Forget

פרק 18

ניגבתי את הדמעות שלי וקמתי, יוצאת מהמרד ואז מהמסעדה לגמרי, והתחלתי לצעוד לכיוון הבית שלי, כשאני חושבת איך אצליח להעביר את החודש ללא העבודה שלי..
***************
דפיקות נשמעו הדלת, בהתחלה חשבתי פשוט לתת להם להמשיך לדפוק ולא להתייחס, אבל מי שהיה שם דפק ודפק ללא הפסקה ״אנה? אני יודע שאת פה.. תפתחי״ שמעתי את קולו לוקאס מבחוץ, והבנתי מה פשר הדפיקות הצפופות.
מאז שלירוי הודיע לי שאני מפוטרת, ישבתי בבית, ראיתי טלוויזיה ואכלתי גלידה, כבר כמה שעות באותה תנוחה.
בדקתי את הטלפון שלי, רואה מלא שיחות ממנו ומראין ומלורן ואפילו מג׳ייק, אבל השיחה שהכי הפתיעה אותי, הייתה שיחה אחת מבן.
קמתי, ופתחתי לו את הדלת, נופלת היישר אל תוך זרועותיו.
הוא נישק לראשי לפני שהזיז אותי מהחיבוק ואחז במתני.
הוא הסתכל בעייני לפני ששאל ״מה את עושה פה? הייתי בעבודה שלך ולא היית..?״
״כי פיטרו אותי מהעבודה..״ אמרתי והשפלתי מבטי, ללא ספק נכשלתי
״מה?! למה?״ הוא שאל
״לירוי אמר שיש לו בעיות בתקציב.. שאני טובה ושהלקוחוות והעובדים אוהבים אותי אבל יש לו בעיות בתקציב והוא נאלץ לפטר אותי״ אמרתי וגלגלתי את עייני
״אז.. אמרת לו שאת מוכנה לוותר על העלאה שלך?״ הוא שאל והנהנתי ״הוא אומר שזה לא עוזר..״ אמרתי
״מוזר..״ לוקאס אמר והחזיר אותי לחיבוקו
״זה היה מוזר״ אמרתי בעודי נצמדת אליו עוד, מניחה את ידי על החזה שלו
״מה זאת אומרת?״ הוא שאל
״אתמול הוא אמר לי שאני בין המלצריות הכי טובות שלו ושכדאי שאני יצא להפסקה כי אני עוברת כמו שצריך, והשלמתי הרבה מלצריות הרבה פעמים.. והיום הוא מפטר אותי כי יש בעיות בתקציב..״ אמרתי, מנסה להבין בעצמי מדוע הוא עשה זאת
״איך הוא היה?״ לוקאס שאל לאחר כמה דקות של שקט
הרמתי אליו את פרצופי, והוא אחז בידיו בשתי הלחיים שלי ״מה זאת אומרת?״ שאלתי
״איך הוא היה? אני מתכוון..״ הוא אמר וליטף את שיערי, מעביר אותו למאחורי האוזן ״הוא דיבר איתך ברוגע? וניסה להסביר לך למה? או שהוא היה לחוץ וסתם זרק את התירוץ הראשון שעלה לו לראש?״ הוא שאל וכיווץ את גבותיו
״אממ.. הוא היה לחוץ.. אני חושבת.. הוא הזיע והוא גמגם״ אמרתי נזכרת
״ידעתי..״ לוקאס מלמל
״מה? מה ידעת?״ שאלתי
״אנ- כלום.. תקשיבי.. אני יברר את העניין מחר טוב?״ הוא שאל והסתכל אל תוך עיני ״אני רק רוצה להיות איתך קצת״ הוא אמר
״אוקיי״ אמרתי ונעלתי את הבית, מושכת אותו לכיוון החדר שלי.
הוא הוריד חולצה ומכנס ונשכב על המוטה, ואני עליתי אחריו, נזהרת לא להראות לו שאני בעצם מעדיפה לשבת ולבהות בו.
הנחתי את ראשי על בטנו, מסתכלת לתקרה ומתמכרת לאט לאט ליד שלו שמלטפת את ראשי ״התגעגעתי אלייך״ הוא אמר.
זה היה כל כך שונה.. הרי עד לפני שבועיים שנאתי אותו יותר מכל אחד אחר, ועכשיו אני בעצם אוהבת אותו.. זה מוזר
״התגעגעתי אליך״ אמרתי לו, והתכוונתי לכך.
לפני שנה וחצי, יצאתי עם מישהו אחד שדאג לשבור לי את הלב הייטב, ואמרתי לעצמי שאני לא יפגע ככה שוב, לעולם, והפתרון לכך הוא שאני פשוט לא יתאהב.
אבל אז לוקאס בא, ואם רציתי או לא התאהבתי בו, בילד הבעייתי הזה שמסובך על כל כך הרבה אנשים מסוכנים שאני אפילו לא מעלה על דעתי! ביחד הזה שכח מה שאכפת לו.. או לפחות היה אכפת לו.. זה לזיין מישהי ולזרוק אותה למחרת, לשתות הרבה ולהשתכר.. אבל למרות הכל התאהבתי בו.
״על מה את חושבת?״ הוא שאל לפתע, לא מפסיק ללטף את שיערי.
״על כלום.. סתם כל מיני דברים״ עניתי והסתכלתי עליו
הוא הסתכל עלי בחזרה ושתק, וככה היינו במשך במה דקות, לפחות זה היה נדמה כמו כמה דקות.. פשוט הסתכלנו אחד על השני בשקט.
התרוממתי מהתנוחה שלי והצמדתי את שפתיי לפתחו בנשיקה ארוכה לפני שנכנסתי לידו, מצמידה את גבי לבטנו.
הוא חיבק אותי, והצמיד את פרצופו לכתפי, שותל נשיקה קטנה.
״אני אוהב אותך.. תמיד אהבתי.. אף פעם לא הפסקתי לאהוב״ שמעתי אותו אומר בדיוק שניה לפני שנרדמתי.
״אנה.. אנה״ שמעתי את קולו של לוקאס מנסה להעיר אותי למחרת ״קומי.. אנחנו נאחר״ הוא אמר וליטף את ראשי, שותל נשיקות קטנות מדי פעם.
פקחתי את עיני, מגלה אותו לבוש כבר ומביט בי בעיניים רכות.
״עוד חמש דקות״ אמרתי ונצמדתי אליו, מצמידה את ראשי לחזהו ורק נואשת לקבל עוד מהחום שלו
״אבל אנחנו נאחר״ הוא אמר וצחק, מנשק את ראשי ונצמד אלי גם הוא
״לא אכפת לי.. אתה בכל מקרה תמיד מאחר״ מלמלתי והוא צחק שוב ושתק.
אחרי חמש דקות באמת קמתי, ונכנסתי למקלחת, לוקחת בגדים מהארון תוך כדי הליכה.
התקלחתי בזריזות והתלבשתי, ועשיתי את הארגונים האחרונים בחדרי לפני שיצאתי לסלון, מוצאת את לוקאס יושב שם ומדבר בטלפון.
לקחתי את המפתחות של הבית ואת התיק שלי ויצאתי, נועלת את הדלת אחרי לוקאס.
״אני ילך להחליף בגדים ואני יבוא טוב? אני יפגוש אותך בשיעור השני״ הוא אמר ונשק לשפתיי לפני שנכנס למכוניתו ונסע
נסעתי גם אני, חונה את המכונית בחניה של הקולג׳ לפני שפתחתי את הדלת ויצאתי, מוצאת את לורן נשענת על המכונית של ג׳ייק שחנתה בדיוק לידי, בחנייה ה״קבועה״ שלהם.. שלנו.
לורן חיבקה אותי חזק אחרי שצרחה את השם שלי, ואמרה ״היום אני ואת יוצאות״
״מצטערת לו.. אני מאוד רוצה אבל אני לא יכולה..״ אמרתי לה בזמן ששתינו התחלנו להתקדם לעבר השיעור הראשון
״את עובדת? כל היום?״ היא שאלה בביאוס
״לא.. זאת בדיוק הבעיה.. לירוי פיטר אותי.. ואני צריכה למצוא עבודה חדשה״ אמרתי
״מה? למה?״ היא צרחה, גורמת לכל המסדרון שהיה עמוס להסתכל על שתינו
נאנחתי וסיפרתי לה את מה שסיפרתי ללוקאס.
״איזה כלב.. אני לא מאמינה! ברור לך שהוא משקר נכון?״ היא שאלה
״אני לא יודעת.. לוקאס שאל אותי איך הוא היה כשדיברנו.. וכשאמרתי לו הוא מלמל משהו על זה שהוא ידע ואז הוא אמר שהוא יברר את זה״ אמרתי בזמן ששתינו נכנסנו לכיתה והתיישבנו במקומותינו
לורן פתחה את הפה על מנת לומר משהו אך המורה קטע אותה בכך שנכנס והחל ללמד, ואני שוב, חזרתי לשרבט ציורים חסרי משמעות במחברת שלי.
אני מבינה את השיעור הזה, הוא לא קשה לי, אבל יש דברים שאני פשוט יודעת וזה משעמם אותי להקשיב פעמיים, אז אני לא מקשיבה.
לפתע פתק הועף על המחברת שלי, הרמתי את פניי לחפש מי הזורק אך לא מצאתי רמז
׳בשיעור השני בואי לספסל מאחורה.. אנחנו צריכים לדבר -בן-׳ היה כתוב בפתק.
הופתעתי מאוד, בן ואני לא מדברים בכלל, אפילו לא שלום שלום, ופתאום הוא רוצה שנשב ודבר?
הרמתי את פרצופי, מסתכלת עליו מקשיב למורה בריכוז.
חיכיתי בקוצר רוח שהשיעור יגמר על מנת שאוכל לברר את העניין, ושהוא נגמר, שעטתי החוצה אל הספסל מאחורה.
בן ישב שם, מביט בטלפון שלו, והרים את ראשו כשהגעתי
הוא קם מהספסל ונעמד מולי ואמר ״היי״
״היי״ אמרתי לו בחזרה
הוא פתח את זרועותיו, מהסס אם לחבק אותי או לא, אז פשוט נצמדתי אליו וחיבקתי אותו חזק, אחרי הכל.. אני לא שונאת אותו, לפחות לא כמו שהוא שונא אותי.
כשהתנתקנו מהחיבוק הוא אמר ״אני צריך לדבר איתך אנה״ וגירד בראשו
״אוקיי.. דבר״ אמרתי והתיישבתי על הספסל
״לא כאן.. אני.. זה די ארוך״ הוא אמר
״אוקיי.. אז.. אחרי שיגמרו הלימודים?״ שאלתי, אני בכל זאת.. לא טיפוס שמבריז
״יש לי אימון פוטבול אחרי הלימודים.. אני לא חושב שאני יוכל..״ הוא אמר ״שנבריז מכאן? אני יגיד ללוקאס שישלים לנו את השיעור אחר כך״
חשבתי על זה מעט ״אתה יודע מה? יאללה.. זה בסך הכל שיעור תאורטי.. אבל תבטיח לי שננסה לפחות לחזור לשיעור השלישי..״ אמרתי לו, מפנה אליו אצבע מזהירה
״מבטיח שננסה״ הוא אמר ולקח את ידי לעבר המכונית שלו, בזמן שהמחשבות מוטרדות בראשי..
הדרך עברה בשתיקה, אף אחד מאיתנו לא דיבר, ורק הקשבנו לרדיו שהתנגן בשקט.
אך לפתע התנגן שיר שאני אוהבת, והגבהתי טיפה, מזמזמת אותו בקול.
הזמזום עבר לשירה חלשה, ואחר כך פשוט צעקתי את המילים, מתעלמת במופגן מהצחוק של בן, שלאחר מכן הצטרף אלי לשירה.
״זה היה השיר האהוב עלי״ הוא אמר לאחר שהשיר נגמר
״גם עלי!״ אמרתי והוא חייך חיוך, שלא הצלחתי להבין כל כך את המשמעות שלו.
בן עצר בחנייה של הקניון, יוצא מהאוטו ובא לפתוח את הדלת שלי, בדיוק שאני התכוונתי לפתוח אותה.
הוא חייך אלי ושנינו נכנסנו אל הקניון.
הכל איתו הלך כל כך טבעי וקל, שנינו צחקנו מאותם דברים, התלהבנו כמעט על אותם דברים, אהבנו כמעט את אותם דברים, כמעט אותו דבר.. כבר בתחילה מצאנו הרבה נושאים משותפים לשתינו, דברים ששתינו אוהבים ודיברנו שעות! נפתחנו אחד לשני במהירות.. הדבר היחד שהיה שונה זה היה הטעם האהוב עלינו בגלידה.
״אתה יודע שוניל עם מקופלת הרבה יותר טעים! אתה פשוט מכחיש!״ אמרתי לו, מניחה את השקיות שקניתי.. יותר נכון שבן קנה.. על כיסא לידי בזמן שהתיישבנו לאכול את הגלידה.
״לא נכון! שוקו עם מקופלת הרבה יותר טעים ואת מכחישה את זה!״ הוא אמר והפנה אלי מבט כעוס
״לא נכון! שוקו לא טעים בכלל!״ אמרתי ולקחתי ביס מהגלידה
״וניל לא טעים בכלל״ הוא אמר וגרם לי לגלגל את עייני, אך להשאר נחושה בדעתי
הוא הסתובב להסתכל על משהו, ואני קירבתי את הגלידה לפניו, וברגע שהוא הסתובב בחזרה, השפתיים והלחי שלו כולם נמרחו בגלידה שלי
״אנה!!״ הוא אמר בקול, ולא הייתה לו ברירה אה ללקק את השפתיים שלו ״אני שונא וניל!״ הוא אמר וניגב את הלחי שלו עם מפית בזמן שאני מחזיקה בבטני מרוב כאב מהצחוק
״אני יתנקם בך״ הוא אמר ומרח את הלחי שלי בגלידת שוקו
״בן!״ קראתי גם אני וניגבתי עם מפית, בזמן שהוא חייך חיוך שמרוצה מעצמו מאוד
״אנה אני..״ הוא אמר לאחר כמה דקות ״בקשר למה שרציתי לדבר איתך..״
״כן?״ שאלתי, מלאת ציפיה
״אני מצטער.. איך שהגענו ישר התנהגתי אלייך כמו חמור.. ושלחתי לך מבטים שלא היית רוצה לקבל ממישהו שאת בקושי מכירה.. והתעלמתי ממך.. דיברתי כמו חרא.. אני מצטער זה.. פשוט בשנתיים וחצי האחרונים עוברת עלי תקופה לא קלה.. וכנראה שהוצאתי את הכל עלייך״ הוא אמר ״אפשר לפחות שננסה להיות ידידים?״
״בטח בן.. אני לא כועסת עליך.. פשוט.. לא הבנתי למה התנהגת אליי ככה.. עשיתי לך משהו?״ שאלתי, רציתי לברר את זה עד הסוף
הוא שתק כמה שניות, והיסס לפני שהתעשת על עצמו ואמר ״מה? לא לא מה פתאום?״
״בטוח?״ שאלתי
״כן כן..הכל בסדר.. אני סתם יצאתי מפגר״ הוא אמר
שנינו גמרנו את הגלידה, עם ידיים ולחיים דביקות, וקמנו על מנת ללכת לכיוון המכונית.
״בן אני..״ התחלתי לומר ״אני יודעת שאולי אני לא יכולה להגיד את זה אבל.. אני פה.. אם.. אם תרצה לדבר עם מישהו״ אמרתי לו, והנחתי את ידי על כתפו
״אני יודע..״ הוא אמר בלחש ״זאת אומרת.. תודה״ הוא תיקן את עצמו לפני שחיבק אותי
הנחתי לא לתת למחשבות האלה להכנס לי לראש, לי היה לי כוח להתעסק בשאלה האם זה מוזר או לא.
״אה.. אנה״ בן אמר וגירד בראשו, כאילו מנסה להודות במשהו שעשה
״כן?״ שאלתי בחשדנות בזמן שנכנסנו לאוטו
״אני.. אני חושב שכבר לא נגיע לשיעור השני.. גם לא לשלישי.. וגם לא לאחרון..״ הוא אמר, מחייך חיוך מתנצל
״מה? אוי לא״ אמרתי ודפקתי את ידי על המצח
״מצטער״ הוא אמר והחל בנסיעה
״זה בסדר.. נהנתי איתך״ אמרתי וחבטתי בכתפו
״גם אני איתך.. שכחתי כבר כמה זה כיף״ הוא אמר
״מה כיף?״ שאלתי
״ל.. לעשות ככה קניות.. להבריז מהלימודים וללכת לאכול..״ הוא אמר והתרכז בכביש
״כן..״ אמרתי ״אתה אחראי להשלים לי את השיעורים שפספסתי!״
״אוקיי אוקיי״ הוא אמר וצחק
אחרי כמה דקות נסיעה, שבמהלכה אני ובן צוחקים ומזייפים את כל השירים ברדיו, כאילו אנחנו חברים ותיקים, הגענו לקולג׳.
יצאתי מהמכונית לאחר שנשקתי לבן בלחי וצעדתי לעבר המכונית שלי, מופתעת למצוא את לוקאס נשען עליה, הוא היה נראה שקוע במשהו שהכאיב לו.
אוי שיט! נזכרתי שאמרתי לו שאני יפגוש אותו בשיעור השני.. ולא הגעתי לשיעור השני.. הוא בטח ממש דאג.
ולורן! אוי.. שכחתי גם ממנה
״אנה! איפו היית? את לא נורמלית! עשית לי התקף לב!״ לוקאס אמר בפחד ברגע שראה אותי וניגש לחבק אותי חזק
״איפו היית?״ הוא שאל שוב, והפעם בכעס
״הייתי עם בן.. הוא רצה שנדבר אז יצאנו לקניון..״ אמרתי
״הברזת?״ הוא שאל
״כן.. שנינו הברזנו״ אמרתי התגוננות, למה זה כל כך מפריע לו
״היי אחי״ שמעתי לפתע את קולו של בן מאחוריי
״מצטער״ לוקאס אמר
״על מה?״ בן שאל את מה שעבר בראשי
״על זה״ לוקאס איר והעיף לו אגרוף לפרצוף.

----------------

מקווה שאהבתם את הפרק.. בבקשה תגיבו ותצביעוו🙏🏻❤️