Forget

פרק 21

בתמונה: ריאן
הוא סובב את פרצופו אלי וגרם ללב שלי להחסיר פעימה ברגע שראיתי מי זה
הוא חייך חיוך קטן ואמר ״בירה״
****************************
״כ.. כבר מג.. מגיע״ מלמלתי וברחתי משם בזריזות.
״אמבר!״ צעקתי לאחר המלצריות שדי התחברתי אליה כאן.
״כן אנה?״ היא ענתה בעודה מרימה מגש עמוס
״את יכולה להחליף איתי שולחן?״ שאלתי בתחינה
״בטח! איזה?״ היא שאלה
״אממ..״ אמרתי והסתכלתי על מנת לנסות לזכור את המספר ״7״ אמרתי לבסוף
״אוקיי.. קחי את 4״ היא אמרה ובאה ללכת
״הוא הזמין בירה״ אמרתי לה ולקחתי מידה את ההזמנה של שולחן 4
הגשתי לכל אחד את המנה שהזמין והלכתי
לקחת ולהגיש הזמנה לעוד כמה שולחנות, מתחמקת ממבטו של אותו האיש שלא היה לי מושג אפילו מה השם שלו.
כשהלחץ פחת מעט, לאחר כמה שעות של עבודה, הרשתי לעצמי לנוח לרגע וצעדתי אל חדר העובדים, אך בדרך אותו האיש קרא לי ״אנה״ וגרם לי להעצר במקומי
איך הוא יודע את השם שלי?
״מ.. מה?״ שאלתי והסתובבתי אליו
״את עובדת כאן?״ הוא שאל
״כ.. כ.. לא״ אמרתי ״אני רק ממלאת מקום של חב.. חברה״
אני לא יודעת למה שיקרתי עליו אבל זה היה נראה לי המעשה הנכון להגיד באותו רגע, אני לא יודעת מי הוא או מה הוא אבל היה לי חשש בקשר אליו, והעדפתי לא להגיד את האמת.
הוא חזר לבהות בבירה שלו לפני שלקח שלוק נוסף.
הלכתי אל חדר העובדים, כמעט רצה, ופלטתי אנחת רווחה כשהתיישבתי, בפעמים הראשונות שראיתי את האיש הזה לא דאגתי כל כך, לשבתי שלוקאס סתם מגזים ושהכל בסדר, אבל הוא לאט לאט התחיל להפחיד אותי יותר.
בכל מקום שאני עובדת אני רואה אותו, גם בעבודה הקודמת שלי וגם עכשיו, ואני מתלבטת ביני לבין עצמי אם זה מטריד או מפחיד.
הרגליים שלי טופפו על הרצפה בעצבנות, והידיים שלי רעדו מעט.
אני לא יודעת איך הוא ידע שאני כאן, או מה אני עושה כאן, אבל אני מקווה שהוא ילך מהר.
לפתע הדלת של חדר העובדים נפתחה ואמבר הכניסה את ראשה ״יש פה שתי אנשים שמחפשים אותך״ היא אמרה
נבהלתי לרגע, מי יכול לחפש אותי עכשיו? יכול להיות שזה הוא? שהוא הביא עוד מישהו?
נעמדתי על רגליי ונשמתי עמוק פעמיים לפני שפתחתי את הדלת של חדר העובדים לסדק דק שאוכל רק להציץ ממנה.
טעיתי, זה לא היה האיש הזה, אלה היו בן ולינק.
פתחתי את הדלת בזריזות ורצתי אל בן בחיבוק ״היי גם לך״ הוא אמר וחיבק אותי בחזרה
״ב.. בן״ מלמלתי, רועדת כולי
״מה אנה? מה יש לך?״ הוא שאל והוריד אותי מהחיבוק על מנת שיוכל לראות את פניי
״הוא כ.. כאן״ אמרתי
״מי כאן?״ הוא שאל ואחז בידי
״אנ.. אני לא יודעת מ.. מי זה.. אבל.. לוקאס אמר לי ל.. להתרחק ממנו״ אמרתי והבטתי על אותו האיש שהביט בחלון, ובן הבין מיד על מי אני מדברת.
״שיט!״ הוא בינן מתוך שיניו החשוקות
״ריאן!״ לינק צעק לפתע והלך אליו, בעוד ריאן מגיש את ההזמנה לאחד השולחנות שלו.
״אנה! את יכולה לצאת להפסקה?״ בן שאל והחזיר את תשומת ליבי אליו
״אמ.. אני י.. ישאל״ אמרתי והלכתי ממנו לכיוון המשרד של הבוס
״ניק אני יכולה ל.. לצאת להפסקה?״ שאלתי אותו
״בטח אנה! קחי את הזמן שלך.. רק תגידי לאמבר ולריאן שיקחו את השולחנות שלך עד שתחזרי״ הוא אמר בחיוך ואני הנהנתי
נכנסתי לחדר העובדים ולקחתי את התיק שלי בזמן שהודעתי לאמבר שתחליף אותי ויצאתי לבן, שיצא איתי מיד מהמסעדה.
״כמה זמן הוא יושב שם?״ הוא שאל מאופק שכבר היינו במכונית שלו
״אני לא יודעת.. כמה דקות אחרי שהגעתי למשמורת״ עניתי לו
הוא מלמל משהו ולא הצלחתי להבין והתחיל לנסוע ״לאן הולכים?״ שאלתי
״לבית של לוקאס.. אני צריך לדבר איתו״ הוא אמר
הבית של לוקאס.. בחיים לא הייתי בו, הוא אף פעם לא אמר משהו על המקום שהוא גר בו
״ב.. בטוח שזה בסדר?״ שאלתי, הדבר האחרון שרציתי היה לריב עם לוקאס
״בטוח״ הוא אמר וחייך חיוך קטן ״לוקאס הוא פשוט.. סגור.. קרה משהו לפני שנתיים וחצי שדי שינה את כולנו, אבל עליו זה השפיע הכי הרבה״ הוא אמר
״מה קרה?״ שאלתי, אך כמו שציפיתי, הוא לא ענה ״הוא יספר לך מתישהו״ הוא אמר לבסוף בשקט
החלטתי לא להעניק בנושא, זה הפריע לו, זה הפריע לכולם כל פעם שרק העלו את הזמן הזה, אז פשוט העדפתי לעזוב את זה.
כבר הבנתי שבזוגיות עם לוקאס יש דברים שלא מדברים עליהם.
המחשבה הזאת שיש דברים שגם אם אני רוצה לדעת אני צריכה לשמור לעצמי, כי זה מכאיב לו או כי הוא לא סומך עלי מספיק, לפעמים בלתי נסבלת.
מתישהו אני יבין את כל הדברים האלה.. אני מקווה.. אבל אני רוצה לפחות שהוא יתן לי להבין קצת ממה שקורה כאן.
״אין לי הרבה זמן.. אני עוד צריכה לחזור לעבודה״ אמרתי לבן כשחנינו ליד בית שהיה גדול, כאן לוקאס גר??
״תתקשרי לבוס שלך.. ותגידי לו שאת לא מרגישה טוב ושאת נשארת בבית היום.. יש לך גם תירוץ לאיך שניית מראית מקודם״ הוא אמר
״גלגלתי את עייני וחייגתי לבוס שלי ״הלו?״ הוא ענה לאחר שלוש צלצולים
״ניק.. זאת אנה.. אני לא כל כך מרגישה טוב.. אני יקח יום חופש היים״ אמרתי, למרות שב ליבי הצטערתי שאני צריכה לבזבז את אחד מימי החופש שלי
״זה בסדר אנה.. חבל שתבזבזי יום חופש, נשארו לך רק עוד שלוש שעות למשמרת.. אני כבר ימצא מישהו שיחליף איתך.. תרגישי טוב״ הוא אמר והשיחה נותקה
הוא נאנח, ושתינו יצאנו מהאוטו.
״בן.. אולי כדאי ש-״ התחלתי לומר אך הוא קטע אותי ״בואי כבר! הוא לא נושך״ הוא אמר ומשך את ידי שרעדה מעט לכיוון הדלת.
הוא דפק עליה, ואחרי דקות ספורות לוקאס פתח את הדלת, שרק מכנסי טרניג לגופו.
הוא הסתכל על בן, ואז העביר מבטו אלי, שהתחבאתי מאחוריו, מבקשת להעלם.
״בן? אנה? מה קורה?״ הוא שאל כשפתח את הדלת ונתן לנו להכנס
״אנחנו צריכים לדבר על משהו״ בן אמר בזמן שעזב את ידי והלך לקחת לעצמן כוס קולה ולשבת בספה.
העברתי מבט מבויש ללוקאס, אפילו שבן אמר שזה בסדר, העדפתי לא להיות כאן
הוא קירב אותי אליו לחיבוק ונישק את המצח שלי, ואז הרשיתי לעצמי להוציא את כל האוויר שהחזקתי בריאות
הידיים שלו עלו ללחיים שלי והוא קירב את הפרצוף שלי אליו לפני שהצמיד את שפתיו לשפתיי ״היי״ הוא אמר כשהתנתקנו
״היי״ אמרתי בחזרה וחייכתי חיוך קטן, מהופנטת לעיניים שלו.
הוא חייך גם, והצמיד אותי לחיבוק לאחר שנתן לי נשיקה קטנה נוספת.
נצמדתי אליי, נואשת להרגיש את החום שלו, את הריח שלו, הכל אצלו היה כל כך ממכר וכל כך טוב, שפחדתי שאם אני יעזוב לרגע הוא יעלם.
״טוב.. תתמזמזו אחר כך.. כרגע יש נושא יותר חשוב״ בן אמר לפתע
״שום דבר לא יותר חשוב ממנה״ לוקאס אמר ונישק את ראשי
חייכתי חיוך קטן והסמקתי בטירוף! אך זזתי ממנו, מבינה את גודל הנושא שבשבילו באנו לכאן.. אוקיי.. לא מבינה בדיוק אבל.. אני יודעת במה מדובר.. ולפי התגובה של בן.. זה בטוח חשוב.
״מה קרה?״ לוקאס שאל כשהתיישבתי בספה מול בן
״ויקו.. במסעדה החדשה.. שוב״ בן אמר בקצרה
אז ככה קוראים לאיש הזה, ויקו.. שם מוזר קצת
לוקאס נבהל מעט, אך התעשת על עצמו ״אנה.. לכי תעשי סיור בבית״ הוא אמר ונישק את הלחי שלי
״אבל אני רוצה לשמוע״ אמרתי
״אין לי בעיה שתשמעי אבל.. יש כאן חלק שלא כדאי שתשמעי..״ הוא אמר והמבט שלו היה רך, פגיע.
לא רציתי להעיר עליו יותר, בבוא הזמן הוא יספר לי, הוא יהיה מוכרח
קמתי, ועליתי במדרגות לכיוון הקומה למעלה, ונעצרתי שם, המומה מגודל המקום הזה.
״אתה מתנהג לידה כאילו.. עוד שניה יורים בך.. אתה נהיה רגיש פתאום״ שמעתי את קולו של בן במעומעם
״זאת היא.. אני לא יכול לשנות את זה״ לוקאס אמר
״אני יודע.. זה מדהים כמה שאתה אוהב אותה״ בן אמר
״מאוד.. אני אפילו לא יכול לתאר..״ לוקאס אמר ועל השפתיים שלי עלה חיוך כל כך טפשי וכל כך גדול שחשבתי שעוד שניה הפנים שלי יחתכו לשניים.
״היא לא רצתה לבוא לכאן״ בן אמר בקול חלש יותר, והחיוך נעלם כפי שהגיע, לא רציתי שלוקאס יחשוב שאני פוחדת ממנו.
״למה?״ הוא שאל
״היא חשבה שאתה לא תהיה מבסוט מזה.. כנראה בגלל שאתה כל כך סגור לידה.. יש נושאים שהיא לא מרשה לעצמה לדבר עליהם לידך.. דברים שהיא רוצה לדעת אבל לא יכולה להרשות לעצמי לדבר.. בגלל זה היא פחדה.. לא ידעה אם אתה רוצה אותה כאן או לא.. אם זה בסדר שהיא תבוא או לא״ בן אמר את כל מה שהרגשתי, ולא רציתי שלוקאס ידע
כשדיברנו אני ובן לפני כמה ימים אמרתי לו שבגלל שאני אוהבת את לוקאס, הדברים האלה כמעט ולא מפריעים לי.
נכון, זה קשה שהבן זוג שלך לא סומך עליך.. וקשה לו לספר לך הרבה דברים.. כמעט הרוב.. אבל רק המחשבה שבבוא הזמן אני ידע את אותם דברים, ורק האהבה אליו.. רק הדברים האלה מחזיקים אותי שפויה איתו.
״הכל פשוט כל כך.. קשור.. ברגע שני יספר לה משהו אחד אני יצטרך לספר לה הכל.. הכל כולל הכל.. כולל מה שקרה לפני.. שנתיים וחצי...״ לוקאס אמר לבסוף
נלחמתי בדחף לעמוד ולהקשיב עוד, אבל כיבדתי את המילה של לוקאס והתרחקתי מהמעקה.. אני מניחה שגם באיזה שהוא שלב לא רציתי לשמוע את מה שהם מדברים עליו, הספיק לי.
יש דברים שעדיף לא לדעת.. גם אם מאוד רוצים.
נכנסתי לאחר החדרים שם, שהיה באמצע המסדרון.
כנראה זה היה החדר של לוקאס, הייתה בו מיטה ענקית, ומול המיטה עמדה שידה קטנה כזאת, שעליה ישב מחשב שכרגע על הרקע היה שומר מסך.
בנוסף למחשב, הייתה לו בקיר טלוויזיה ענקית! פי 3 ממה שיש לי בבית..!
בתוך החדר היו גם שתי דלתות, אחת הובילה לשירותים ולמקלחת והשיב הובילה כנראה לחדר ארונות.
רק החדר ארונות עצמו היה יותר גדול משתי החדרים שלי ביחד בבית..
היה שם הרבה מקום, והרבה בגדים.
תמיד רציתי שיהיה לי ארון כזה! אבל אף פעם לא היה לי איך להשקיע בו את הכסף שלי, שמאוד הייתי צריכה לדברים אחרים.
נכנסתי יותר עמוק, מביטה מבט סביבי ותוהה מאיפו כל הכסף לכל הדבר הזה.. אני מנימה שמן הסתם רק החדר שלו עלה כמו כל הבית שלי.. אז כל הבית שלו..?
״גם לך יהיה אחד כזה..״ שמעתי לפתע את קולו של לוקאס וקפצתי
״אמ..״ מלמלתי, הרגשתי שעשיתי משהו לא בסדר
״הכל בסדר אנה.. תפסיקי לפחד כל דקה.. לא עשית שום דבר שלא בסדר..״ הוא אמר כאילו קרא את מחשבותיי בזמן שהתקרב אלי ״תרגישי פה כמו בבית שלך אנה.. את יכולה לבוא לכאן מתי שאת רוצה.. את לא צריכה לפחד״ הוא אמר כשהחזיק במתני וקירב אותי אליו עד שלא נשאר מקום לאוויר לעבור ביננו.
הרמתי את מבטי לעיניו וידי עלו אוטומטית ונכרכו סביב הצוואר שלו, מקרבות אותו אלי.
הוא הלך אחורה, עד שהצמיד אותי לאחת השידות והרים אותי כך שאני ישב עליה בזמן שנעמד בין רגלי והצמיד את שפתיו לשפתי
הנשיקה התחילה מיד סוערת, הוא לא נתן לי רגע לעכל את זה שהדבר המושלם הזה מנשק אותי וכבר הייתי שבויה אליו עמוק
הוא העלה יד אחת ללחי שלי ואת היד השניה השאיר על המותן שלי, והרים מעט את הגופיה, מדגדג אותי במתניים וגורם לי להתפתל מתחתיו.
הוא חייך תוך כדי הנשיקה, גורם לי לחייך גם, ולהצמיד אותו אלי יותר.
השפתיים שלו נשכו מעט את השפה שלי ועברו לנשק את הלחי שלי ואת הלסת ומיד עברו לצוואר, משאירות צמרמורת נעימה בכל גופי.
השפתיים שלו עלו לאט לאט ונעצרו מאחורי האוזן שלי, משאירות שם נשיקה אחת קטנה אך כזאת שגרמה לכל הגוף שלי לרעוד ״אני אוהב אותך״ שמעתי אותו לוחש לי באוזן
״אני אוהבת אותך..״ אמרתי לו בחזרה, בכל הכוח שרק הצלחתי לגייס
קיוויתי, רק קיוויתי שלא כמו כל הדברים בחיי, לפחות הוא ישאר איתי....

--------------------------------
מקווה שאהבתם את הפרק.. בבקשה תגיבו ותצביעו❤️