Forget

פרק 9

״אנחנו יוצאים עם שאר הבנים ולורן״ הוא ענה ונישק את מצחי
״אני אוהב אותך..״ הוא אמר לפני שנשק לשפתיי ויצא מהמסעדה.
**********************
המשכתי לעבוד, בעוד מגע שפתיו של לוקאס לא יוצא לי מהראש.
אני לא יודעת אם עשיתי טוב שנכנסתי לכל זה, שהסכמתי לצאת איתו..
השמועות ששמעתי עליו לא כל כך טובות, לא עליו ולא על החברים שלו, וכל בנאדם שפוי ונורמלי לא היה רוצה להכנס לכל זה.
אני זוכרת שקים אמרה לי, שהם כאלה שכמעט כל יום בשבוע נמצאים במועדון אחר, ומשתכרים מלא.. הם מסוג הבחורים האלה דמזיינים וזורקים לילה למחרת, בלי לדעת את השם של מי שסיימו אפילו, שהם מתעסקים עם עבריינים, שאף בנאדם בעולם לא היה רוצה להתקרב אליהם אפילו.
אפילו שלוקאס אמר לי שהוא לא כזה, אי אפשר לדעת, תמיד הם אומרים שהם לא כאלה ובסוף מסתבר שהם כן.
אני לא יודעת למה כל כך קשה לי לסמוך עליו ולהאמין לו שהוא לא אחד כזה, אני לא יודעת מה בעבר גרם לחוסר האמון שלי.. אבל זה משהו, ואני לא רוצה להתעלם מהתחושות שלי, למרות שזה מה שעשיתי.
יש קול בתוכי שאומר שהוא בסדר גמור, שאני צריכה ללמוד לסמוך עליו ולהאמין לו, שהוא לא משקר לי.. אבל יש קול אחר שאומר שזה לא נכון.. שהשמועות שרצות עליו נכונות.
הנחתי למחשבות האלה לעכשיו, הוא אמר לי שהוא אוהב אותי וששום דבר שהוא יסתיר לא יפגע בי, יש חלק בתוכי שמאמין לו.. ולבינתיים אני מתכוונת להשמע לחלק הזה.
כשנגמרה לי המשמרת, לקחתי את הדברים שלי ונהגתי לבית.
נכנסתי למקלחת, וכשיצאתי, לבשתי ג'ינס קרעים טיפה בהיר, עם גופיה לבנה וחולצה משובצת כחולה פתוחה.
פיזרתי את שיערי לצורה הרגילה שלו, ובדיוק נשמעה צפירה.
ריססתי מהבושם שלי, לקחתי את התיק ויצאתי החוצה.
לוקאס עמד ונשען על המכונית בגבו, הוא לבש ג'ינס עם חולצה שחורה קצרה פשוטה, אבל עם כמה שזה היה פשוט, זה ישב עליו בצורה מושלמת.
הוא התקדם אלי, החזיק את פרצופי בשתי ידיו הגדולות והצמיד את שפתיו לשפתי ״היי״ הוא אמר לאחר שהתנתקתיו
חייכתי ״היי״ אמרתי
״את יפה״ הוא אמר בפשטות, גורם ללב שלי להאיץ ״גם אתה״ אצרתי
הוא נישק אותי שוב ולקח את ידי לעבר האוטו.
הנסיעה עברה בשתיקה, השירים ברדיו התנגנו בשקט, ואף אחד מאיתנו לא דיבר.
תהייתי מה יהיה שנגיע לשם, אם שוב החברים שלו יסתכלו עלי במבטים האלה שגורמים לי לתהות את מי רצחתי בעבר.. וקיוויתי בליבי שלא
כשהגענו לשם, לורן ישר קפצה עלי בחיבוק, ואחריה ג׳ייק ולינק.
בן רק הסתכל כלי במבט מוזר, לא הבנתי מה הוא בעצם רוצה להגיד לי במבט הזה, אבל הוא לא קם אלי ולא דיבר איתי.
״בן״ לוקאס אמר לו
״היי״ הוא אמר לי ואז הסיט את מבטו ממני, קורא למלצר שיבוא, ומבקש ממנו בירה.
״הוא בלי מצב רוח״ לוקאס לחש לי בהתנצלות כשהתישבנו
״זה בסדר״ אמרתי וחייכתי אליו חיוך שהיה די מאולץ.
המלצר ניגש לקחת את הזמנתנו, ואני ביקשתי רק סלט ״תאכלי אנה״ לוקאס אמר
״אני לא רעבה.. אני רוצה רק סלט״ אמרתי
״אנה..״ לוקאס אמר לי לפני שהחזיר מבטו למלצר ״תביא לה ספגטי מוקרם״ הוא אמר לו
״אב-״ התחלתי לומר אך הוא קטע אותי ״אני לא מתווכח איתך.. את אוכלת את זה וזהו״
נאנחתי, ידעתי שאני לא יצא מהנצחת בוויכוח הזה אז וויתרתי מראש ״מאיפו ידעת שזה מה שאני אוהבת?״ שאלתי אותו לאחר כמה דקות של שקט, שנפל לי האסימון על כך שבעצם אף פעם לא אמרתי לו מה אני אוהבת לאכול.
הוא הסתכל עלי כמה שניות בשקט ״ל.. לורן אמרה לי״ הוא אמר לבסוף, מה שמסביר את הכל.
המשכתי לאכול את האוכל שלי, ובאתי לקחת שלוק מהבירה אך לוקאס לקח לי אותה ״היי״ אמרתי ״קחי״ הוא אמר והביא לי קולה במקום
״לוקאס״ אמרתי בייאוש ״לא..״ הוא אמר ושתה את הבירה שלי!
גלגלתי עיניים ״אבל לוקאס!!״ התלוננתי
״תגיד לו״ אמרתי ללינק שרק צחק ״תן לה קצת״ הוא אמר ללוקאס
הוא לא אמר כלום והמשיך לשתות את הבירה שלו.. סליחה, שלי.
לא באמת רציתי לשתות בירה, אני לא אוהבת.
אבל רציתי לדעת אם לורן אמרה לו גם את זה.. ומסתבר שלא, אז למה הוא לא נתן לי לשתות?
המשכנו אכול, ופתחנו בשיחה על כל מיני דברים, לוקאס וג׳ייק אמרו שהוא מתכוון להמשיך במסלול משפטים שאני, ולורן וריאן בו, ולינק אמר שהוא עושה את המסלול הקצר יותר, ובן לא אמר מה הוא מתכוון לעשות.
״אני מאמין שכן״ לוקאס אמר בתגובה לשאלה של לינק, שלא שמעתי מה היא הייתה.
״לא כל השיעורים שלי עם אנה״ לורן אמרה והסתכלה עלי
״גם שלי לא״ לוקאס אמר
״יש לי רק 4 שיעורים עם מישהו מכם בשבוע״ אמרתי
״רוב השיעורים שלי עם הבנים.. חוץ מלינק..״ לוקאס אמר ״יש לי רק שתי שיעורים שאנחנו בנפרד״
״גם לי רב השיעורים עם איתכם״ לורן אמרה
״למה החלטתם להצטרף דווקא לכאן להמשיך את הלימודים?״ לורן שאלה לאחר כמה שניות של שקט
הבנים שתקו לרגע ״שמענו שזה בית ספר טוב למשפטים״ לוקאס אמר
התשובה הזאת סיפקה כנראה את לורן והיא העבירה נושא.
״אני יוצא לשאוף אוויר״ בן אמר לאחר זמן מה שאנחנו מדברים, וקם, לא מחכה לתגובה
קמתי אחריו, בלי לומר מילה ויצאתי לבחוץ
״אתה מוכן להגיד לי למה אתה כל הערב מסתכל עלי כאילו הרגתי לך מישהו?״ שאלתי
הוא לא ענה ״בן!״ צעקתי
״מה? מה את רוצה אנה? כבר הסברתי לך שלא עשית כלום!״ הוא צעק בחזרה
״אז למה אתה מסתכל עלי כל הזמן ככה?״ שאלתי
הוא העביר את ידו על פניו בתסכול ״אני לא חייב להגיד לך! תרדי ממני!״ הוא אמר
״מה הבעיה שלך?״ שאלתי
״את באמת רוצה לדעת מה הבעיה שלי?״ הוא שאל לאחר כמה שניות ששתק ״הבעיה שלי היא שאת כן הרג-״
״מה הולך כאן?״ קולו של לוקאס צץ מאחורי לפתע, והתפרץ לתוך דבריו של בן.
״כלום״ בן אמר והפנה את מבטו לצד
״אנה?״ לוקאס שאל אך אני עדיין הסתכלתי על בן ולא אמרתי כלום
״כלום״ אמרתי גם ולקחתי את ידו של לוקאס לעבר המסעדה
התיישבנו בלזרה בשולחן ואני חזרתי לאכול שלי והבטתי בו כאילו היה הדבר הכי מעניין בעולם
״הכל בסדר?״ לוקאס לחש לי
״כן״ אמרתי וחייכתי אליו
הוא משך בכתפיו והמשיך לאכול.
מה בן עמד להגיד לפני שלוקאס בא ולקח אותי משם? הרגתי לו מישהו? זאת הייתה הכוונה שלו?
לאחר משהו כמו שעה, התחלנו להתקפל.
״תלכו אני מחזיר את אנה״ לוקאס אמר כשהיינו בחוץ
התקדמנו לעבר המכונית שלו כשהוא מחבק את מתני, ושותל מדי פעם נשיקות על הלחי שלי.
נכנסתי למכונית, והוא סגר את הדלת אחריי לפני שנכנס למושב הנהג והחל בנסיעה.
״למה בן מתנהג אלי ככה?״ שאלתי אותו לאחר כמה דקות שהיה בהם שקט
״איך ככה?״ הוא אמר בלי להזיז את עיניו מהכביש
״ככה.. הוא.. מסתכל עלי כל הזמן כאילו רצחתי לו מישהי.. ו.. הוא אף פעם לא נחמד אלי כמו שלינק וג׳ייק כן״ אמרתי
לוקאס שתק, כאילו בורר את המילים שלו ״אני לא יודע.. אני מניח שיש לו סיבה.. אני יברר את זה איתו״ הוא אמר והסתכל עלי, מחייך חיוך קטן
״אוקיי״ אמרתי
הוא הושיט את ידו וחיבק את כתפי, ואני הנחתי את ראשי כל כתפו, נזהרת לא להפריע לו בנהיגה.
״אנה״ הוא אמר בשקט, גורם לי להרים את הראש ולהסתכל עליו
העינים שלו היו קצת רטובות, וזה מסביר למה הקול שלו היה צרוד קודם
״מה יש לוק?״ שאלתי איתו
״אני.. אני.. לא משנה״ הוא אמר לבסוף, בשניה שעצרנו על יד הבית שלי
״לוקאס״ אמרתי
״זה באמת לא משנה.. סתם שטויות אנה״ הוא אמר
״אם אתה אומר״ אמרתי ויצאתי מהאוטו, מתקדמת בזריזות לעבר הבית שלי
לפתע הרגשתי מישהו תופס בידי, וכשהסתובבתי ראיתי את לוקאס ״אל תכעסי עלי בבקשה..״ הוא אמר
״איך אני יכולה לא לכעוס לוקאס? אתה בקושי מדבר איתי״ אמרתי והשפלתי מבטי
הוא הרים את הפנים שלי מהסנטר בעזרת ידו, והעיניים שלי פגשו במבט המהפנט של עיניו ״אני מצטער.. אני מבטיח לך שזה לא חשוב.. זה לא משהו ש... זה לא חשוב״ הוא אמר
״אוקיי״ אמרתי, והעיניים שלי היו עדיין מרותקות לשלו
הוא התקרב אלי לאט, מניח את שפתיו על שפתיי בנשיקה עדינה, ולאחר מכן הסתובב ונסע.
נאנחתי ונכנסתי לביתי, מקווה שלפחות מחר יהיה יום טוב יותר..

--------------------

מקווה שאהבתם את הפרק.. בבקשה תגיבו ותצביעו❤️