Forget

פרק 20

בתמונה: ג׳ייק

״כן.. אני כבר מזמן רוצה לעבור לדירה משל עצמי.. אני רבה הרבה עם אמא שלי ו.. ואני רוצה לבלות איתך יותר זמן״ היא אמרה
״אוקיי לו.. אבל אני עדיין מחפשת עבודה״ אמרתי ושילבתי את ידנו
היא צחקה ואמרה ״אוקיי..״
***************************
אני חושבת שיש לך יותר דברים מכל מה שיש לכל הקולג׳!!״ אמרתי ללורן כשעזרתי לה להכניס את שתי הארגזים האחרונים לבית שלי, לחדר הפנוי
״רק הבגדים זה כבר יותר מדי״ ריאן אמר והניח את שלושת הארגזים שהחזיק על המיטה
״אני צריכה מישהו שיעזור לי לסדר את הכל אנה! שלא תחשבי שאת תתחמקי מזה״ היא אמרה
״אה.. אני חושבת שלוקאס צריך אותי״ אמרתי והתחבאתי מאחוריו
״אני צריך אותך לידי כל הזמן.. אבל זה בסדר.. את יכולה לעזור לה״ הוא אמר וחיבק אותי
״אוך!״ אמרתי וחבטתי קלות בחזהו לפני שהצמדתי את פרצופי לכתפיו
״אני יעזור לך״ ריאן אמר וחיבק את לורן
״אין לך משמרת היום ריאן?״ שאלתי אותו
״יש לי.. אנחנו ביחד שכחת?״ הוא שאל
״לא לא שכחתי.. אבל חשבתי שהתבטלה לך המשמרת עם הצעת את עצמך לעזור ללורן״ אמרתי
״הוא יכול להספיק משהו עד שהמשמרת תתחיל״ ג׳ייק אמר
אני ולורן הסתכלנו אחת על השניה לפני שפרצנו מצחוק ״לא הוא לא״ אמרנו ביחד 
לוקאס וג׳ייק החליפו מבטים שואלים ומשכו בכתפיהם לפני שחייכו
השבועיים וחצי האחרונים היו עמוסים למדי, מצאתי עבודה במסעדה שריאן עובד בה, שזה יצא ממש טוב כי אני יהיה איתו ברוב המשמרות ולא אצטרך לעבוד לבד.
אני ולוקאס התקרבנו יותר, הוא אמר לי שעם הזמן אני ילמד לסמוך עליו, ולמדתי מעט, אמנם זה קשה שהוא לפעמים צריך ללכת לעבודה באמצע שאנחנו ביחד, ולא אומר כלום בקשר לזה.. אבל התרגלתי כבר.. אני מניחה
בן ואני מבלים הרבה.. הרבה מאוד! כאילו אנחנו מכירים זה את זה מגיל אפס! הכל מצחיק איתו וקל איתו, ולפעמים הוא מבין אותי בלי שאגיד מילה.. וכך גם אני אותו.. זה כיף שיש עוד אחד שאפשר לצחוק איתו, אין מה להגיד
הם נהיו בשבילי כמו משפחה, לוקאס והחברים שלו, וריאן ולורן שתמיד היו.
לורן החליטה בסופו של דבר כן לעבור אלי, ואת האמת? אני שמחה מהמצב הזה.. זה נחמד יותר שהיא תגור איתי, יהיה לנו יותר זמן ביחד.. ותמיד נחמד להיות עם החברה הכי טובה שלך.. להזיק זה לא יכול.
״אני חייב ללכת אנה..״ לוקאס אמר לפתע ונישק את מצחי ״אני יבוא לקחת אותך מהעבודה שתגמרי״ היא אמר
״גם אני חייב ללכת..״ ג׳ייק אמר ונאנח ״ענייני עבודה״ הוא אמר והביט בלוקאס במבט שלא הצלחתי להבין
״תחזרו מהר״ לורן אמרה ונישקה אותו
״נחזור״ ג'ייק אמרה ונישק אותה בחזרה לפני ששתיהם יצאו מהבית
״הם מתישים״ לורן אנה והתיישבה במקום המועט שהיה לה על המיטה החדשה בחדר שלה.
״לגמריי״ הסכמתי איתה
בבית יש את החדר שינה שלי, ועוד חדר אחד שתמיד השתמשתי בו לעבודות, היה בו רק מחשב וספה קטנה, שעכשיו החדר הזה עבר להיות החדר של לורן, והיא קנתה מיטה וארון חדשים, ואת הספה השאירה בחדרה, למרות שהמחשב עבר לחדר שלי.
״עוד כמה זמן מתחילה המשמרת שלכם?״ לורן שאלה כשהתחילה לקפל את הארגז הראשון
״עוד חצי שעה״ ריאן אמרה ופתח ארגז נוסף
״מעולה.. תעזרו לי עד אז ותלכו״ היא אמרה בחיוך מרוצה והניחה את הערמה שקיפלה בתוך הארון
״אני כבר באה״ אמרתי ויצאתי מהחדר בעודי מחייגת לבן ״הלו?״ הוא ענה
״בן..״ אמרתי, בקושי שמעתי משהו מהרעש שהיה, כאילו שהוא בנסיעה
״כן אנה..?״ הוא אמר בקול חזק, מנסה להתגבר על רעש
״איפו אתה?״ שאלתי
״עם לוקאס וג׳ייק ולינק.. בדרך לעבודה״ הוא אמר
״אה.. אני צריכה לדבר איתך״ אמרתי לו
״אוקיי.. אני יבוא אלייך שאני יחזור מהעבודה״ הוא אמר
״תבוא למסעדה״ אמרתי
״אוקיי״ הוא אמר והשיחה נותקה, אך לא לפני הצלחתי לשמוע את לוקאס שואל ״תבוא אליה אחרי שתגמור?״
נאנחתי, הם כולם באותו עבודה, וזה כל כך מפחיד לפעמים שמשהו יקרה להם.. למרות שאני לא בדיוק יודעת מה הם עושים, רק שזאת לא בודה שגרתית.. ולא עם אנשים שגרתיים
חזרתי לחדר של לורן והתחלתי לעזור לה בכך שקיפלתי ארגז נוסף.
״קדימה אנה.. אני חושב שכדאי שנצא״ ריאן אמר לאחר עשרים דקות בערך שאנחנו מקפלים בגדים וצוחקים ביננו
״שלא תחשבו שאני יקפל את הכל בלעדיכם! זה יחכה לכם עד שתחזרו! ואני בינתיים הולכת לעשות קניות לבית״ לורן אמרה בחיוך תחמן
״הוא באמת צריך קניות״ אמרתי ועיקמתי את פרצופי כשיצאנו.
״אני רק מחליפה בגדים ובאה״ אמרתי לריאן ונכנסתי לחדרי, לובשת ג'ינס וחולצה שחורה פשוטה.
לפחות במסעדה הזאת לא צריך ללבוש הכל שחור, זה יתרון, לעומת החיסרון שפה אין לי את העלאה שקיבלתי מלירוי אז.
יצאתי אליהם לאחר שסידרתי את שיערי והתאפרתי מעט וכולנו יצאנו לאוטו של ריאן.
הוא הוריד את לורן בסופר, ונסע לעבר המסעדה שבה אנחנו עובדים.
נכנסנו לבוס החדש, שהיה לא פחות נחמד מלירוי, והודענו לו שהגענו
״מעולה! תתחילו בעבודה.. ואני כאן אם קורה משהו״ הוא אמר בחיוך כשיצאנו מהמשרד שלו והתחלנו בעבודה
האופן של העבודה כאן שונה ממה שאני רגילה, לכל אחד יש יותר שולחנות כיוון שהמקום יותר גדול, ולעיתים בערב יש כאן אירועים, שזה לא הופך את זה לקח יותר.. ובכל פעם שמגיעים צריך להודיע לבוס שאנחנו כאן..
לפחות יש לך עבודה! גערתי בעצמי בראשי
עוד שלוש מקומות קיבלו אותי כשהגשתי פרטים, והשתיים האחרים לא החזירו לי תשובה, אבל העדפתי לעבוד כאן, שזה גם קרוב לבית שלי וגם עם ריאן, זה היה עדיף.
ניגשתי לכמה שולחנות לבצע את עבודתי, ולקחתי מהם הזמנה, ולאחר מכן, הנחתי אותה במטבח על מנת שיכינו אותה.
אני עובדת כאן בסך הכל שבועיים, והמקום לא רע בכלל, הצוות נחמד נורא, והבוס מתחשב מאוד.. והבונוסים רבים יותר, בנוסף למשכורת עצמה שגם גדולה יותר.. במעט, אמנם, אבל זה משמעותי.
המשמרות כאן טיפה יותר ארוכות, אבל אין תלונות, כל עוד אני מרוויחה.. הכל בסדר
״כן אדוני.. מה תרצה להזמין?״ שאלתי את האיש שישב באחד השולחנות שלי
הוא סובב את פרצופו אלי וגרם ללב שלי להחסיר פעימה ברגע שראיתי מי זה
הוא חייך חיוך קטן ואמר ״בירה״

-------------------------------

מקווה שאהבתם את הפרק!
מצטערת שיצא פרק קצר.. כתבתי אותו ממש בזריזות ולא היה לי הרבה זמן.. אבל אני אפצה בכל שהפרק הבא יהיה כפול או משולש.. תלוי בכמות התגובות שתהיה😉
תודה רבה לכולכם על התגובות וההודעות המהממות שלכם!❤️
אשמח אם תגיבו ותצביעו גם עכשיו..🙏🏻❤️