Forget

פרק 40

״לוקאס..״ מלמלתי מבעד לדמעות ״לוק״ אמרתי והידקתי את אחיזתי בידו
״אנה..״ הוא מלמל במאמץ כשפתח את עיניו לפתע ״אנה שלי..״
**************
״לוקאס״ מלמלתי ונעמדתי מהכיסא, מלטפת את פניו ״מה עובר עליך משוגע?״ צעקתי וחבטתי קלות בחזהו ״אתה חייב תמיד לשבש לי את סדר החיים שלי? עד שהם נהיו קצת נורמלים?״
הוא חייך מעט אך מיד התכווץ בכאב ״אני מצטער..״ הוא מלמל ונשך את שפתיו מהכאב
לחצתי על הכפתור שקורא לרופא ואחזתי בידו
״מה קרה?״ הרופא שאל כשנכנס לחדר בזריזות ובדק את המכשירים
״הוא כל שניה מתכווץ.. א.. אני חושבת שכואב לו״ אמרתי והרופא הנהן ובדק עוד כמה דברים, לפני שכיווץ את גבותיו באי הבנה ״אני לא יוד מה עשית לו.. אני לא יודע מה אמרת לו.. אבל ברכותיי ילד.. אתה כשיר לעבוד את הניתוח״ הוא אמר
פתחתי את עיני בהפתעה שעוד כמה דמעות זלגו להם ״זה.. זה אומר שהוא יהיה בסדר?״ שאלתי
הרופא הנהן מעט ״אם הניתוח יצליח.. אין סיבה שלא״
״מתי?״ שאלתי והרגשתי את האחיזה של לוקאס על ידי מתהדקת
״יש לך פה הורים? אחים?״ הרופא שאל את לוקאס
״תקראי ל.. לניק״ לוקאס מלמל בכאב
הנהנתי ורצתי בזריזות לקרוא לניק שמיד נכנס והשאיר את כולם עם מבטים שואלים
הרופא הסביר לניק בקצרה על הניתוח, ואני בינתיים התכופפתי ללוקאס ונישקתי את המצח שלו ״בבקשה תעבור את זה״
״אני.. לא..״ הוא התחיל לדבר אך הפסיק כשכאב לו יותר מדי
״אל תדבר..״ אמרתי ״זה רק כואב לך יותר״
״אל.. אל תלכי.. בבקשה״ הוא אמר ואני נישקתי את המצח שלו ומלמלתי כך שרק הוא ישמע ״מבטיחה״
״אוקיי לוקאס..״ הרופא אמר ״אחיך חתם פה על מה שצריך.. מחר בבוקר נערוך לך הניתוח.. עד אז אני ממליץ שתנוח.. האחות כבר תבוא לתת לך עוד משככי כאבים״
לוקאס הנהן ואני הפניתי מבט שואל לניק שרק הרגיע אותי עם החיוך שלו
״ואת..״ הרופא אמר כשעבר להסתכל עלי ״אני לא יודע מי את או מה עשית לו.. אבל מה שזה לא יהיה תמשיכי לעשות לו את זה.. זה מחזק אותו והסיכויים שלו לשרוד גדולים יותר ככה..״
חייכתי כשהרופא יצא, ושתי דקות אחריו האחות נכנסה לתת לו עוד מהמשככי כאבים האלה, בזמן שניק לקח אותי לצד
״מה קרה לו?״ שאלתי אך הוא לא ענה ורק הביט בי בחיוך
״מה?״ שאלתי
״את אוהבת אותו״ הוא קבע
גלגלתי עיניים ושאלתי שוב ״מה קרה לו?״
״תאונת עבודה״ ניק אמר והביט ללוקאס ״לא משו שאת צריכה להיות מעורבת בו״
״ניק״ אמרתי ונאנחתי
״לא יעזור לך אנה״ הוא אמר ״אני לא מכניס אותך לזה״
נאנחתי שוב ״אתה יכול לבטל לי את המשמרת?״ שאלתי כשהבטתי אל לוקאס
״כבר ביטלתי״ הוא אמר והניח את ידו על כתפי כשהאחות יצאה מהחדר ״וביקשתי מריאן שידבר עם הבוס במסעדה.. יש לך חופש מחר״
הנהנתי ובאתי לומר לו משהו אך הקול של לוקאס שקרא בשמי קטע אותי
״לכי.. אנחנו בחוץ אם את צריכה משהו..״ ניק אמר ואני הנהנתי וחיבקתי אותו לפני שחזרתי ללוקאס והתיישבתי על המיטה שלו
הוא לקח את ידי ואחז בה, מלטף אותה בעדינות
״אתה לא יכול לעזוב איתי בשקט?״ שאלתי והוא גיחך ״לא שולט בזה״
״עד שהחיים שלי התחילו קצת להתייצב אחריך.. חזרת והרסת אותם שוב לגמרי״ אמרתי ״היה לי טוב עם רון״
״היה?״ הוא שאל וכיווץ את גבותיי
״נפרדתי ממנו לוקאס״ אמרתי
״למה? אם כל כך טוב לך איתו.. אז למה?״ הוא שאל
״אתה באמת שואל?״ שאלתי
״אני לא רוצה להפריע לך בחיים אנה.. פשוט רציתי לראות אותך בפעם האחרונה לפני שאני מת״ הוא אמר ״הבטחתי לך ולעצמי שאני לא מתקרב אלייך ומפריע לך יותר.. ועמדתי בזה עד עכשיו״
״מי עשה לך את זה?״ שאלתי
״וויקטור״ הוא אמר והתכווץ לפתע ״ומייקל״
״הם.. הם.. ע..״ התחלתי לגמגם
״הם עובדים ביחד״ הוא השלים אותי ואישר את המחשבה שלי
״אה״ מלמלתי והרגשתי מועקה בגרון, והבטתי לכל כיוון אחר בחדר חוץ מהעיניים שלו
״אנה.. מה יש?״ הוא שאל
״ש.. שום דבר״ אמרתי בקול מעט רועד כשהפלאשבקים רצו בראשי
״אנה״ הוא אמר ולחץ על ידי, מה שגרם לי להחזיר את מבטי אליו ״מה יש לך?״
״אנ.. אמ.. כלום״ מלמלתי
״מה קרה אנה?״ הוא שאל וכיווץ את גבותיו ״בבקשה תגידי לי״
״אנ.. אמ.. זה.. זה מייקל״ מלמלתי והוצאתי את ידי מידו
״מה? מה איתו? הוא עשה לך משהו?״ הוא שאל בבהלה
״ל.. לא!״ אמרתי ״דיי לוקאס בבקשה.. אני לא רוצה לדבר על זה״
הוא נאנח וליטף את הלחי שלי בעדינות לפני שמשך אותי עליו ונישק את המצח שלי
הנחתי את הראש על הכתף שלו והתכווצתי לתוכו, מתענגת על היד שלו שהייתה כרוכה סביבי.