Forget

פרק 27

הוא הסתכל עלי ואמר ״אני אוהב אותך.. ולא אכפת לי אם את שונאת אותי לא.. אני לעולם לא אפסיק לאהוב אותך״
*****************
הצלצול הגואל נשמע, ואני אספתי את הדברים שלי ויצאתי בריצה מהכיתה, מניחה את הדברים בלוקר ורצה לכיוון המכונית שלי.
הייתי גם ככה באיחור של חצי שעה לעבודה, המרצה פשוט החליט להחזיק אותנו עוד ועוד שעה יותר ממה שהשיעור היה צריך להיות.. והבוס שלי לא יאהב את זה.
אך כשהגעתי למכונית שלי, הבנתי שאני יאחר בעוד שעה נוספת.
נאנחתי והתקדמתי אל המכונית ״מה אתה עושה פה?״ שאלתי את לוקאס שנשען עליה
״מסיע אותך לעבודה״ הוא אמר
״לא אתה לא.. אני יודעת לנהוג״ אמרתי לו והכנסתי את התיק שלי למושב שליד הנהג
״אני יודע, אבל אנחנו צריכים לדבר״ הוא אמר
״אני לא רוצה לדבר איתך לוקאס״ אמרתי לו והשפלתי מבטי מסיבה לא ברורה
״תרימי את המבט שלך אנה.. את לא צריכה להוריד אותו אף פעם״ הוא אמר לאחר ששתינו שתקנו כמה שניות
הרמתי את המבט והסתכלתי עליו ״למה לוקאס?״ שאלתי אותו ״למה עשית את זה?״
הוא לא ענה, רק הסתכל עלי ושתק
״מה הסיפור לוקאס?״ שאלתי אותו לאחר שתיקה ממושכת
״אין סיפור אנה.. אני אוהב אותך, זה פשוט״ הוא אמר
״לא לוקאס״ אמרתי וגיכחתי ״זה הכל חוץ מפשוט..״
הוא הסתכל עלי ושתק, פשוט שתק
״אחרי כל מה שעשית לוקאס.. רק הוכחת לי שאת לא ראוי לאהבה שלי..״ אמרתי לו ״ועכשיו זה עבר כבר לוקאס.. אני לא אוהבת אותך.. תניח לי״ אמרתי ונכנסתי למכונית.
לא יודעת מה עבר לי בראש שאמרתי לו את זה, לא יודעת למה עשיתי את זה, אבל עשיתי, ואין דרך חזרה.
כל מה שאמרתי לו היה בדיוק ההפך מהאמת.. אבל אני לא יכולה להפגע כל פעם ולחזור אליו על 4, זה לא הולך ככה..
התנעתי את המכונית, ובדיוק שבאתי לצאת מהחניה, לוקאס נכנס למושב לידי ואמר ״תסעי״
נאנחתי, מבינה שאני כבר לא יוכל להתחמק מזה
המביע עברה עלינו בדיבורים רבים ובצעקות, ובמבטים מצידו שגרמו ללב שלי לרעוד.. ולהגיב בדיוק ההפך מאיך שרציתי שהוא יגיב.
כשהגעתי למסעדה, החנתי את האוטו ורצתי לעבר המשרד של ניק, מתעלמת מקיומו של לוקאס לחלוטין!
פתחתי את הדלת של המשרד ואמרתי ״אני מצטערת..״ אך המשפט שלי גווע ברגע שראיתי את ריאן יושב במשרד של ניק
״אני יחזור אחר כך״ אמרתי ובאתי לסגור את הדלת, אך הקול של ניק עצר אותי ״זה בסדר אנה.. תיכנסי.. ריאן בדיוק הסביר לי שאיחרת כי התעכבת בלימודים״
״אה.. אמ.. כן.. בגלל זה״ אמרתי והתחמקתי ממבטו של ריאן
״אז תתחילי עכשיו.. זה בסדר גמור! אתה משוחרר ריאן״ הוא אמר ושתינו יצאנו ביחד מהמשרד שלו לעבר חדר העובדים
״דברי״ הוא אמר
״מה?״ שאלתי כלא מבינה בזמן ששמתי את התיק שלי לוקר שהוקצב לי, והחלפתי חולצה
״אני יודע שלא איחרת רק בגלל הלימודים״ הוא אמר ״היה עוד משהו.. נכון?״
״לוקאס״ אמרתי
״ידעתי.. מה עכשיו?״ הוא שאל
ואני גוללתי בפניו בקצרה את כל מה שהלך בחניה, והשמטתי לחלוטין את הנסיעה לכאן.
״אני לא מאמין שאמרת לו את זה אנה״ הוא אמר
״מה אני יעשה ריאן? מה? יגיד לו שגם אני אוהבת אותו ואז עוד שבועיים שהוא יחליט שנמאס לו הוא שוב יפגע בי?״ שאלתי
״אולי הוא עשה את זה לטובתך.. תנסי לחשוב קצת אן״ הוא אמר
״איך לטובתי ריאן? איך? מה יכול להיות לטובתי בכך שהוא צועק מול מלא אנשים שהוא לא אוהב אותי יותר?״ שאלתי
״אני לא יודע אנה.. אבל למה שהוא יגיד לך אז שהוא לא אוהב אותך ומאז הוא יחפור לך שהוא כן? את לא חושבת שיש פה משהו קצת מוזר?״ הוא שאל
״שאלתי אותו למה הוא עשה את זה, והוא לא ענה לי ריאן.. הוא התעלם.. עמד שם ופשוט שתק״ אמרתי לו
״אולי.. לא יודע אנה.. אולי הייתה לו סיבה״ הוא אמר והרים את ידיו בכניעה
״די! די! תפסיק להמציא תירוצים בשמו ריאן! הוא רוצה לדבר הוא יודע לבוא ולדבר כמו בן אדם בוגר! ומה אתם כל כך לחוצים שנהיה ביחד??״ אמרתי טורקית את הדלת של הלוקר שלי לפני שיצאתי למסעדה
לקחתי כמה הזמנות מכמה שולחנות שהיו בשירותי, והבאתי אותם למטבח על מנת שיכינו אותם, וכשהם היו מוכנות הגשתי אותם.
״אנה! יש מצב את מחליפה אותי בבר?״ אמבר שאלה
״כן״ עניתי לה
אני בכל מקרה מעדיפה לעמוד בבר מאשר ללכת הלוך חזור בין שולחנות
הסברתי לה בקצרה מי הזמין מה ומי קיבל את שלו, והלכתי לעמוד מאחורי הבר במקומה, ולנגב את הכוסות שהתייבשו.
״את מוכנה להסביר לי בבקשה מה לעזאזל עובר עלייך?״ הקול של בן שנכנס לפתע למסעדה הקפיץ אותי, וגרם לכל המסעדה להסתכל עליו
אני יגמור מתישהו עם הפדיחות במקומות שבהם אני עובדת???
״בן! מה עובר עליך?״ שאלתי כשהוא התיישב בבר, ולקח שלוק מהבירה שהבאתי לו
״חיפשתי איתך שעה אחרי הקורס! ברחת!״ הוא אמר
״אויש! שכחתי!!״ אמרתי, מניחה את ידי על המצח
בן היה צריך לבוא איתי לאחר שההרצאה נגמרה, ופשוט שכחתי מזה.
״הייתי גם ככה באיחור.. לא רציתי לאחר עוד אז רצתי.. אני מצטערת״ אצרתי לו
״זה בסדר.. פשוט נלחצתי לרגע״ הוא אמר
״אפשר לחשוב.. זה לא שאני מתה עכשיו או משהו בסגנון״ אמרתי
הוא הרים את גבותיו ולא אמר מילה, רק לקח שלוש נוסף וגמר חצי מהבירה.
״מה? יש לך משהו להגיד בן?״ שאלתי אותו והתיישבתי גם אני לאחר שגמרתי לנגב את כל הכוסות
״לא.. שום דבר״ הוא אמר והתחמק ממבטי
״דבר!״ אמרתי לו ושילבתי את ידי
הוא הסתכל עלי כמה דקות ושתק, לפני שאמר ״לוקאס״
״מה עכשיו?״ שאלתי וקמתי למזוג בירה לבחור שביקש
״כלום כלום! אל תהרגי אותי! הוא רק אמר שדיברתם״ הוא כמר
״הוא אמא לך על מה?״ שאלתי
״לא״ הוא ענה ושתה את שאר הבירה שלו
״אה״ אמרתי
״אבל את תגידי לי״ הוא אמר
״לא אני לא״ אמרתי
הוא פתח את פיו לומר משהו, אך הטלפון שלו הפריע לו.
הוא סימן לי רגע וענה לשיחה ״כן אדיוט?״
מהמד השני נשמע במעומעם קולו של לוקאס ״ניק פה״
״מה? וואט דה פאק? איך הוא הגיע לפה?״ בן שאל ונלחץ
״אני לא יודע.. הוא אצלי בבית.. גם לינק וג׳ייק פה..״ לוקאס אמר
״אני כבר בא״ הוא אמר וניתק את השיחה
״אני חייב ללכת יפה שלי.. אני ידבר איתך״ הוא אמר ונישק את מצחי, ויצא מהמסעדה בזריזות לפני שהספקתי לומר מהו.
״הכל בסדר איתו?״ ריאן שאל כשהגיע מהצד שלי עם מגש, בדרכו להגיש אותו לאחר השולחנות.
״לא״ אמרתי ונשענתי אחורה, לוגמת מהבירה שלקחתי לעצמי.
״אסור לשתות בעבודה״ ריאן חיקה את הקול של אחת המלצריות שעובדת איתנו, שאף אחד לא סובל אותה.
״שתלך לעזאזל״ אמרתי וצחקתי
הוא נענע בראשו לשלילה והחל לשולחן שלו להגיש את מה שהחזיק.
מי זה ניק? ולמה בן היה כל כך לחוץ כשלוקאס אמר לו שהוא כאן? ואיפו זה כאן?
מה לוקאס עשה אחרי שדיברנו? הוא עדיין אוהב אותי? הוא גם חושב עלי כל כך הרבה כמו שאני חושבת עליו?
כל כך הרבה שאלות התרוצצו בראשי, ולאף אחת מהם לא הייתה תשובה.. ורציתי תשובות, אם לא הכל אז לפחות חלק.
אני מתגעגעת ללוקאס, ללא ספק.. המגע שחובב החיבוק שלו.. ללא ספר הגעגוע אליו מתגבר כל יום
צלצול הטלפון שלי קטע את מחשבותיי, הלכתי לצד והסתכלתי על הצג, זאת הייתה שיחה מבן.
״הלו?״ עניתי
״אנה.. תקשיבי.. תיכנסי לחדר העובדים ואל תצאי משם עד שאני יבוא לקרוא לך אוקיי?״ הוא אמר, לחוץ
״מה? בן? למה? מה קרה?״ שאלתי
״אנה! פשוט תעשי מה שאומרים לך! לכי לבוס שלך.. תבקשי הפסקה ותיכנסי לחדר העובדים עד שאני יגיד לך לצאת..״ הוא אמר ״אל תציצי משם אפילו..״
״אוקיי אוקיי בן.. תירגע״ אמרתי והשיחה התנתקה.
הלכתי בזריזות לחדר של ניק, ביקשתי הפסקה וקיבלתי אישור, ונכנסתי מיד לחדר העובדים, משאירה סדק קטן שאוכל לראות מה קורה בחוץ, למרות דבריו של בן.
ואכן, אחרי כמה שניות, ראיתי אותו נכנס למסעדה, שמאחוריו לוקאס ולינק, יחד עם עוד מישהו, שלא הכרתי.
סגרתי את הדלת, ונכנסתי לתוך החדר, מתפללת שזה רק יגמר כדי שאני יוכל להבין מה קורה פה.
ואכן, אחרי כמה שניות שמעתי קול שלא מוכר, כנראה אותו אחד שבא איתם, והוא שאל ״איפו היא? איפו אנה?״

----------------------

אני מקווה שאהבתם את הפרק😄
תודה לבנות המקסימות שהגיבו בפרק הקודם!❤️
בבקשה תגיבו ותצביעו על הפרק הזה! ואני ימשיך כשיהיו מספיק תגובות👍🏻