Forget

פרק 19

בתמונה: לורן
״איפו היית?״ הוא שאל שוב, והפעם בכעס
״הייתי עם בן.. הוא רצה שנדבר אז יצאנו לקניון..״ אמרתי
״הברזת?״ הוא שאל
״כן.. שנינו הברזנו״ אמרתי התגוננות, למה זה כל כך מפריע לו
״היי אחי״ שמעתי לפתע את קולו של בן מאחוריי
״מצטער״ לוקאס אמר
״על מה?״ בן שאל את מה שעבר בראשי
״על זה״ לוקאס איר והעיף לו אגרוף לפרצוף.
***********************
״לוקאס!״ צעקתי עליו, זה לא שעשינו משהו שהצדיק את הבוקס הזה
״על מה זה היה בנאדם?״ בן שאל כשניגב את אפו שדימם
״הלחצת לי את הפאקינג לב! אתה יודע מה חשבתי אחי.. כל היום הזה שלא ראיתי אותה?! יכולת לפחות להגיד שהיא חתך״ לוקא אמר
בן ולוקאס ניהלו קרב מבטים במשך כמה דקות ״אני יודע אחי.. מצטער.. אתה צודק״ בן אמר לבסוף
״מה? אז הוא לא הודיע לוקאס! מה הסיפור? לא ברחתי!״ אמרתי והתעצבתי מכך שבן הוריד את עצמו והצדיק את האגרוף של לוקאס
״זה בסדר אנה.. הוא צודק.. הייתי צריך להגיד לו.. הוא נלחץ בסך הכל אחרי כל ה..״ בן אמר והשתתק ״אממ..״ הוא מלמל ״אחרי כל היום הזה״ הוא אמר לבסוף
״אוך!״ אמרתי ונכנסתי למכונית שלי, מניחה את השקיות לידי ומתניעה
״אני יפגוש אותך בבית? או שאני יבוא איתך במכונית שלך?״ לוקאס שאל
״תפגוש אותי בבית״ אמרתי לו והסעתי לכיוון הבית שלי
נכנסתי, והנחתי את הדברים בחדר שלי לפני שנכנסתי למלקחת.
היום הזה היה ארוך מדי! והוא עוד לא התחיל
נהנתי עם בן מאוד! ההרגשה הייתה כל כך טובה.. כאילו אנחנו חברים טובים כבר שנים! הכל היה קל איתו.. כמעט כמו שזה עם ריאן.
אבל מה הסיפור של לוקאס? אז בן לקח אותי לכמה שעות לקניון.. למה הוא כל כך נלחץ? ולמה המבט על פניו היה כואב כשהוא חיכה לי ליד האוטו? ולמה בן אמר לו שהוא צודק על האגרוף שהוא החטיף לו?
נשפתי החוצה אויר בתסכול, הכל כל כך מבלבל איתו.. כלום לא מובן, המבטים המילים שהוא ממלמל לפעמים.. משהו פה לא מסתדר לי.
יצאתי מהמקלחת והתלבשתי בזריזות ויצאתי לסלון, מוצאת שם את לוקאס יושב על הספה ובוהה בטלוויזיה, אך היה ברור שהוא חושב על משהו אחר.
״היי״ הוא אמר כשראה שהגעתי, וקם לנשק אותי על שפתיי
״היי״ אמרתי ונישקתי אותו בחזרה, וכל הכעס עליו, או השאלות אליו, או החשבות.. הכל נעלם ברגע שהשפתיים שלנו נפגשו. 
כשהתנתקנו, הוא חיבק אותי חזק והצמיד את שפתיו לראשי, נשאיר אותם שם.
״הריח שלך..״ הוא מלמל לשיער הרטוב שלי
״זה השמפו..״ מלמלתי ונצמדתי אליו יותר, כורכת את זרועותיי סביב צווארו
״לא התכוונתי לשמפו.. למרות שגם הריח שלו טוב״ הוא מלמל בחזרה
הצמדתי את המצח שלי לצוואר שלו והתענגתי על החום שלו, מתפללת בליבי שלעולם לא אצטרך להתנתק ממנו.. לעולם!
״אני צריך ללכת..״ הוא אמר לאחר כמה דקות ששתקנו
״לאן?״ שאלתי, עדיין מחובקת בזרועותיו
״לעבודה..״ הוא מלמל
״איזה עבודה?״ שאלתי
״עבודה..״ הוא ענה לאחר כמה שניות של שקט והבנתי את כוונתו..
״עם העבריינים האלה שלך?״ שאלתי
״אני שונאת שאת קוראת לזה ככה.. וכן״ הוא אמר
״אתה חייב עכשיו?״ שאלתי
״כן״ הוא ענה, לא זז ממני, ועדיין מחבק
״תבוא אלי אחר כך״ אמרתי
״מבטיח״ הוא אמר ונישק את ראשי לפני שהזיז אותי מהחיבוק
אז למה הוא בא? לתת לי להתגעגע למגע שלו ואז ללכת??
כאילו קרא את מחשבותיי הוא אמר ״לא הייתי צריך לבוא.. עכשיו יהיה לי יותר קשה לעזוב אותך וללכת״
״אז אל תלך״ אמרתי
״הלוואי.. זה לא כזה פשוט כמו שזה נראה לך״ הוא אמר
״נכון.. כי אם לא תלך יכולים להרוג אותך..״ אמרתי
״אנה״ הוא אמר ונאנח
״מצטערת״ אמרתי וגלגלתי את עייני
״אני יחזור מהר..״ הוא אמר ונישק את מלחי לפני שנישק את שפתיי ויצא מהבית
התיישבתי על הספה ונאנחתי, זה הזוי.. התאהבתי בו כל כך מהר עד שזה כבר לא הגיוני..
לפתע נשמעה דפיקה בדלת, פתחתי, ומצאתי את לורן עומדת בחוץ ומביטה בי במבט חודר
״אני יכולה להסביר!״ אמרתי ישר והרמתי את ידי לאות כניעה
״כדאי שזה יהיה תירוץ טוב! כי אני גם עצבנית וגם רעבה!״ היא אמרה והתיישבה בספה
צחקתי ״בואי נצא לאכול.. אני צריכה גם לחפש עבודה״ אמרתי ונכנסתי לחדר להתארגן
״קדימה! אני מקשיבה! וכדאי שזה יהיה תירוץ טוב להכרזה שלך!״ לורן אמרה ברגע שיצאנו מהבית
״הייתי עם בן״ אמרתי בקצרה
״לא מספיק ט- רגע מה?!?״ היא אמרה בצעקה
״הוא אמר שהוא רוצה לדבר איתי בשיעור השני.. אז הלכתי ואז הברזנו מהשיעורים והלכנו לקניון וצחקנו ודיברנו והוא אמר שהוא מצטער על הכל ועל כל היחס שלו כלפיי..״ אמרתי
״וואו.. אז.. אתם בסדר עכשיו?״ היא שאלה
״כן.. אבל את יודעת מה מוזר?״ שאלתי
״מה?״ היא שאלה בזמן שנכנסנו לאחת המסעדות
״זה היה כל כך.. קל.. אני מתכוונת.. כאילו אנחנו חברים כבר שנים.. אהבנו את אותם דברים ואת אותם שירים וצחקנו מאותם גברים.. כאילו אנחנו מכירים כבר שנים.. כשאמרתי לו שאם הוא רוצה לדבר הוא יכול אז הוא אמר שהוא יודע.. ואז הוא תיקח את עצמו ואמר כן בטח״ אמרתי
״אוקיי.. אולי זה פשוט במקרה.. אני מתכוונת.. גם אני ואת התחברנו כי אהבנו וצחקנו מאותם דברים.. וכנראה בגלל שהוא ראה שאתם ככה הוא אמר שהוא יודע שהוא יכול לבוא לדבר איתך..״ היא אמרה
״אני לא יודעת לו.. זה היה מוזר״ אמרתי והתיישבנו באחת השולחנות
אחד המלצרים שם, בא וביקש את הזמנתנו, לורן אמרה לו מה אנחנו רוצות בזמן שסקרתי את המקום, זה יכול להיות מקום מצוין לעבוד בו
כשהמלצר ניגש בחזרה להביא לנו את ההזמנות שלנו, שאלתי אותו אם הם צריכים עוד עובדים
״כן אנחנו צריכים.. תשאירי את הטלפון שלך ואני יבקש מהבוס שלי שיתקשר אלייך״ הוא אמר וחייך כשהגיש לי דף קטן ועט לרשום
רשמתי והגשתי לו בחזרה לפני שהוא חייל והלך, ולורן פלטה ״זריזה״
חייכתי חיוך של התנצלות והמשכתי לאכול.
כשגמרנו, השארנו חשבון ויצאנו מהמסעדה, מועדות לעבר הקניון, ושם ערכנו קניות בזמן שאני מחפשת עבודה ומשאירה פרטים בכל מיני מקומות.
״אנה.. את.. רוצה אולי לבוא לגור איתי?״ לורן שאלה כשהשארתי פרטים בעוד מקום, אולי ה100 להיום
״לא לו..״ אמרתי ״אני באמת מעריכה את זה.. אבל אני לא רוצה ליפול עליכם.. אני יכולה להסתדר בעצמי.. אני רק צריכה לחפש עבודה..״
״אני יודעת.. לא התכוונתי שלא פשוט.. את כל הזמן עובדת אנה..כל שעה וכל שקל חשוב לך.. לא כל החיים זה העבודה.. ואת משלמת יותר מדי דברים שאת לא צריכה לשלם לבד״ היא אמרה
״אני.. פשוט לא רואה אפשרות אחרת.. ואני לא רוצה ליפול עליכם לו.. זה לא בא בחשבון״ אמרתי
״אז אני עוברת לגור איתך״ היא אמרה
״אוק- רגע מה?״ שאלתי ונעצרתי במקומי
אני לא יודעת למה זה הכניס איתי להלם, לורן תמיד הייתה עצמאית ועשתה הרבה דברים בעצמה.. אבל משום מה זה הפציע אותי
״כן.. אני כבר מזמן רוצה לעבור לדירה משל עצמי.. אני רבה הרבה עם אמא שלי ו.. ואני רוצה לבלות איתך יותר זמן״ היא אמרה
״אוקיי לו.. אבל אני עדיין מחפשת עבודה״ אמרתי ושילבתי את ידנו
היא צחקה ואמרה ״אוקיי..״

---------------------------

אז.. אהבתם את הפרק??
בבקשה תגיבו ותצביעו🙏🏻❤️