Forget

פרק 44

הייתי כל כך עסוקה בלנסות להשתחרר ולנסות לעצור את שטף הדמעות שזרם, שלא שמתי לב שהוא הוציא מפית והצמיד אותה אל אפי ואל פי, לפני שהכל נהיה שחור.. 
**************************
פקחתי לאט את עיניי שנדבקו מהדמעות, וניסיתי להתרגל לאור המועט שהיה בחדר.
העברתי מבט סביבי, וראיתי שאני בתוך חדר קטן שבמצב יותר גרוע מתא של כלא.
שכבתי על מזרון דק כל כך עד שהרגשתי את הרצפה, וכמה מטר לידי היו שירותים חשופים, כמו בכלא!
מולי הייתה דלת ברזל שמן הסתם הייתה נעולה, ולידה היה חלון קטן, שהייתי בספק אם הכף רגל שלי תצליח להיכנס לשם
שמטתי את ראשי אחורה, נותנת לדמעות להתחדש
התכווצתי ששמעתי את הדלת מקרקשת לפני שהיא נפתחה, והעיניים שלי נעצמו כמעט מיד
״היא ישנה בוס״ שמעתי קול אחד
״היא לא״ שמעתי קול שהיה לי מוכר, ושניה אחר כל הרגשתי בעיטה חזקה בגבי שגרמה לי להאנק ולפתוח את עיניי
״אתה רואה״ וויקטור שהתברר כ״בוס״ אמר לאיש שעמד לידו וחייך חיוך מנצח
״קומי״ וויקטור אמר ואני התרוממתי לאט, מנסה לנשום כמו שצריך למרות הכאבים
אך לו לא הייתה הסבלנות, והוא פשוט משך את ידי והעמיד אותי בחזקה, דוחף אותי לקיר וגורם לגבי להתנגש בו
״את יודעת?״ וויקטור אמר והתקרב אלי מעט, כשהאקדח מבצבץ ממכנסיו ״אז.. לא חשבתי שתחזרו להיות ביחד.. לוקאס הוא אחד כזה ש.. שכל דבר שקורה לאנשים שהכי יקרים לו.. הוא חושב שזה קשור אליו.. שזה בגללו את מבינה? מן.. קדוש מעונה כזה״ הוא אמר ועצב, כמה צעדים ספורים ממני
״והרי את הבנאדם שבערך.. טוב לא בערך.. את הבנאדם הכי יקר חו..״ הוא המשיך ״תהרגי אותי אבל אני לא יודע למה.. מה הוא מוצא בך..״
נשכתי את שפתיי מהכאב, ולאו דווקא הכאב הגופני
הוא קלע בול לנקודה שלי
הוא יודע בול איך להכאיב לי
הוא דיבר כאילו.. כאילו הוא יודע שזאת המחשב שעוברת לי בכל שניה ושניה כאני נמצאת עם לוקאס
״פעם הוא עבד איתי.. לוקאס שלך״ הוא אמר ״כשעוד היה לו טיפת כבוד לאבא שלו״ הוא עצר לשניה ״אבל מאז שאת הגעת.. מאז שהוא ראה אותך שוב.. הוא התנתק ממני לגמרי.. ואני רוצה אותו בחזרה״ הוא אמר ״הוא היה אחד האנשים הכי טובים שלי.. ואם אני רוצה אותו בחזרה.. אני צריך להגיע אליו איכשהוא.. להכריח אותו.. ואת הדרך הכי טובה לזה״
מיששתי את הכיס האחורי שלי, היכן שפעם היה הטלפון שלי, וגיליתי שהוא כבר לא שם יותר
״את מחפשת את זה בטח?״ וויקטור משך את תשומת ליבי כשהראה לי את החלקים של הפלאפון שלי בידו ״אין טעם.. הם לא יוכלו לאתר אותך במצב כזה״
נאנחתי בייאוש, וקיוויתי שמשהו פה יקרה ואני לא ישאר פה לנצח
וויקטור התקרב אלי ומשך את ידי, מצמיד אותי אליו וגורם לי להביט הצידה
״תקשיבי לי אנה״ הוא לחש באוזני ״יש לך שתי ברירות״
שתקתי, ורק קולות הנשימה שלנו נשמעו בחדר
״האחת.. היא שאני משחרר אותך אבל את פוגעת בלוקאס כל כך חזק ומתרחקת ממנו לתמיד.. עד כדי כך שהוא יחזור אלי כמו כלב עם זנב בין הרגליים.. ולעולם לא יעזוב אותי שוב״ הוא אמר ״השניה.. היא שאת נשארת פה.. בתור קלף מיקוח או סתם ככה עד שאני יחליט להרוג אותך״
לקח לי אפילו פחות משניה לחשוב ״מצידי תהרוג אותי! כל עוד זה תלוי בי.. הוא בחיים לא יתקרב אליך״ סיננתי דרך שיניים חשוקות
״ככה חשבתי״ הוא אמר, מכניס לי בוקס חזק בבטן, לפני שזורק אותי שוב על הרצפה, גורם לראשי לקבל מכה חזקה ולי לאבד את ההכרה
-לאחר יומיים-
פקחתי שוב את עיניי, אך הפעם מצאתי את עצמי קשורה לכיסא, שהיה פחות נוח מאבנים
״אני רואה ששוב התעוררת״ וויקטור אמר וקם מהיכן שהיה ״בדיוק בזמן לראות את זה״ הוא אמר וסובב את מסך הפלאפון שלו אלי
על המסך, ראו תמונה שלי מעולפת, כולי מכוסה בחבורות סגולות וכחולות ומהיד והראש שלי יורד דם, שלא נדבר על הרגל שלי שהייתה נראית כאילו היא בכלל לא מחוברת לגוף, ולמען האמת לא הרגשתי אותה בכלל
אבל מתחת לתמונה הייתה תגובתו שללוקאס שהיא זאת שגרמה לי לרעוד
׳אני נשבע לך וויקטור! שאם אתה נוגע בה עוד פעם אחת! גם העובדה שאתה אבא שלי לא תעזור לך לנשום רגע אחד נוסף אחרי שאני ימצא אותך׳
אבל וויקטור לא נשאר חיייב וחייג אליו ״בן שלי״ הוא אמר ישר שלוקאס ענה על ספיקר
״איבדת מזמן את הזכות לקרוא לי ככה״ לוקאס אמר וקולו נטף ארס
וויקטור בעט ברגלי, זאת שכן הרגשתי, ולמרות שחשקתי את שיני צווחת כאב נפלטה מפי, והדמעות שוב התחילו לרדת לי
״אנה״ לוקאס אמר בקול כאוב ״תעזוב אותה וויקטור! תעזוב אותה! אני נשבע שאני יהרוג אותך! אני לא ישאיר כלום מכל הדבר הזה שבנית כלום! תעזוב אותה!״
אך וויקטור לא שמע, והעיף בוקס חזק אל פניי, שגרם לי להחנק
״וויקטור!״ לוקאס צעק והקול שלו גרם לי לכאב נוסף ״אני יצטרף אליך! אני יעשה כל מה שתבקש! רק תעזוב אותה! קח אותי ותעשה מה שאתה רק רוצה.. רק תעזוב אותה״
״זה מה שרציתי לשמוע״ וויקטור אמר
״לוקאס לא!״ אמרתי בקול חנוק ״לוקאס בקשה לא!״
״אנה.. אני מצטער אנה שלי״ לוקאס אמר
״לוקאס אל תעשה את זה!״ אמרתי בקושי ״אני נשבעת שאני יעזוב אותך לנצח..״
״אנה״ לוקאס אמר מיוסר
״לא לוקאס! אתה לא מצטרף לאף אחד״ אמרתי, אך וויקטור כבר ניתק את השיחה
״זה לא יעזור לך ילדה״ וויקטור אמר והתכופף, אוחז בפניי ״יש ללוקאס נקודת שבירה אחת שאם רק תגעי בה הוא יעשה הכל.. והנקודה הזאת זאת את״
הזזתי את פניי מידו והבטתי הצידה, אך העניים שלי מיד התגלגלו באחוריהם כשהבטן שלי חטפה עוד בוקס
רצחתי למחות, אך כבר לא היית מסוגלת
לא נשאר בגוף שלי עוד טיפה של כוח
וויקטור שחרר את החבלים שקשרו אותי לכיסא, והרים אותי, מפיל אותי בכוח על המזרון ויוצא מהחדר, נועל אחריו את הדלת הכבדה ומשאיר אותי בפנים עם שומר אחד
שמטתי את ראשי אחורה, והדמעות התחילו להשטף מעניי
הרגשתי חלשה! הרגשתי איך הרצון להשאיר את העיניים שלי פקוחות פוחת
אני לא זוכרת אם אכלתי או שתיתי משהו בימים האלה שאני פה, ואין לי מושג בכלל כמה זמן אני פה
רק התפללתי שיקרה משהו.. לא משנה מה.. שיוציא אותי מכאן