Forget

פרק 11

״אנה!״ לוקאס צעק, אך אני התקדמתי לעבר היציאה, ורצתי למכונית שלי, ובאתי לצאת מהחנייה אך נעצרתי שראיתי את לוקאס בחלום שלי ״אנה רגע! תני לי להסביר״ הוא אמר
״לוקאס זוז! אני לא רוצה לדרוס אותך״ אמרתי
״אנ-״ הוא התחיל לומר אך התפרצתי לדבריו ״זוז!!״ אמרתי, והוא זז, ואני יצאתי מהחניה, ונסעתי במהירות מעל במיתר לבית שלי, כשהדמעות זולגות ללא הפסקה על הלחיים שלי.
**************************
סימסתי לריאן ולורן שיצאתי מהלימודים ושאני לא מרגישה טוב, ונסעתי במהירות הביתה.
הדמעות טשטשו לי את הראיה, וזה הקשה עלי לנהוג.
עצרתי בצד, לא רציתי לעשות תאונה בגללו.
ניגבתי את הדמעות וחיכיתי שיעבור לי מעט הבכי והמשכתי לנהוג.
הגעתי הביתה, זרקתי את התיק על הספה ונפלתי על המיטה, קוברת את הפרצוף שלי בכרית.
אני לא מאמינה שהאמנתי לו! אני לא מאמינה שהקשבתי לו שאמר שהוא לא יפגע בי, שאמר שהוא אוהב אותי, רק אותי
איך הייתי יכולה להיות כל כך טיפשה?
זה הרי ברור שאחד כמוהו לא יסתפק במישהי אחת..
לאחר משהו כמו חצי שעה שאני עם הפרצוף בכית והדמעות זולגות, סימסתי לבוס שלי שאוכל להגיע למשמרות נוספות היום בעבודה, וקמתי מהמיטה, נכנסת למקלחת ושטפתי את פני.
הסתכלתי במראה והחלטתי, אני לא מתקרבת אליו או אל כל אחד מהחבורה שלו ואני שוכחת ממנו לתמיד!
החלפתי חולצה ויצאתי לעבודה, מחנה את האוטו וניגשת להחליף בגדים.
לקחתי את הפנקס שלי וניגשתי לבצע את העבודות שלי.
לאחר כמה שעות שעבדתי ברצף, בלי לחייך אפילו פעם אחת, או לצאת להפסקה פעם אחת, שמתי לב לאותו האיש, שלוקאס אמר לי להתרחק ממנו, יושב באחת השולחנות שהיו בשירותי, ניגשתי אליו ושאלתי אותו מה הוא ירצה להזמין, בירה, שוב כמו תמיד.
ניגשתי להביא לו את ההזמנה, שלפתע הדלת של המסעדה נפתחה ולורן נכנסה ממנה ״ידעתי שאת מרגישה טוב!״ היא צעקה ברגע שראתה אותי, גורמת לכל המסעדה לסובב אליה עיניים.
היא משכה את ידי והלכה לעבר הבר, היא התיישבה והושיבה אותי על כיסא לידה ״עכשיו תספרי לי מה קרה?!״ היא אמרה
נאנחתי והתחלתי לספר לה הכל, את כל השמועות ששמעתי עליו, מאז שהתחלנו לצאת, את הערב עם המסעדה והריב עם בן, ועד עכשיו.
שגמרתי את הסיפור היא הייתה עם פה פתוח, היא באה להגיד משהו שלפתע האיש שהזמין בירה קרא לי ״אני כבר חוזרת״ אמרתי לה והלכתי אליו
״כן?״ שאלתי
״לוקאס יגיע לכאן היום?״ הוא שאל והישיר אלי מבט שגרם לי להרתע
״אני לא יודעת.. וגם לא מעניין אותי״ אמרתי והלכתי אל המשרד של לירוי ״אני לוקחת הפסקה״ אמרתי לו וחזרתי ללורן, וסימנתי לה לבוא אחרי
החלפתי את החולצה, לקחתי את התיק שלי ויצאתי איתה החוצה המהמסעדה.
התיישבנו בבית קפה קטן, שהיה ליד המסעדה שעבדתי בה
לורן הזמינה קפה ומשהו לאכול, אבל אני לא רציתי כלום מלבד אייס קפה.
״אני לא יודעת מה להגיד אן..״ היא אמרה ״לא חשבתי שהוא ככה.. בכל אופן.. אני מצטערת לאב״
שתקתי ולא אמרתי כלום ״את בטוחה שהוא התנשק איתה ולא היא נישקה אותו?״ היא שאלה
״כן.. הוא לא זז ממנה כמה דקות.. אני ראיתי״ אמרתי ״הייתי צריכה להקשיב לקים כשהיא אמרה לי להתרחק ממנו מההתחלה״
״שמעתי שהוא בחור כזה של לילה, אבל לא חשבתי שהוא יעשה לך את זה..״ היא גמרה
״למה? מה שונה בי?״ אמרתי
״הוא אוהב אותך״ היא אמרה
גלגלתי לה עיניים ״לא נראה לי״ אמרתי במרירות
״הוא כן.. היית צריכה לראות איך הוא הסתכל עלייך״ היא אמרה ״כאילו.. אני לא יודעת איך לתאר את זה..״
״זה שטויות לורן, הוא מסתכל ככה על כולן״ אמרתי ועצרתי את הגוש דמעות שחנק אותי בגרון
״אני לא חושבת״ היא אמרה
שתקנו במשך כמה דקות, ולורן אכלה את מה שהיא הזמינה, ואני רק שיחקתי עם הקש ״אני מצטערת אן.. את רוצה שאני יגיד לג׳ייק שידבר איתו?״ היא שאלה
נדתי בראשי ״אני לא רוצה לדבר איתו״ אמרתי
״אוקיי״ היא אמרה
״מה עם ג׳ייק?״ החלטתי לשנות נושא, לא רציתי לדכא אותה בכל הבעיות שלי
״הוא מושלם! אני אוהבת אותו כל כך..״ היא אמרה והעיניים שלה זרחו
צחקתי ״אני שמחה שאת מאושרת״ אמרתי
היא חייכה חיוך גדול והסמיקה מעט
״אני חייבת לחזור״ אמרתי לה לאחר כמה זמן שאנחנו יושבות שם ומדברות
״אני יבוא איתך״ היא אמרה וקמנו.
השארנו כסף לחשבון ויצאנו, חוזרות למסעדה שלי
לורן הלכה בזמן שאני נכנסתי חזרה והחלפתי בגדים, ויצאתי על מנת להמשיך בעבודתי.
לפתע ראיתי את לוקאס יושב עומד בכניסה למסעדה, מחפש משהו בעיניו.
הסתובבתי על מנת שלא יראה אותי אך זה כבר היה מאוחר מדי, הוא התקדם אלי במהירות ותפס בידי על מנת לעצור אותי ״חכי אנה! בבקשה״ הוא אמר
הוצאתי את ידו מידי ואמרתי ״מה?״
״אני רק רוצה להסביר״ הוא אמר
״יש לך דקה״ אמרתי, לא רציתי לשמוע אותו אבל בהחלט רציתי לדעת למה הוא עשה זה.
״אפשר שנדבר בחוץ?״ הוא שאל
״עכשיו חזרתי מהפסקה.. תחכה עד שאני יגמור לעבוד״ אמרתי וחזרתי לעבודתי.
הוא הלך והתיישב באחת השולחנות בצד, והתעסק בטלפון שלו.
סובבתי את העיניים ממנו, רציתי לשכוח ממנו, ולהסתכל עליו ממש לא יעזור לי לעשות את זה.
המשכתי לעבוד, נחושה לא להסתכל עליו אפילו פעם אחת.
העובדה שהוא בא לדבר איתי, העלתה בי זכרונות, העלתה בי את הרצון להצמיד את השפתיים שלנו שוב ולא להתנתק אף פעם.
רציתי את זה, בו בזמן שרציתי לשכוח ממנו, ולא לראות אותו לעולם.
כשהמשמרת שלי נגמרה, והמסעדה התרוקנה לגמריי מלבד לוקאס, החלפתי בגדים ויצאתי מהמסעדה כשהוא בעקבותיי.
״אנה!״ לוקאס אמר ותפס בידי, מסובב אותי אליו וגורם לי להצמד אליו.
״יש לך דקה לוקאס״ אמרתי בשקט, מבולבלת מהקרבה אליו
״אני מצטער.. אני מצטער שעשיתי את זה.. זה לא מגיע לך״ הוא אמר ושחרר את ידי, מתרחק מעט
״זהו? גמרת?״ שאלתי
הוא הרחם אלי את מבטו ״אני אוהב אותך אנה..״ הוא אמר, גורם לפרפרים בבטני, בדיוק כמו כל פעם שאני שומעת את המילים האלה ממנו ״אני אוהב אותך.. את היחידה.. אבל..״ הוא אמר, מפסיק לרגע והשפיל את מבטו ״אבל אני לא יכול לתת לך להפגע.. אני לא יכול להרשות שירד לך דמעות מהעיניים היפות שלך, אנ.. אני לא טוב בשבילך אנה״ הוא אמר, גורם לי לבלבול רב
״אני אוהב אותך, אבל אני לא חושב שאנחנו צריכים להיות ביחד..״ הוא אמר לבסוף
״מה?״ שאלתי בתדהמה
״אני לא חושב שאנחנו צריכים להיות ביחד, ושלא תביני לא נכון אן.. אני אוהב אותך.. את הדבר הכי יקר לי בעולם! ואני רוצה להיות איתך הכי בעולם! אבל.. אני לא רוצה לפגוע בך, או לסכן אותך..״ הוא אמר
״אנ.. לוקאס..״ אמרתי
הוא התקרב אלי, החזיק את פרצופי בשתי ידיו הגדולות, וליטף את הלחיים שלי עם האגודלים שלו, גורם לצמרמורת נעימה לעבור בגופי.
״אני אוהב אותך.. ואני מצטער.. את צריכה מישהו שלא מסובך כמוני..״ הוא אמר לפני שהצמיד את שפתיו לשפתיי.
המגע הזה, שכל כך התגעגעתי אליו, אפילו שעברו בסך הכל יומיים מאז שנפרדנו.. המגע הזה, איך אני יוכל בלעדיו עכשיו?
השפתיים שלו היו כל כך רכות ונעימות על שלי, והנשיקה נמשכה ונמשכה, כאילו לא יכולנו להתנתק, ובאמת לא רצינו.
הנחתי את ידי על המתניים שלו, מתאגרפת את החולצה שלו בידי, ומעמיקה את הנשיקה יותר ויותר.
לא שמתי לב שהדמעות ירדו לי מהעיניים, עד שלוקאס עצר את הנשיקה ״אל תבכי.. בבקשה״ הוא אמר בעוד המצחים שלנו ציודים והשפתיים שלי נגעו בשלו כשדיבר, לפני ניגב את הדמעות.
הוא הצמיד את שפתיו למצחי, והתעכב שם מעט.
אגרפתי את החולצה שלו חזק יותר, אך הוא התנתק ממני, ולקח את ידי בידו.
הוא נישק אותם, לפני שעזב, והסתובב ללכת, מעיף מבט אחד אחרון לאחור, שנתן לי הצצה על העיניים שלו שהיו עם דמעות, לפני שנכנס למכוניתו ונסע..

------------------------------
מקווה שאהבתם את הפרק😄.. בבקשה תגיבו ותצביעו🙏🏻 ותודה לכל המקסימות שהגיבו בפרק הקודם❤️❤️