Forget

פרק 5

עמדתי קפואה במקום, מה זה היה עכשיו? שאלתי את עצמי.
***********
לאחר שהמכונית שלו נסעה, התעוררתי ממחשבותיי ונכנסתי לבית, המומה ממה שהלך כאן עכשיו.
הנחתי את הדברים שלי על השולחן ונכנסתי להתקלח.
כשיצאתי, לבשתי שורט קצר וקפוצ׳ון שענק עלי בכמה מידות, ונכנסתי למיטה, נרדמת לאחר כמה דקות.
למחרת התעוררתי, ונשארתי במיטה עוד כמה דקות, מתכרבלת עם השמיכה ומסרבת לקום.
הטלפון שלי השמיע צלצול, אות לכך שאני צריכה להיות בעבודה עוד שעה וחצי.
נאנחתי וקמתי להתארגן, לוקחת מגבת ונכנסת למקלחת.
המגע של השפתיים של לוקאס לא יוצא לי מהראש.
אני לא מתכוננת להתאהב בו, אני לא רוצה..
שמעתי לא מעט שמועות על כך שהוא לא הגבר הכי טוב להתאהב בו, לא הוא ולא החבורה שהוא מסתובב איתה.
אז למה זה מרגיש כאילו הוא עדיין מנשק אותי??
העברתי את ידי בעדינות על המקום בו השפתיים שלו נחו, והזיכרון עלה לי שוב מול העיניים.
התנערתי ממחשבותיי ויצאתי מהמקלחת, מבינה שהייתי כאן יותר מדי זמן.
התלבשתי ויצאתי למטבח, לאכול משהו קטן לפני שלקחתי את המפתחות ונסעתי לעבודה.
כשנכנסתי, ראיתי את לוקאס בדיוק יוצא מהמסעדה ״הו.. הנה את.. חיפשתי איתך.. אמרו שאת עובדת מאוחר יותר״ הוא אמר בעוד אנחנו צמודים ככל שהדלת מאפשרת לנו
״כן.. אני מתחילה עכשיו״ אמרתי לו, מהופנטת מהצבע של עיניו
״שמתי לב״ הוא אמר ויצא מהמסעדה, מתקדם לכיוון האוטו שלו אך חוזר ברגע האחרון ואומר ״את עושה משהו מחר בערב??״
״עובדת״ אמרתי
״ומחרתיים?״ הוא שאל שוב
״עובדת״ אמרתי שוב
הוא נאנח ״אוקי״ הוא אמר
הוא העלה את ידו והניח אותה על הלחי, ומשך את פרצופי אליו, מניח נשיקה ארוכה על מצחי, ולאחר מכן הסתובב והלך למכונית שלו.
אה?
הסתובבתי לעבר החדר של העובדים, עדיין מרגישה את מגע שפתיו על המצח שלי.
החלפתי לבגדי העבודה והתחלתי לעבוד.
אחרי כמה שעות של עבודה, הדלת של המסעדה נפתחה וריאן נכנס ממנה יחד עם לורן.
הם התיישבו בכיסאות של הבר ״אן! באנו לבקר אותך״ הם אמרו מתרגשים, לא הבנתי מה הסיפור.
״מה הקטע?״ שאלתי
״אני חייבת לספר לך משהו!״ לורן צרחה וכל המסעדה סובבה את עיניה אלינו
״אני גם.. אבל זה לא כזה דחוף״ ריאן אמר לאחר שגלגל את עיניו.
״מלצרית!״ מישהו מאחד השולחנות קרא לי, אז ניגשתי אליו לאחר שאמרתי ללורן ולריאן שאני יחזור אליהם עוד כמה דקות.
״כן?״ שאלתי
״אני רוצה בירה״ הוא אמר
״אוקיי״ אמרתי וניגשתי להביא לו
״לפתוח לך?״ שאלתי
״אני נראה לך כמו אחד שצריך לפתוח לו בירה?״ הוא שאל ופתח את המכסה בשתי אצבעותיו בלבד.
״סליחה״ מלמלתי והסתכלתי משם לפני שהוא יחליט לעשות משהו אחר.
״ג׳ייק נישק אותי!!״ לורן צרחה ברגע שהגעתי לשם
״יצאנו עוד פעם אחרי הפעם ההיא והוא נישק אותי! ואנחנו ביחד..״ היא אמרה, והעיניים שלה נצצו
״יופי! אני שמחה בשבילך לו״ אמרתי לה וחייכתי
״מה איתך? את לא מתכוונת למצוא לך מישהו?״ היא אמרה
״אני בסדר״ אמרתי, מתחמקת ממנה
היא תמיד לחצה עלי שאני ימצא מישהו, ושיש הרבה שרק מחכים לי, אך תמיד אמרתי לה שהיא טועה.
״אן! את-״ היא התחילה לומר אך הדלת של המסעדה שנפתחה קטעה את דבריה
הרמתי מבטי וראיתי את לוקאס נכנס ממנה, מחפש משהו במבטו.
כשהעיניים שלו נפגשו עם שלי הוא חייך והתקדם אלי ״היי אנה״ הוא אמר ונעצר לידי, מחבק אותי חיבוק קטן.
״היי לוקאס״ אמרתי לו וחייכתי, מודעת היטב למבט של לורן מהצד.
״אני יכול לדבר איתך שניה?״ הוא שאל
״כן בטח״ אמרתי
״אממ..״ הוא אמר וגירד את עורפו ״לבד״
״הו.. אממ.. חכה רגע״ אמרתי וניגשתי למשרד של לירוי.
״אני יכולה לקבל הפסקה של רבע שעה?״ שאלתי אותו
״כן בטח אנה! קחי לך הפסקה יותר גדולה, לא לקחת היום בכלל״ הוא אמר
״הנהנתי ויצאתי, חוזרת אל לוקאס ״יש לי הפסקה, אז אפשר לדבר בחוץ״ אמרתי לו
הוא הנהן ושתינו יצאנו החוצה, משאירים את לורן וריאן לבד.
התיישבתי על המדרגות והוא התיישב לידי ״רצית משהו מיוחד?״ שאלתי
״לא.. סתם חיפשתי תירוץ לדבר איתך״ הוא אמר וחייך
חייכתי גם אני והשפלתי מבטי, אל הוא הושיט את ידו והרים לי אותו ״אף פעם אל תשפילי את המבט שלך.. את יפה מדי״ הוא אמר, גורם לי להסמיק
הוא השאיר את ידו על הלחי שלי, מלטף לאט לאט עם האגודל שלו, וגורם לצמרמורת לעבור בגופי.
״עד מתי את עובדת?״ הוא שאל בזמן שהוריד את ידו מהלחי שלי
הסתכלתי בשעוני ״עוד שלוש שעות״ אמרתי ונאנחתי, לפעמים הימים בעבודה ארוכים, בקושי עוברים.
״אני בא לאסוף אותך אחר כך..״ הוא אמר
״המכונית שלי פה.. אני יכולה לנסוע הביתה לבד״ אמרתי
״אני יודע..״ הוא ענה ״לא לבית״
״אז לאן?״ שאלתי
״לאנשהו.. אני רוצה לקחת אותך לשם..״ הוא אמר
לאן?
״אוקיי.. אב-״ התחלתי לומר אך הוא קטע אותי ״אני יודע.. את צריכה להקפיץ את המכונית שלך לבית..״ הוא אמר וחייך
״כן״ אמרתי וחייכתי שוב
הוא הישיר מבטו אלי, ומרגע שהעיניים שלו פגשו בשלי הרגשתי אבודה, הצבע הכחול שלהם הפנט אותי, ולא יכולתי, ולא רציתי להזיז את המבט שלי ממנו.
״פאקק!״ הוא אמר לאחר כמה דקות שהביט בעיני ״העיניים שלך משגעות אותי אנה״ הוא אמר
השפלתי מבטי, וטוב שהיה חושך, אחרת הוא היה רואה עד כמה הסמקתי.
״אמרתי לך לא להוריד את המבט שלך יותר״ הוא אמר והרים את פני
״אני צריכה לחזור״ אמרתי לו והתרוממתי, מנתקת את מגע ידו עם הפנים שלי
״אני יודע..״ הוא אמר והתרומם גם הוא
״אז ניפגש״ הוא אמר והתחיל ללכת
״רגע לוקאס.. אני.. לא לבושה בשביל.. זה..״ אמרתי לו
״אני יעצור לך בבית.. למרות שמצידי תבואי עם טרניג.. את עדיין תהי הכי יפה״ הוא אמר והלך
מה? מה זה היה? למה הוא מתכוון? ולמה לעזאזל כל דבר שהוא אומר השמע כמו חידה? שאני סתם מפגרת?! מה עובר עליי?
נאנחתי ונכנסתי חזרה למסעדה, ממשיכה לעבוד.
״לפעמים הלקוחות משגעים אותי!״ אמרתי לריאן ולורן כשנעמדתי לידם לאחר כמה שולחנות שקיבלו את הזמנתם.
״אז.. מה הוא רצה ממך?״ לורן שאלה
״כן אן.. מה הוא רצה ממך שהיה כל כך חשוב?״ ריאן אמר וחייך
״הוא סתם חיפש תירוץ שנדבר לבד..״ אמרתי ומשכתי בכתפיי
״ומה הוא אמר לך כשהייתם לבד?״ לורן התחכמה
״הוא.. אוסף אותי אחרי העבודה.. הוא רוצה שנצא״ אמרתי והסתכלתי על כל דבר אחר במסעדה חוץ מהעיניים שלה
״סוף סוף!!״ לורן צרחה, ושוב גרמה לכל המסעדה להסתכל עליה
״לאן?״ היא שאלה
״אני.. לא יודעת.. לא שאלתי״ אמרתי
״אז איך תדעי מה ללבוש? איך להתארגן? את לא נורמלית אם!״ היא אמרה מזועזעת, גורמת לי למשוך בכתפיי ולריאן לגלגל עיניים ״עזבי איתה לורן.. שתלבש פיג׳מה.. היא עדיין תהי הכי יפה״ ריאן אמר, בדיוק את אותם דברים שאמר לוקאס
״האני.. תלבשי מה שאת רוצה״ ריאן אמר לי
״בכל מקרה תכננתי ללבוש סתם ג'ינס וחולצה״ אמרתי
״לא! את לא יכולה לשים סתם ג'ינס וחולצה אן! זה דייט ראשון שלכם..״ לורן אמרה
״אבל לו.. הוא רק עוצר לי כמה דקות בבית כדי שאני ישים את המכונית שלי שם.. אין לי זמן להתארגן.. וכנראה שזאת הייתה המטרה שלו״ אמרתי
״אבל..״ היא אמרה אך נעצרה ושמטה את ראשה לתוך הידיים שלה, ונאנחה
גלגלתי את עיניי והלכתי לאחת שולחנות שביקשו את שירותי.
אחרי כמה דקות, לורן הלכה בטענה שהיא נפגשת שוב, עם ג'ייק.
וריאן נשאר לארח לי חברה.
לפתע הדלת של המסעדה נפתחה, ולינק נכנס ממנה, והתיישב בבר, מזמין בירה.
במהלך הזמן שמתי לב שהוא וריאן מתחילים לדבר ולצחוק יחד, ולגעת אחד בכתף של השני בתור חיבה, וחייכתי לעצמי.
הרבה זמן ריאן מחפש מישהו, הוא מאוד רגיש בנושא הזה, מאחר וההורים שלו לא קיבלו אותו בצורה כל כך.. יפה, את היותו הומו, והוא נכנס למלא ריבים עם אבא שלו בעיקר. ולכן הוא נאלץ לעבור דירה ולגור בעצמו, כמו שאני עושה, אך הוא גר עם שותף, אחד החברים שלו מפעם.
הוא כך כך רוצה למצוא מישהו שיאהב אותו באמת, ואחרי שהוא ראה שלינק הומו גם, הוא הביע עניין, ולינק הביע עניין בחזרה, אני רק מקווה שזה יתפתח לטובה.
הסתכלתי בשעוני וראיתי שיש לי עוד חצי שעה לדייט שלי עם לו- עוד חצי שעה לסגירה, ואז אני הולכת הביתה.
נאנחתי כשהבנתי שאני מחכה שהזמן יעבור בשביל לראות אותו שוב.
״אז.. אתה ולינק?״ שאלתי את ריאן לאחר שלינק הלך, ולבשתי על פרצופי מבט תחמן.
״לא.. הוא סתם ידיד.. לא יותר מזה״ ריאן אמר וחייך ״הוא בזוגיות כבר.. והוא גם לא כל כך הטעם שלי״
צחקתי ונישקתי את הלחי שלו ״מה רצית לספר לי?״ שאלתי
״אבא שלי.. הוא.. ואמא שלי שוב רבו על העניין הזה שאני הומו.. שתיהם לא היו לטובתי אבל אמא שלי אמרה לאבא שלי שהוא מגזים בתגובה שלו, והם רוצים שאני יחזור הביתה.. לתקופה של חודש ואז הם יקחו איתי לפסיכולוג שינסה להעביר את ׳הדבר׳ הזה ממני״ הוא עשה מרכאות בידיו כשאמר את ׳הדבר׳
״אני מצטערת ריאן..״ אמרתי ״אולי תנסה למנוע את זה איכשהו? תגיד להם שאתה לא יכול לבוא..״ הצעתי, מנסה לעזור
״אמרתי.. הם מתעקשים״ הוא אמר ״הם אמרו שזה או זה, או שהם מנתקים איתי את הקשר לכל החיים..״ הוא אמר ״זה לא שעכשיו הם מדברים איתי״ הוא אמר במרמור
״אני מצטערת.. יש איזה דרך שאני יוכל לעזור?״ שאלתי
״אח שלי בא.. הוא ינסה לדבר איתם, לנסות להכניס קצת הגיון..״ ריאן אמר
״אוקיי.. אולי זה יעזור״ אמרתי, מנסה לעודד אותו מעט
״אולי״ הוא אמר
״אני תמיד יאהב איתך ריאן.. לא משנה מה אתה״ אמרתי לו, לאחר כמה דקות שכל אחד היה שקוע במחשבותיו.
הוא חיבק אותי ״גם אני אוהב אותך האני..״ הוא אמר ״אני חייב לזוז לאב.. הטיסה של אח שלי נוחתת עוד חצי שעה.. אני צריך לאסוף אותו מהשדה.. נדבר בייב״ הוא אמר לאחר שהסתכל בשעונו, והפריח נשיקה באוויר לפני שיצא מהמסעדה, גורם לי לצחוק.
אני וריאן חברים טובים מהרגע שהגעתי לקולג׳, כשהסתבכתי עם הלוקר על ההתחלה והוא עזר לי לפתוח אותו, בפעם הראשונה, ומאז אני והוא החברים הכי טובים, ודרכו הכרתי את לורן, שהייתה ידידה מאוד טובה שלו.
המשמרת שלי נגמרה, אז הלכתי לעבר הלוקר שלי והחלפתי לבגדי הרגילים, ויצאתי לבחוץ.
המכונית השחורה של לוקאס חנתה ליד המכונית שלי, והוא חיכה בפנים.
כשהוא ראה שיצאתי הוא חייך ונסע אחריי לבית.
החנתי את המכונית שלי ויצאתי ממנה ״בוא תיכנס.. יקח לי קצת זמן״ אמרתי לו
הוא החנה גם ויצא מהאוטו, ורק אז קיבלתי הצצה מלאה עליו, הוא לבש ג'ינס משופשף מעט עם שריטות, חולצה קצרה לבנה וג׳קט עור שחור מעל.
הזזתי את מבטי, לאחר שהבנתי שאני מסתכלת יותר מדי, ונכנסתי לבית.
הוא נכנס אחריי לבית, מעיף מבט לפני שהתיישב בספה.
נכנסתי בזריזות למקלחת, וכשיצאתי, לבשתי ג'ינס עם מעט קרעים וגופיה שחורה עם פשוטה, צמודה למעלה ולאט לאט מתרחבת מעט, ושמתי את העקב השחור שלי.
השארתי את שיערי בצורה הרגילה שלו, והתאפרתי מעט לפני שיצאתי אליו בחזרה.
״וואו.. את.. מושלמת אנה״ הוא אמר והסתכל עלי ״תחליפי נעליים.. לא יהיה לך נוח״ הוא אמר
״מה אתה רוצה שאני ישים?״ שאלתי
הוא העביר מבטו על החדר וניגש להרים את הכפכפים שלי מליד הספה והביא לי אותם ״זה״ הוא אמר
״כפכפים?״ שאלתי כלא מאמינה.
״כן״ הוא אמר והגיש לי את ידו
נאחזתי בה בזמן שירדתי מהעקבים, ותהיתי איך הוא יודע שאני צריכה לאחוז במשהו כשאני יורדת מעקבים?!
נעלתי את הכפכפים שלי והוא הסתכל עלי שוב, והעביר את ידו בשיערי, מעביר חצי לצד השני, ופורע אותו מעט.
״בואי״ הוא אמר ויצאנו מהבית, נעלתי אותו ונכנסנו לאוטו שלי.
״לאן נוסעים?״ שאלתי
״תכף תראי״ הוא ענה
אחרי כחמש דקות נסיעה, הוא עצר ליד רחוב צדדי כזה, ויצא מהאוטו.
באתי לפתוח את הדלת אך הוא הקדים אותי והושיט לי את ידו, עוזר לי לצאת מהאוטו.
נאחזתי בידו, והתקדמנו לעבר העצים.
הוא הרים ענף אחד וחיכה שאעבור מתחתיו לפני שנכנס גם הוא.
עצרתי, משתוממת מהמקום המקסים שהוא לקח אותי אליו.
זה היה מרחב ענק של דשא וגבעה קטנה, שעליה יש שתי עצים קטנים, וערסל גדול שכנראה מישהו קשר שם פעם, ולמטה היה נהר קטן שאור הירח השתקף עליו
״זה מקסים לוקאס״ אצרתי לו
״עדיין אוהבת?״ הוא שאל
״איך אפשר שלא לאהוב מקום כזה? בחיים לא ראיתי אותו!! הוא מדהים!״ אמרתי והסתכלתי עליו
המבט שלו נהיה עצוב מעט, אך הוא מיד העלים אותו וחייך אלי חיוך שחשף את הגומות שלו ״אני שמח שאת אוהבת״ הוא אמר ולקח את ידי לעבר הגבעה
הוא נשכב בערסל ואני נשכבתי לידו, אך הוא כרך את זרועותיו סביבי ומשך אותי עליו, מניח את ראשי על הכתף שלו ״על מה את חושבת עכשיו?״ הוא שאל לאחר כמה דקות של שקט
״על כלום..״ אמרתי ״אתה?״
״על..״ הוא אמר והשתתק ״עזבי.. לא משנה״
״נו?״ שאלתי
״זה כלום אן.. באמת.. סתם מחשבה שחלפה לי בראש״ הוא ענה
״אתה בא לפה הרבה?״ שאלתי לאחר עוד כמה דקות של שקט
״הייתי בא לפה הרבה עם החברה הקודמת שלי.. אבל מאז.. ש.. אממ... קרה משהו, הפסקתי לבוא לפה.. זה הזכיר לי אותה יותר מדי״ הוא ענה ויכולתי לשמוע את העצב בקולו
״אני מצטערת״ אמרתי
״על מה? זאת לא אשמתך..״ הוא ענה
התרוממתי ונשענתי על ידי, מסתכלת על פניו.
היד שלו עדיין הייתה על גבי, מלטפת לאט לאט, גורמת לתחושה נעימה לעבור בגופי
״עדיין... לא התכוונתי לעורר בך זכרונות״ אמרתי
״אבל עוררת״ הוא אמר וחייך חיוך מריר ״זכרונות שהייתי רוצה שיחזרו על עצמם.. אבל מה שאני יודע שלא יקרה לעולם אנה.. זה כואב״ הוא ענה
״אני מצטערת״ אמרתי שוב, וקמתי מה ערסל
״לא.. בואי תישארי.. זה לא אשמתך.. זה המקום.. הוא פשוט הזכיר לי אותה״ הוא אמר והחזיק בידי, עד שחזרתי לשכב לידו, והוא חיבק איתי שוב.
״אני מצטער שעוררתי בך רגשות אשמה..״ הוא אמר
״זה בסדר..״ אמרתי
הוא הצמיד את שפתיו למצחי, והתעכב שם, גורם לי לעצום את עיני, ולהתמכר למגע שפתיו עלי, לרצות להשאר ככה עוד ועוד..

------------------------------------------

מקווה שאהבתם את הפרק😄 אשמח לתגובות❤️