ראשת המאפיה

פרק 34

אמה

הוא היה צריך לתת לי ללכת להרוג אותה.
אני לא בן אדם שאוהב לחלוק או בן אדם ששותק כשמנסים לקחת משהו ששייך לי.
ליאו הוא בעלי ואני לא אתן לזונה הזאת להתקרב אליו.
אני יודעת שהוא בחיים לא יבגוד בי ולא יתקרב אל אף אחת אחרת אף פעם ואני סומכת עליו בעיניים עצומות, אבל אני עדיין לא אתן לכלבות כמוה להתקרב לגבר שלי.
מקודם יצאנו מהבית חולים אחרי ששחיררו אותנו, אנחנו עכשיו בדרך לבית עם התינוק שלנו שרק בן יומיים, לא דיברתי איתו מאתמול ואני מאוד קרובה ללהישבר ולחבק אותו.
אני כועסת עליו ולא רוצה לדבר איתו או להתקרב אליו עכשיו בכלל אבל זה לא קל.
רק מהלסתכל עליו אני רוצה לנשק אותו ולחבק אותו ואני עוצרת את עצמי מלעשות את זה, עוד קצת ואני נשברת.
"אני יורד לתדלק את האוטו, להביא לך משהו?" שאל לפני שפתח את הדלת כשהגענו לתחנת דלק.
הנדתי בראשי והוא ירד, סוגר אחריו את הדלת ונשען על הרכב בזמן שחיכה שהדלק יתמלא אחרי שעשה מה שצריך.
השעה הייתה כבר 5 בערב, כל מה שרציתי עכשיו זה לחזור לבית.
הסתכלתי עליו דרך החלון והסבלנות שלי כמעט ונגמרה.
אבל אז רכב מדגם מיני קופר חשמלי בצבע ורוד נעצר ממול.
בחורה כמעט וחשופה לגמרי יצאה ממנו והתחילה לתדלק.
כשלא הצליחה היא הסתובבה כדי להתקדם לחנות לבקש עזרה ואז היא ראתה את ליאו.
לא שוב..
ליאו לא ראה אותה, הוא היה עם ראש מושען לאחור ועיניים עצומות.
היא התקדמה אליו בצעדים איטיים חושפת עוד יותר את הגוף שלה.
לא יכולתי לסבול את זה.
אני אראה לה שכבר יש לו משהי והוא לא מעוניין בה, שהוא תפוס, שהוא שלי.
יצאתי מהר מהאוטו וליאו הרים את ראשו מהחבטה של הדלת והביט בי מתקרבת אליו במהירות, מטיחה את שפתיי על שפתיו ומנשקת אותו, משאירה את הזונה הזאת עומדת שם עם פה פעור בעוד אני עושה לה אצבע שלישית ומנשקת את הגבר שלי.
אחרי שהתנתקתי ממנו הוא הביט בי המום, לא מבין מה קרה לי פתאום כי לפני שנייה כעסתי עליו ולא הסכמתי לדבר איתו.
חזרתי לאוטו וליאו נכנס אחריי אחרי שהדלק היה על פול טנק.
הוא התחיל לנסוע ואז קלט את הזונה עומדת שם ומסתכלת עלינו מתרחקים מהמקום.
"עכשיו הבנתי" לחש לעצמו וחייך.
"את אולי לא מדברת איתי אבל את עדיין אוהבת אותי" הוא צודק..
אני בחיים לא אוכל להפסיק לאהוב אותו, לא משנה כמה אני אכעס עליו וכמה אני ארצה לרצוח אותו אני עדיין אוהב אותו, לא משנה מה.
הכנסתי את האצבע שלי בתוך אגרופו הקטן של התינוק שלי ולא הורדתי את עיניי ממנו.
הגענו לבית, ליאו החזיק את התיק ואני הרמתי את התינוק ונכנסנו לבית הריק.
הבנים היו באולם הראשי וליזי כנראה אצל אמא שלה.
עלינו לחדר והנחתי את התינוק במרכז המיטה הגדולה שלי ושל ליאו, ליאו נשאר לשמור עליו ואני נכנסתי להתקלח.
אחרי שסיימתי ויצאתי לחדר ראיתי שהם לא שם אבל לא דאגתי, ידעתי שכל עוד הוא נמצא עם אבא שלו הוא יהיה בסדר, ליאו ימות לפני שיתן למשהו לקרות לו.
ירדתי למטה וראיתי אותם על הספה בחצר, ראיתי את השפתיים של ליאו זזות אז ניחשתי שהוא מדבר איתו.
לא שמעתי מה הוא אמר אז החלטתי לצאת גם החוצה, לשמוע.
התיישבתי על הכיסא שמול הספה בלי להביט בו אפילו והוא הפסיק לדבר.
"אתה רואה?? היא מתעלמת ממני לחלוטין, אפילו לא מסתכלת עליי" אמר לתינוק פגוע והוא חייך.
הושטתי את ידיי וסימנתי לו שיביא לי את התינוק, רוצה להחזיק אותו בזרועותיי.
"תגיד לאמא שלך שאם היא רוצה אותך היא צריכה לדבר איתי או שאני אתפוצץ" נו באמת..
נעמדתי ונכנסתי בחזרה אל הבית, הבאתי את העגלה שלו, לקחתי אותו מידיו של ליאו והנחתי אותו בעגלה.
התקרבתי אל ליאו שלא הוריד את עיניו ממני, הרמתי אליי את סנטרו ונישקתי אותו, הוא הניח את ידיו סביב מותניי והושיב אותי עליו, יכולתי להרגיש בין שתי רגליי מפלצת קשיחה.
אחרי שהתנתקתי משפתיו הרפתי את הגוף שלי והנחתי את ראשי על הכתף שלו ואת ידיי על גבו.
נשברתי.
לא יכולתי יותר.
הייתי חייבת אותו, את המגע שלו, את הנשיקות שלו, את הריח שלו.
הוא הצמיד אותי אליו ונשען לאחור על הספה.
"את לא מסוגלת בלעדיי" לחש.
"נכון" הודיתי והוא הצמיד אותי אליו עוד יותר, משעין אל ראשו על ראשי.
רציתי שנישאר ככה עוד קצת אבל לתינוק יש תוכניות אחרות.
הוא התחיל לבכות ואילץ אותי לקום להרגיע אותו.
הרמתי אותו בזרועותיי ונכנסתי איתו לבית, נשאר נשאר על הספה בחוץ ואני נכנסתי לאחד החדרים למטה להניק אותו.
אחרי שסיימתי הבאתי אותו לליאו ועליתי למעלה להכין מזוודות לטיסה.
הכנסתי למזוודה כמה בגדים בשבילי וכמה בגדים בשביל ליאו והתינוק וכל מה שאני אצטרך בשבילו כמו תיתולים והאוכל שלו.
טיילר וג'ון הכינו כבר את המזוודות שלהם עם כל מה שהם יצטרכו לכל הזמן שנהיה בישראל.
ליזי אמורה עוד מעט להגיע ואז היא כבר תכין את המזוודה שלה ושל לוקה.
"איפה את?" שאלתי את אלי כשענתה לטלפון.
"אני עם חברה באיזה מכולת" צחקה.
"איפה החיילים?" שאלתי, מבינה שהיא עסוקה עם החברה שלה ולא ממש מקשיבה לי.
"כן בוס" שמעתי את קולו של אחד מהם.
"קחו אותה עכשיו לבית הבטוח שתארגן מזוודה ותביאו אותה עוד שעתיים לשדה תעופה" אמרתי לו, הוא קיבל וניתקתי עת השיחה.
אחרי כמה דקות ליזי הגיעה וסחדרה את המזוודה שלהם.
ליאו העמיס הכל לרכב והתחלנו לנסוע לכיוון האולם הראשי.
אספנו את ג'ון טיילר ולוקה משם ונסענו לשדה התעופה.
השעה הייתה כבר 19:10 עוד כמה דקות יש לנו טיסה אבל לעומת אנשים אחרים אנחנו יכולים לעלות למטוס בלי להגיע שלוש שעות לפני, אנחנו פשוט מגיעים והולכים ישר למטוס, האבטחה פה יודעת מי אנחנו אז הם לא עושים לנו בעיות.
כשנגיע הזמן לעלות למטוס עלינו והסתדרנו במקומות.
"אני עדיין לא מבין למה אנחנו לא טסים במטוס שלנו?" טיילר שאל בזמן שדחף את התיק שלו בתא למעלה.
"כי המטוס עכשיו בבדיקה אצל המוסכניק הזה" ג'ון ענה לו.
"מוסכניק?" שאלתי לא מבינה מה הקשר.
"שכחתי איך קוראים לו" ג'ון אמר והתיישב במקומו.
התיישבתי ליד החלון, לידי ליאו ולידו אלי ישבה, התינוק היה אצלי בידיים וטיילר ג'ון לוקה וליזי ישבו מאחורינו.
אחרי שהמטוס המריא העברתי את התינוק אל ליאו והנחתי את ראשי על הכתף שלו, עוצמת עיניים סוף סוף.
פקחתי את עיניי מיד כששמעתי את הבכי הצורם שלו.
"אני חושב שהוא רעב" ליאו אמר מנענע אותו בידיו.
לקחתי אותו מידיו והתחלתי להרים את החולצה ואז נזכרתי שהסמיכה שלו במזוודה ואין לי איך לכסות את עצמי.
עוד לפני שהספקתי להגיד משהו ליאו זז קצת במקומו וכיסה אותי עם גופו, מסתיר אותי מעיניי האנשים במטוס.
חייכתי אליו והרמתי את החולצה, מוזיזה קצת את החזייה והתינוק ישר התחיל לשתות.
אחרי שהוא סיים סידרתי את החזייה והחולצה וניקיתי את פיו עם שולי חולצתי.
ליאו תפס בצווארי והרים את ראשי אליו, הניח את שפתיו על שפתיי ונישק אותי בחוזקה.
הוא התנתק ממני אחרי כמה שניות, הניח לי נשיקה על הלחי ואז הניח את ראשו על הכתף שלי והשענתי את ראשי על ראשו.
העברתי את ידי על ראשו ובידי השנייה החזקתי את התינוק שהספיק להירדם.
אחרי 10 שעות של טיסה נחתנו בתל אביב ב5:30 בבוקר ורכבים עם כמה חיילים מהמאפיה הישראלית חיכו לנו שם.
הם אספו אותנו לבית של הקאפו שלהם, רובי והבן שלו תומר.
כשהגענו הם קיבלו אותנו בפנים יפות והביאו לנו חדרים שבהם אנחנו נישן.
אחרי שהעבירו לנו את כל המזוודות לחדרים אשתו של רובי אמיליה באה לברך אותי על הלידה ואמרה שתוכל לטפל בו בזמן שאנחנו נהיה בפגישה עם רובי תומר ועוד כמה בכירים אצלהם.
3 שעות עברו מתחילת הפגישה, היינו צריכים להתעדכן על המון דברים שקרו ויקרו, כל מיני אירועים ופגישות חשובות של המאפיות ועוד כמה דברים.
אחרי סיכום קצר סוף סוף סיימנו את הפגישה ועכשיו אנחנו הולכים לחדר לישון קצת ולנוח אחרי הטיסה והפגישה הארוכה.
"אני עדיין לא מבין למה הם היו חייבים לעשות את הפגישה הזאת עכשיו" טיילר אמר תוך כדי פיהוק.
"זה לא משנה, לפחות סיימנו עם זה" ג'ון נכנס לחדר שלו ושל טיילר וענה לו.
טיילר נכנס אחריו, לוקה הלך לחדר שלו ושל ליזי שכבר ישנה ואני וליאו הלכנו לקחת מאמיליה את התינוק.
"אם את רוצה שאני אשמור עליו שוב את תמיד מוזמנת לבקש" אמרה, הביאה אותו לליאו וליטפה את ידי.
הודינו לה ששמרה עליו והלכנו לחדר שלנו.
ליאו נשכב על המיטה והניח לידו את התינוק, החלפתי חולצה ונשכבתי לידם.
"כמה דקות אחרי שאבא שלי היה מסיים להרביץ לי עם החגורה, ככה בדיוק הייתי שוכב במיטה ומדמיין את המשפחה שתהיה לי בעתיד, אחרי הפעם הראשונה שהוא הרביץ לי נשבעתי שאני לא אהיה אבא כמוהו, נשבעתי לשמור ולהגן על המשפחה שלי ולא להתמכר לאלכוהול וסמים, לחזור הביתה כל יום מאוחר ולהרביץ לילדים שלי עם חגורה" הביט לי בתוך העיניים ואמר בכאב.
לא ידעתי מה לענות לו, מה אפשר להגיד לבן אדם שעבר כל כך הרבה בחיים שלו?
שהכל יהיה בסדר? שהוא במקום טוב יותר עכשיו? שהעבר מאחוריו?
אחרי הכל העבר תמיד נשאר חלק מהבן אדם, הוא נבנה ממנו ומתקדם, לומד מטעויות ומתרחק ממפלצות.
הנחתי את ידי על לחיו וחייכתי אליו חצי חיוך.
ליאו הזכיר לי הרבה את טום, איך שהוא שומר על אלי ודואג לה, המצב המשפחתי שלו וכל מה שעבר, הוא ואלי ואני וטום דומים להם במובנים האלו.
ההבדל היחיד הוא שטום מת וליאו חי, איבדתי את טום, את ליאו אני לא אאבד, אני לא אתן לזה לקרות, אם הוא מת אני מתה ואם הוא חי אני גם כן חיה.
הוא העביר את ידו על גבי, עצם את עיניו והצמיד אותי אליו כשהתינוק בנינו.
הוא הניח לי נשיקה קטנה על השפתיים ואז נישק בעדינות את ראשו של התינוק.
"אני אוהב אותך" לחש בלי לפתוח את העיניים.
הרמתי אליו את עיניי וראיתי דמעה קטנה יוצאת מתוך העין שלו, הוא כנראה נזכר בהכל, רואה את הכל מחדש.
בדיוק כמו שקורה לי כשאני נזכרת בעבר.
הנחתי את ידי על לחיו שוב ומחקתי לו את הדמעה עם אגודלי, מתאפקת לא לבכות גם מלראות אותו ככה.
זה הדבר הכי כואב שראיתי בחיים שלי, לראות את בעלי, את הגבר שאני אוהבת, את האבא של הבן שלי, בוכה.
קמתי מהמיטה, לקחתי את התינוק והנחתי אותו בעגלה, מביאה לו נשיקה קטנה על הראש מכסה אותו וחוזרת למיטה אל ליאו.
עוד כמה דמעות כבר הספיקו לזלוג לו החוצה אבל הפעם לא ניגבתי לו אותן.
הכנסתי את ידי מתחת לראשו וחיבקתי אותו חזק, הוא קבר את פניו בשקע צווארי והרגשתי את הדמעות החמות והרטובות נופלות על הכתף שלי.
"אני אוהבת אותך כל כך" לחשתי אל תוך אוזנו כשדמעה קטנה הצליחה לברוח לי.
הוא שילב את רגליו בין רגליי והצמיד אותי אליו.
התייפחויות קטנות יצאו מתוך פיו, גופו רעד.
לא יכולתי לראות אותו ככה, הרגשתי שמתרסק לי הלב, אני לא מסוגלת לראות אותו ככה ולא יכולה לעשות כלום.
עוד כמה דמעות הצליחו לברוח לי, רציתי לבכות ביחד איתו, אבל הייתי חייבת להישאר חזקה כדי שאני אוכל להרים אותו, לנחם אותו ולהיות כאן בשבילו.
תפסתי בפניו וגרמתי לו להביט ישר אל תוך עיניי.
עיניו היו אדומות וקצת נפוחות, מחקתי את הדמעות שלו ונישקתי את שפתיו, לא יודעת מה עוד לעשות.
החזרתי את ראשו לשקע צווארי והעברתי את ידי בשיערו.
אחרי כמה דקות הוא נרדם אז הרשיתי לעצמי להירדם גם.
מקווה שהוא ירגיש הרבה יותר טוב כשיתעורר.