזה״ הוא אמר
״מאוחר מדי לוקאס.. אני כבר למדתי לשנוא אותך״ אמרתי לו והדמעות טיפסו במעלה גרוני
הוא הפנה אלי מבט שואל ״אני שונאת אותך״ אמרתי לו
״את לא״ הוא אמר
״אני שונאת אותך! ואתה מזמן לא במצב של להגיד לי מה אני כן ומה אני לא״ אמרתי וירדתי מהשיש, פותחת את דלת המקלחת.
שניה לפני שיצאתי הוא תפס בידי ״תסתכלי לי בעיניים ותגידי לי שאת שונאת אותי״ הוא אמר
פאק! הכל רק לא העיניים שלו!
הסתכלתי לו בעיניים, והמילים עמדו לי על קצה הלשון, אך לא יצאו.
נזכרתי במילים שאמר, נזכרתי במבט שהיה לו על הפרצוף, במועדון אז שלא היה אכפת לו להתמזמז עם מישהי אחרת מול הפרצוף שלי, נזכרתי בכל זה ואז סיננתי מתוך השיניים שלי ״אני שונאת אותך״ ויצאתי לעבר במדרגות, בלי לראות את התגובה שלו.
ידעצי שאם אני ישאר שם עוד שבריר שניה להביא בעיניו אני יצמיד את השפתיים שלנו שוב ויאמר לו שהכל שקר, שאני רק רוצה שהוא ישאר איתי כל הזמן גם אם הוא שונא אותי בעצמו.. ולא יכולתי לתת לזה לקרות.
לקחתי את התיק שלי מהשולחן, חייכתי לכולם חיוך מאולץ ויצאתי משם בריצה, עוצרת את המונית הראשונה שעברה לידי, ונכנסת אליה, כשאני זורקת לנהג שטר על הכיסא ואומרת לו את הכתובת של הבית שלי.
מאחר ובאתי עם בן באוטו שלו, ואני לא מתכוונת לחכות לו כאן, נאלצתי להזמין מונית.. ואני שונאת מוניות.
הנהג עצר ליד הבית שלי לאחר כמה דקות, ואני יצאתי משם, מתקדמת לעבר הדלת שלי ופותחת אותה, נכנסת ישר ונשמטת על הספה.
לא האמנתי שאמרתי לו את זה, לא האמנתי לזה בעצמי.
אני יודעת שאני שונאת אותו! אני יודעת שאני לא רוצה אותו בחיים שלי! לא אותו ולא את הסיבוכים שלו..
אבל אני עדיין אוהבת אותו.. ואני עדיין רוצה שהוא יסתכל לי בעיניים ויגיד לי שהוא אוהב אותי..
ניגבתי את הזמנות שירדו לי מהעיניים ונעלתי את הדלת לפני שנכנסתי למקלחת, ממלאת אותה ומתישבת בפנים, שוכחת מהכל חוץ מהמים החמים שעוטפים אותי.
מצידי להשאר כאן.. יחלתי להשאר כאן.
רציתי פשוט שהמים ישטפו את כל המחשבות שלי, הכל.. שאני יקום מחר בבוקר ולא יזכור כלום בקשר אליו או אל החברים שלו, כלום.
למרות שאני ובן התקרבנו, ואני ולינק חברים ממש טובים, וג׳ייק נורא נחמד אלי.. אבל אם זה הם עם לוקאס.. או אף אחד.. אז אני מעדיפה את האפשרות השניה.
לפני שהוא בא, החיים שלי היו כל כך פשוטים..
לימודים, עבודה, פה ושם יציאה עם לורן או ריאן, וזהו.. זה כל מה שביקשתי.
מאז שהוא בא הכל הסתבך, התאהבתי בו והלב שלי נשבר לא פעם אחת בגללו..
אני רוצה לשכוח אותו.. אני באמת רוצה.. אבל איך אפשר לשכוח מישהו שנתן לך כל כך הרבה לזכור?
אני יודעת שאני שונאת אותו, אין לי ספק בזה.. אבל אני רק רוצה שהוא יעלם מהחיים שלי.. שהוא לא יהיה בהם יותר
התנערתי מהמחשבות שלי, והחלטתי שאני לא חושבת עליו יותר.. זה לא צריך להפריע לי יותר.
התלבשתי ויצאתי בחזרה לסלון.
הכנתי פופוקורן שיהיה מוכן ושמתי פרק מהסדרה זאב צעיר, וישבתי לצפות.
באמצע הפרק, הטלפון שלי צלצל, וכשהרמתי לראות מי מתקשר, הנחתי את הטלפון בחזרה.
כשהצלצול הפסיק, שמתי לב שיש לי מלא שיחות שלא נענו מלורן ומריאן ומבן, אך השיחה היחידה שתפסה את ליבי הייתה שיחה מלוקאס.
למה הוא התקשר? מה הוא רצה? זה היה דחוף? הוא רוצה לדבר איתי על הנשיקה?
מחקתי את ההתראה של השיחה שלו וחזרתי לצפות בסרט.. דוחפת את המחשבה הזאת לפינה הכי רחוקה בראש שלי, בלי כוונה לחזור אליה מתישהו.
ובלי ששמתי לב, לאט לאט נרדמתי.
צלצול הטלפון העיר אותי למחרת.
קמתי בבהלה, ושמתי לב שאני כבר מאחרת לשיעור הראשון, כנראה בגלל זה ריאן צלצל כמה פעמים.
התקלחתי והתלבשתי בזריזות, ויצאתי מהבית, נוהגת במהירות מעל המותר ללימודים.
הגעתי בול בזמן לשיעור השני.. וכשנכנסתי ריאן ישר תקף אותי בשאלות ״לאן הלכת אתמול? למה הלכת ככה בלי להגיד כלום? מתי הגעת? למה לא ענית אתמול לטלפונים שהתקשרנו אלייך? למה לא ענית לי היום? ולמה לעזאזל איחרת??״ הוא שאל בנשימה אחת
״וואו וואו ריאן.. תירגע.. אני יסביר הכל..״ אמרתי והתיישבתי
״הלכתי אתמול כי רציתי את הבית שלי ולא רציתי לראות אף אחד, ולא עניתי אתמול כי לא רציתי לדבר עם אך אחד.. והיום לא עניתי כי קמתי רק לפני שעה!!״ אמרתי לו ובזווית העין שמתי לב שלוקאס ובן נכנסו כשמאחוריהם ג׳ייק ולורן.
״זה בגללו?״ ריאן שאל והבנתי מיד למי הוא מתכוון
״לא״ אמרתי
הוא נאנח ״אם זה לא היה בגללו היית שואלת בגלל מי אנה..״ הוא אמר
תקעתי בו מבט חודר ומשכתי בכתפיי
״אז.. מה קורה בינכם?״ שאלתי אותו כשמבט תחמן על פניי
״בין מי למי?״ הוא שאל כלא מבין
״בינך לבין לינק״ אמרתי
״אה.. אממ..״ הוא אמר וגירד את עורפו ״אנחנו יוצאים..״
״מה??״ צרחתי ובן רגע כל הכיתה הסתכלה עלינו אך התעלמתי
״ולא סיפרת לי?״ שאלתי אותו ועשיתי פרצוף נעלב
״כי זה התחיל רק אתמול!״ הוא אמר, מתגונן
״אני רוצה לשמוע הכל!״ אמרתי לו
הוא פתח את פיו לדבר, אך המורה שנכנס קטע את דבריו.
״אתה מספר לי הכל בדרך לעבודה!״ לחשתי לו בשקט, שניה לפני שהמורה החל ללמד
״אז.. היום אנחנו נעשה קצת נוסטלגיה על מקרים שפעם נתתי לכם, אבל נשנה כמה דברים שיכולים לשנות משמעותית את הדעה שלכם״ המורה אמר
״זוכרים אולי את המקרה שנתתי לכם, על אותו איש, שעשה תאונה, לא יודעים אם בכוונה או לא, ופגע במישהו בכל שגרם למוח שלו להמחק? חלק מכם, כמו לוקאס ובן כאן, אמרו שהם לא היו מייצגים את האיש בשום צורה.. ואחרים אמרו שהם היו עושים ההפך..״ הוא אמר, בוחן את כולנו במבטו ״ומה אם אני יגיד לכם, שהאיש שהוא דרס רץ לכביש מכוונת תחילה.. המניעים שלו נסתרים, וכרגע לא חשובים, אך זה משנה משמעותית את התמונה..״ הוא סיים, וחיכה לתגובות שלנו
המקרה הזה הזכיר לי את המחשבות של אתמול, לקום חדשה כאילו אני לא זוכרת כלום ממנו
אך נכון שזה לא צריך להעשות על ידי ריצה לכביש..
״כן אנה?״ המורה שאל כשהרמתי את ידי
״אני.. אני לא אומרת שמה שהוא עשה בסדר.. אבל אני בהחלט יכולה להבין את הרצון של לשכוח מהכל.. אם זאת הייתה כוונתו.. הוא הרי ידע שיפגע, אז אני לא חושבת שזה משנה לו לשכוח מהכל..״ בלי ששמתי לב, מבטי הבזיק משום מה לעבר לוקאס תוך כדי שדיברתי, והוא הסתכל עלי גם ״כנראה לפני זה קרה לאותו אדם משהו שגרם לו לעשות את זה.. אנחנו לא יודעים.. אז כן.. כן הייתי מייצגת את האיש שפגע בו.. כי זה לא אשמתו״ סיימתי, והזזתי את המבט שלי מלוקאס
״אוקיי.. ענית תשובה נכונה אנה.. אבל סיבכת אותי יותר.. תני לי לשאול אותך משהו נוסף, אם האיש שנדרס היה מבקש ממך לייצג אותו.. מה הייתה תשובתך?״ המורה שאל
חשבתי קצת ועניתי ״אני חושבת שכן הייתי מייצגת אותו, אני יודעת שלא אוכל להציל אותו מעונש ומגיע לו אותו, אבל יכול להיות שאצליח להקל מעט ממה שקיבל..״
״אפשר לשאול מדוע ההחלטה שלך חיובית?״ אני מתכוון.. זה לא דבר פשוט..״ המורה שאל
״אני יודעת.. אבל אני מבינה את הרגע הזה שאתה רוצה להתנתק מהכל.. וכנראה שזאת הדרך שלו.. אולי הוא לא התכוון שיקרה לו משהו כזה רציני.. אבל הוא בהחלט רצה להשיג משהו״ אמרתי, מתעלמת מהמבטים החודרים של לוקאס על גבי.
״אוקיי.. תודה אנה״ המורה אמר והמשיך בלימודו.. אך כבר לא הקשבתי, הייתי עסוקה בלברוח מהמבטים של לוקאס, יותר מאשר להקשיב לשיעור..
כשהשיעור נגמר זינקתי החוצה בזריזות, והלכתי ללוקר שלי להוציא את הציוד לשיעור הבא, לפני שזינקתי שוב לכיתה, הכל רק כדי לא להתקל בו, אפילו לא במקרה.
כשנכנסתי, ראיתי את בן יושב, ולידו כיסא ריק, הכיסא הפנוי היחיד בכיתה.
איך לעזאזל הגעתי אחרונה אחרי הריצה שדפקתי לכאן???
ניסיתי להתחמק מזה, ידעתי שבשלב כלשהו אני יצטרך לדבר איתו, וניסיתי לדחות את זה כמה שיותר.. לא היה לי מצב רוח לשיחות נפש עכשיו.
נאנחתי, אך התיישבתי במקומי, מודעת לזה שאת השיעור הזה אני כבר לא ילמד.
״אני מקשיב״ הוא אמר ברגע שהתיישבתי
״מעולה.. עוד שניה המורה מגיע״ אמרתי לו
״לא לו.. לך״ הוא ענה
״אני לא המורה שלך״ אמרתי לו ״אתה לא צריך להקשיב לי״
״אנה..״ הוא אמר ונאנח
״מה בן?״ שאלתי ״מה אתה כבר רוצה שאני יגיד לך?״
״מה קרה אתמול? אני יודע שדיברתם שם למעלה..!? למה ברחת ככה בלי התראה? למה לא ענית לטלפון שלך? למה לא פתחת את הבית כשדפקתי אחר כך? ולמה לעזאזל לא ענית היום בבוקר ואיחרת לשיעור הראשון?״ הוא התקיף ישר
״רק שאלה אחת? זהו? חשבתי שתשאל יותר..״ אמרתי בציניות
״אנה.. אני רק מנסה להיות שם בשבילך.. ואת לא נותנת לי״ הוא אמר
״אז אל תהיה בן.. אני לא רוצה שתהיה שם בשבילי כשאין לך למה״ אמרתי
״את עכשיו סתם כועסת על כל העולם בגללו אנה.. תפסיקי.. אפילו שהוא חבר שלי אני אומר לך שהוא פאקינג לא שווה את זה״ הוא אמר
״זה לא משנה כבר מה הוא שווה ומה הוא לא.. אני רק יודעת שאני לעולם לא אחזור לאהוב אותו.. אני שונאת אותו״ אמרתי לו
״זה לא משנה עכשיו מה את מרגישה אליו.. מה שמשנה הוא שתפסיקי.. אל תתני לו להרוס לך את כל היום״ הוא אמר ״ותספרי לי מה לעזאזל הלך שם״
״כלום! עליתי לשירותים וירדתי אחרי כמה דקות! מה כבר יכול לקרות?״ שאלתי
״אני יודע שזה לא נגמר בזה״ הוא אמר
״חבל באמת.. כי זה בדיוק מה שקרה״ אמרתי והתרוממתי מהמקום שלי, ויצאתי מהכיתה לכיוון המכונית שלי, מתעלמת מלינק בדרך.
נהגתי לעבודה, המשמרת שלי אמורה להתחיל עוד שעתיים וחצי, אך לא יזיק לאף אחד אם אני יבוא מוקדם יותר.
נכנסתי למשרד של ניק והודעתי לו שאני מתחילה מוקדם, הוא חייך ואישר לי להתחיל.
החלפתי לחולצה של העובדה, והתחלתי לקחת הזמנות מאנשים, מקווה רק שלפחות בעבודה יהיה לי שקט.

-----------------

מקווה שאהבתם את הפרק..😄
תודה לבנות המקסימות שהגיבו בפרק הקודם ולאלה ששלחו הודעות.. אתם נדירות! ואני אוהבת כל אחת ואלת מהקוראות שלי!!❤️
אם יהיו על הפרק הזה מספיק תגובות אני גם יעלה פרק בראשון.. אז קדימה😏
שבת שלום לכולם❤️