Forget

פרק 56 - פרק אחרון!

"אתה מוכן לעבור בשבילי לכאן?"
"כן" הוא אמר בפשטות.
"אני מבינ- מה?"
הוא חייך בעדינות ואמר "אני מוכן לעשות הכל בשבילך.. ואם זה מה שיעשה אותך מאושרת.. אני אעבור".
"א.. ככה? בלי להתווכח?"
הוא חייך חיוך גדול ואמר "התכוונתי להציע לך שאעבור לגור כאן.. לא ידעתי אם זה הדבר הנכון ואם זה מה שאת רוצה אבל.. אני בטוח עכשיו".
השפתיים שלי נמתחו בחיוך ענק, והוא פרץ בצחוק והצמיד את שפתיו לקצה אפי "אמרתי לך, את שלי, לנצח".
*******************************
"המצגת מוכנה במחשב שלך, כל הנתונים מעודכנים בה מהיום בבוקר והדו"חות שמורים בתיקיה במחשב, סיימתי את העבודה שלי" אמרתי במהירות לדיוויד שהשעה הייתה כבר מאוחרת מדי בשיבל יום עבודה.
אבל HTM סחף אותי, כמו כמעט כל יום בחצי שנה האחרונה שלי כאן.
"סיימת את הסיכום הפיננסי?" הוא שאל והרים אלי את המבט שלו.
הנהנתי "עשיתי את המטלות של מחר, וכריס יגבה אותי בשלושת הימים שלא אהיה כאן".
"מצוין" הוא אמר והביט בתיקיה החומה שהנחתי על שולחנו לפני מספר רגעים "עוד משהו שאני צריך לדעת?"
"החברה האחרונה שרכשת, 'מוטורס מכוניות' לא שלחה לך את הסיכום השנתי, לא יכולתי לחשב את הנתונים שלה" אמרתי והוא הנהן ואמר "אבקש מאמילי לטפל בזה כשלא תהי כאן".
"אוקיי" אמרתי בחיוך.
"לוקאס מחכה לך?" הוא שאל ואני הנהנתי בביישנות.
חוסר היכולת של לואס לחכות לי עד שארד למטה היה לאגדה כאן במשרד, וכל פעם הביך אותי מחדש.
"זה בסדר אנה, את יכולה ללכת, תהני מהחופש שלך".
"תודה רבה" אמרתי והסתובבתי לצאת, נפרדת בחיבוק חם מגרייס בחיוך וממשיכה לכיוון המעליות.
כשהגעתי בהתחלה, לקח לי זמן להבין מי נגד מי כאן, מהו מאזן הכוחות במשרד ואיך להתייחס לכל אחד מהבוסים ובעיקר, לדיוויד.
אבל גרייס הייתה לצידי, התחברנו מהיום הראשון ובעזרתה הקליטה שלי הייתה הרבה יותר קלה וטובה.
הופתעתי לשמוע שהיא ודיוויד נשואים.
למען האמת, לא הופתעתי כשהיא סיפרה לי כי כבר שמעתי שמועות בנושא, וכמובן לא הופתעתי לשמוע שהן הופרכו.
אבל כן הופתעתי לשמוע שהסיפור האמיתי רחוק מהאמת, הם לא הכירו במשרד אלה ביום בהיר אחד בו גרייס נתקעה בדיוויד והפילה קפה על כל החליפה שלו וברחה מבלי להתצל.
ולא, היא לא שכבה את דרכה למעלה, אלה הגישה קורות חיים כמו כל בן אדם רגיל והתקבלה על ידי מחלקת משאבי אנוש של המשרד לתפקיד.
הסיפור שלהם מדהים, והיא מדהימה אף יותר.
ובעזרת החברות ביננו, גם היחס של דיוויד התרכך כלפיי.
יצאתי מהמעליות ונופפתי לשלום למייק השוער לפני שהמשכתי החוצה, נעצרת באחת כשראיתי גם את בן לצידו של לוקאס.
מה הוא עושה פה?
"חשבתי שתגרמי לי לחכות לנצח" לואס אמר והתקרב לנשק את שפתיי.
"אם תמשיך להציק לי.. זה מה שאעשה" אמרתי והוא חייך חיוך שטומן סוד ונישק את קצה אפי לפני שבן משך אותי לחיבוק חזק.
"קדימה בובה" בן אמר "אמ מחכה לך.."
"היא לא באה איתכם?"
"לקחתי אותה כבר אתמול, היא מחכה שם" הוא אמר ונכנס אל הרכב "היא טוענת שההריון מצדיק יום אחד בלעדיכם".
"אתה מוכן להסביר לה שחודש שביעי זה לא סיפור?" שאלתי והוא צחק ואמר "נדבר שאת תהי בחודש שביעי".
גלגלתי עיניים ונשענתי אחורה, מתחברת למערכת ההשמעה במכונית ומפעילה את השיר 'Stay' של ריהאנה.
"את הולכת לגרום לנו לסבול כל הנסיעה?" בן שאל ולוקאס העיף אלי את האוזניות שלו, גורם לי לפרוץ בצחוק.
התעלמתי מהם, וחיברתי את האוזניות אל אוזניי, לא מאמינה שאני הולכת לסבול כמה שעות נסיעה עד המפטונס.
חצי שנה עברה מאז לוקאס ובן עברו באופן רשמי לניו יורק, לגור ביחד איתי.
כמו שחשבתי, בן לא התנגד כלל לעבור לכאן לאחר ששמע שלוקאס הסכים, ולאחר שאני ביקשתי ממנו במיוחד.
הוא ולוקאס היו שני האנשים החשובים לי ביותר, ויחד עם אמבר זאת הייתה חבילה מושלמת שרציתי קרוב אלי בכל רגע נתון.
בן קנה דירה במרחק של כמה רחובות מאיתנו, ולוקאס הצטרף לדירה שלי ולקח על עצמו את המשך התשלום שלה למרות מחאותיי.
הם פתחו בר חדש בניו יורק, המשיכו את הרשת של ניק אבל בעצם ניהלו אותו לגמרי בעצמם, ובעקבות הצלחה מרובה, הצליחו לפתוח עוד שני מסעדות.
הייתי גאה בהם על ההצלחה, והייתי גאה בעצמי שהגעתי לאן שהגעתי.
שבוע שעבר לוק הגיע אלי בטענה שאני כמעט ולא מבלה איתו בבית, שאני ממלאת את זמני בעבודה ושהוא כבר שכח איך זה לראות אותי גומרת שלוש פעמים ברציפות.
גס, אבל זה לוקאס.
אז ביקשתי מדיוויד חופש חפוז, והוא אישר לי, וזה נתן אישור ללוקאס ולבן לסגור לנו בית חוף.
שמחתי לקחת הפוגה מהעומס, לא חשבתי שהעבודה תהיה קשה כל כך אבל לטענתו של דיוויד - הוכחתי את עצמי מהר מאוד והקידום היה מתבקש.
אז לא התנגדתי, ויכולתי גם לעבוד מהבית.
הקשר שלי עם אמילי התחזק פי שתיים ממה שהיה עד עכשיו, אם אפשר.
לא שכחתי את נינה, היא העבירה את הדוכן שלי להנהלתה של שונה ופתחה שתי חנויות גדולות, תואר במנהח עסקים השתלם לה בסופו של דבר.
היא וקולטון יוצאים כבר המון זמן, וגם איתם הקשר התחזק.
המצב לגמרי שיחק לטובתי.
"אנה!" קולו של לוקאס חדר מבעד לשירים שלי וגרם לי להרים אליו את מבטי ולחייך כשהוא הגיש לי קפה.
לא הבנתי למה הם החליטו לנסוע היום בערב במקום מחר בבוקר, אבל לא התכווחתי, הייתי עייפה מדי.
החזרתי את האוזניות לאוזניי ונתתי להם להמשיך לדבר, נהנת מהדרך ומהקפה שלי.