ראשת המאפיה

פרק 42

אמה

"קדימה ליז, תמשיכי לנשום אנחנו עוד שלוש דקות מגיעות" לחצתי בחוזקה על דוושת הגז.
אחרי הניתוח של ריה המשכתי לעבוד מהבית כדי שאני אוכל להשגיח עליה ועל הדרך הייתי גם עם ליזי ועזרתי לה.
הבנים נמצאים כרגע במרתפים שבמרחק רבע שעה נסיעה מהבית ו25 דקות מהבית חולים.
לפני כמה דקות לליזי התחילו צירים חזקים וירדו לה המים, אני לוקחת אותה עכשיו לבית חולים וישר לחדר לידה.
דיברתי עם לוקה, הוא והבנים יגיעו כמה דקות אחרינו וכמו שאני מכירה את לוקה הוא לא ירצה לפספס את הלידה הזאת אז אני לא אתפלא אם הם כבר יהיו שם והגלגלים של הרכב שלו שרופים.
לוקה יהפוך נסיעה של 25 דקות ל5 דקות רק כדי להספיק להיות עם אשתו בזמן הלידה.
ככה זה הגברים שלי, ג'נטלמנים אחד אחד.
אכפת להם ממה ששייך להם, הם מעריכים כל דבר ודואגים להכל, במיוחד לאישה שלהם.
הם אמנם גברים בכירים במאפיה של ניו יורק והם יכולים להיות הכי מפחידים, קרים וחסרי רגשות שאפשר להיות, אבל ליד הנשים שלהם.. הם תינוקות מגודלים.
זה מצחיק לראות אותם שנייה אחת הורגים מישהו באכזריות בלי רגש בעיניים ושנייה אחר כך דביקים וילדותיים עם האישה שלהם.
הגענו לבית חולים וכרכתי את ידה של ליזי סביב הצוואר שלי, עוזרת לה ללכת.
נכנסנו מהר לבית החולים וכמה אחיות רצו אלינו והצירים של ליזי רק מתחזקים.
לא עברו יותר מכמה שניות והבנים הגיעו.
ראיתי את לוקה רץ במהירות מטורפת ישר לבפנים, הצבעתי לו ישר על החדר שאליו הכניסו את ליזי והוא טס לשם.
ג'ון וטיילר שבאו איתו היו נראים כאילו ירדו מרכבת הרים שאיבדה שליטה.
"זאת הפעם האחרונה שאני נוסע עם המטורף הזה כשאשתו יולדת" טיילר רטן והתיישב על כיסא מחוץ לחדר לידה.
ג'ון שלא הפסיק להתנשם התיישב לידו.
יצאתי לבחוץ וחיפשתי בעיניי את הבעל שלי.
העברתי את מבטי על כל הרכבים שהיו בחנייה עד שהגעתי לרכבו של לוקה וכמו שחשבתי, הגלגלים העלו עשן.
הוצאתי את הטלפון מהכיס האחורי וחייגתי למספר של ליאו.
כשהגעתי לתא קולי נכנסתי בחזרה לבפנים.
חיכיתי עם ג'ון וטיילר מחוץ לחדר לידה ובדקתי את הטלפון כל שנייה, לבדוק אם הוא שלח הודעה או שהוא מתקשר.
אתמול בלילה רבנו על משהו מאוד מטומטם ועכשיו אנחנו לא מדברים אחד עם השנייה.
למרות שאני כועסת עליו אני עדיין דואגת לו אוהבת אותו, הוא עדיין בעלי והאבא של הבן שלי, הוא עדיין אהבת חיי.
אני ישנתי בקצה של המיטה והוא בקצה השני, אפילו לא מסתובב ומושך אותי אליו כמו שהוא עושה כל פעם אחרי שאנחנו רבים ובבוקר הוא פשוט נעלם ולא חזר עד עכשיו, ועכשיו כבר מאוד מאוחר בלילה.
וזה נשמע מאוד מפגר שאני חושבת על זה עכשיו כי רק לפני רגע שיבחתי את הגברים שלי.
אחרי חצי שעה האחיות יצאו מהחדר ונתנו לנו אישור להיכנס.
נכנסנו ותינוקת יפהיפה הייתה בידיים של ליזי שישבה על המיטה ולוקה לידה, מחבק אותה ותומך בה.
נזכרתי ברגע שהיה לנו אחרי שילדתי, ליאו לא הסכים לעזוב אותי לרגע, חיבק ונישק אותי עשרות אם לא מאות פעמים.
הרגע שלו מחזיק את שון בידיים ליד החלון עבר מול עיניי.
דווקא עכשיו הוא לא רוצה לדבר איתי?!
לראות אותם ככה עשה לי צביטה בלב, חשתי בחסרונו של אהובי מצמיד אותי אליו ומנשק את ראשי, גורם לי לחייך ולהתאהב בו עוד יותר.
ליזי הביאה לי להחזיק את התינוקת והשילוב של שיערה הבלונדיני של ליזי ועיניו התכולות של לוקה היה בולט בה.
"קייטי" ליזי אמרה והביטה בלוקה בחיוך.
הרמתי את מבטי אליהם וחייכתי לראות אותם ככה אבל באותו הזמן גם קינאתי.
"החלטנו לקרוא לה קייטי" המשיכה.
לאימו של לוקה קראו קטיאנה, שם מוזר לספרדייה ולאמה של ליזי קוראים שייני.
הם שילבו את שמותיהן של האימהות שלהם וקראו לביתם הבכורה קייטי.
אני וליאו קראנו לשון ככה מסיבה שרק אנחנו ידענו עליה ולא סיפרנו עליה לאף אחד, החלטנו להשאיר אותה בנינו עד שהרגע הנכון יגיע.
כשצלצול הטלפון שלי נשמע החזרתי בזהירות את התינוקת שרק נולדה להוריה ויצאתי מהחדר, מוציאה את הטלפון מהכיס ומתאכזבת לראות שזה לא מי שרציתי שזה יהיה.
"אמהה" קולה השמח של אלי נשמע מעבר לקו.
"מה שלומך אלי?" שאלתי לשלומה, מקווה שאולי היא יודעת איפה אח שלה הגדול נמצא.
"לא טוב, לא טוב בכלל" אמרה ונדרכתי, מתכוננת לצאת לנסיעה מהירה מאוד.
"למה? מה קרה?" שאלתי מהר, מתקדמת לכיוון הרכב.
"בעלך, זה מה שקרה" כמעט וצעקה, נרגעתי.
"מה איתו? הוא איתך?" שאלתי מהר בכל זאת מתקדמת מהר לכיוון הרכב.
"לא רק שהוא איתי הוא שיכור לגמרי, מדבר שטויות על זה שאת לא אוהבת אותו יותר ואת רוצה לעזוב אותו, הוא משנה מצבים כל כמה דקות, לפני רגע הוא בכה את החיים שלו ועכשיו הוא פשוט מדבר עם עצמו על זה שהוא זבל של בעל ושהוא רוצה למות" צחקתי לעצמי ודמעה קטנה ברחה לי מהעין.
מצד אחד נרגעתי שהוא בסדר ומצד שני שמחתי שהוא לא כועס עליי או לא רוצה לדבר איתי.
"תשמרי עליו חי, אני בדרך" אמרתי לה וניתקתי את השיחה.
נכנסתי לאוטו והתחלתי לנסוע אל הבית הבטוח, עולה במעלית פותחת את הדלת לרווחה.
מוצאת אותו שוכב על הספה עם בקבוק של וויסקי בידו ומלא מילים שאני די בטוחה שלא קיימות באף שפה יצאו לא מהפה.
אלי ישבה על כיסא לידו והייתה בטלפון.
"תודה לאל, הוא הבעיה שלך עכשיו, אני הולכת לישון" התרוממה והלכה לחדר שלה, לא לפני שמסרה לי נשיקה באוויר.
התיישבתי על הכיסא במקומה והעברתי את ידי בשיערות ראשו.
הוא העביר את עיניו אליי וחייכתי אליו חיוך רך.
"החיוך שלך הוא כמו סם בשבילי" מלמל והעביר את ידו על הלחי שלי.
"אני אוהבת אותך" אמרתי לו בחיוך והנחתי את ידי על ידו.
הוא כיווץ את שפתיו כמו ברווז מסמן לי לנשק אותו.
חייכתי חיוך חושף שיניו מהמעשה שלו ונישקתי את שפתיו מספר פעמים לפני שעברתי לשבת לידו על הספה.
"אני מצטער mi hermosa, כעסתי על עצמי אז נתתי לעצמי עונש לא לראות אותך יום שלם ולא הצלחתי להחזיק מעמד יותר אז שתיתי" מלמל בקול שיכור, מגהק בין לבין.
"זה בסדר mi amado, חשבתי שקרה לך כבר משהו" חיבקתי אותו צמוד אל גופי, מעבירה את ידי בראשו.
הוא המשיך לדבר בשפה שעדיין לא הומצאה ורק הבטתי בו, מחייכת, שוכחת מהכל ומתרכזת רק בו.
חפנתי את לחייו בידיי ונישקתי שוב את שפתיו.
"את יודעת שאת ממש יפה?" הביט בי עם עין אחת פתוחה כשהתנתקתי ממנו.
"אתה חושב?" הנחתי את ידי על בטנו.
"אני יודע, אבל את לא יפה יותר מאשתי, אשתי היא אחת ויחידה" הסיר את מבטו ממני.
"אה באמת?" זרמתי איתו, מבינה שהוא ממש שיכור.
"אהאה ואם את חושבת שאני אבגוד בה איתך את טועה" הצמיד לשפתיו את בקבוק הוויסקי ושפך ממנו אל תוך פיו.
"ומה אם זה רק נשיקה אחת קטנה?" קירבתי את פניי לשלי.
"נעע, רק לאשתי מותר לנשק את השפתיים האלו" הניח את אצבעו על שפתיי והרחיק את פניי משלו.
הוא עצם את עיניו, נישקתי את לחיו והנחתי את ראשי על חזהו, קרוב לראשו.
"אני אוהב אותך אשתי" מלמל עם עיניים עצומות.
חייכתי לעצמי והתענגתי על מגע עורי בעורו.
אחרי כמה דקות שהוא המשיך לדבר שטויות נעמדתי ותפסתי בידו, מושכת אותו מהספה.
"קדימה בוא" הוא היה כבד.
"לאן הולכים?" שאל לוגם עוד מהוויסקי.
לקחתי לו את הבקבוק מהיד.
"זה מספיק בשבילך ליום אחד, מחר אתה תקיא לי בכל הבית" אמרתי לעצמי.
"לאן את לוקחת אותי אישה?" אמר כמעט הצעקה ופתח את עיניו לרווחה.
לחייו היו סמוקות ואדומות, עושות לי חשק לנשק אותן.
"אני לוקחת אותך לאשתך" אמרתי כדי שיבוא איתי כי אין שום סיכוי שאני אצליח לסחוב אותו.
"אז קדימה למה את מחכה?" משך את ידי ויצא מהדלת.
"לילה טוב אלי" אמרתי לאלי שעמדה בצד וצחקה מהמראה של אח שלה השיכור מתנהג כמו ילד.
הכנסתי אותו לאוטו והתחלתי לנסוע לבית.
שכחתי כבר לגמרי שליזי אחרי לידה.
"אתה יודע שליזי ילדה כבר? הם קראו לה קייטי" אמרתי לו והתחלתי לנסוע.
"פספסתי את זה? לא נורא, העיקר שלא פספסתי את הלידה של הבן שלי" נמתח על המושב ונרדם אחרי כמה שניות.
"אני עם ליאו, הוא שיכור לגמרי אני לוקחת אותו לבית" אמרתי לטיילר כשהוא ענה לי לטלפון.
"אין בעיה, עכשיו סיימנו לטפל בכל המסמכים, תעברי לקחת אותנו בדרך אין לנו איך לחזור" שכחתי שהם הגיעו ברכבת הערים של לוקה.
אחרי דקות בודדות הגעתי לבית החולים, עצרתי בחנייה ורציתי להיכנס אל ליזי רגע אבל לא יכולתי להשאיר אותו פה לבד ולא יכולתי להכניס אותו שיכור לבית חולים בשעה כזאת או בכלל.
"תישאר פה ליאו, אני דקה חוזרת" הרמתי לפניו אצבע מזהירה ופתחתי את הדלת.
הוא תפס בידי וסגר את הדלת.
"אל תעזבי אותי" מבטו היה עצוב, כמו ילד שאמא שלו משאירה אותו בגן ביום הראשון והולכת.
"אני בחיים לא אעזוב אותך" ליטפתי ברכות את פניו.
הוא נישק את שפתיי ומהיר התרחקתי ממנו.
"אמרת זרק אשתך יכולה לנשק את השפתיים האלה" אמרתי בתדהמה, משחקת את עצמי.
"אבל את אשתי" כיווץ את גבותיו בבלבול.
"אז מי הייתה הבחורה השנייה?" שאלתי מנסה לשכנע אותו.
"אני לא יודע אבל היא הייתה ממש דומה לך, ואל תדאגי לא נתתי לה לגעת בי" היה גאה בעצמו.
צחקתי ונישקתי את שפתיו.
שתי דקות עברו וטיילר וג'ון נכנסו לאוטו.
נסענו לבית והם החליטו לשגע את ליאו ולנצל את זה שהוא שיכור.
"היי ליאו, כמה זה שמונה פחות שתיים" ג'ון הרים לפניו את האצבעות שלו.
"בלון כחול" ליאו עשה כאילו סופר באצבעותיו טענה.
הם התפוצצו מצחוק מאחורה והמשיכו לטרלל אותו.
"תעזבו לי את הבעל בשקט או שאני אפרסם את הסרטון" איימתי.
זה לא היה סתם סרטון, זה הסרטון.
לפני שלוש וחצי שנים טיילר וג'ון השתכרו ממש שהם "התאהבו" אחד בשני, האמינו שטיילר זה בת וג'ון זה בן.
הם החליטו שהם רוצים לנסות את הקטע מהסרט טיטאניק שהם עומדים בקצה האונייה והיא מרימה ידיים לצדדים.
הם עשו את זה ושרו את השיר ותפסתי את כל זה במצלמה.
הם ניסו לפרוץ לי לטלפון ולמחוק אבל כמובן שהם לא הצליחו.
הם השתתקו נובעים מהאיום וזהו את ליאו לנפשו.
כשהגענו לבית הכרחתי אותם לעלות את ליאו למעלה ושיחררתי לחופשי את שלושת החיילים שנשארו לשמור על שון.
עכשיו יש לי לטפל בשני התינוקים שלי ונוכל סוף סוף ללכת לישון.
קילחתי את שון, האכלתי אותו והשכבתי אותו בלול שירדם בזמן שטיפלתי באבא שלו שהקיא בשירותים.
"אתה בסדר?" עזרתי לו לנקות את הפנים שלו ושאלתי.
הוא הנהן, חייך אליי והתיישב על האסלה, עדיין שיכור.
כולו היה כבר מסריח עם ריח של קיא ולא היה לי ברירה אלא לקלח אותו.
"תוריד בגדים ותיכנס למקלחת אני מביאה לך בגדים נקיים ובאה לעזור לך" אמרתי לו.
יצאתי מהשירותים והלכתי לחדר הארונות, הוצאתי לו בוקסר ומכנס קצר, יודעת שהוא כנראה לא יסכים לשים חולצה.
נכנסתי בחזרה לשירותים ומצאתי אותו באותו המצב.
"תרים ידיים" אמרתי לו והנחתי את הבגדים על השיש.
הוא הרים את הידיים שלו למעלה והורדתי לו את החולצה, שומרת שהקיא לא יימרח עליו.
זרקתי את החולצה אל הסל כביסה ותפסתי בידו, עוזרת לו לקום ומסמנת לו להוריד נעליים.
הוא חלץ את הנעליים והורדתי לו את השעון מהיד.
הוא סיים להתפשט לבד ואז התיישב ישיבה מזרחית על רצפת המקלחת.
לא היה עם זה בעיה כי המקלחת אצלנו בחדר פתוחה וגדולה מאוד, מעל 5 אנשים יכולים להתקלח כאן בבת אחת.
הוא השעין את גופו על הקיר ופתחתי את המים, מחכה קצת שהם יתחממו ומתחילה לשטוף אותו.
כיפפתי קצת את ברכיי והעברתי את ידי על פניו, שוטפת את שאריות הקיא שהיו סביב פיו ואז עוברת לשטוף את שאר גופו.
אחרי שסיימתי לחפוף לו את השיער סיבנתי את גופו ושטפתי את כל הסבון.
ניגבתי אותו והבאתי לו את הבוקסר והמכנס.
הוא התלבש ואני הכנתי את הפן כדי לייבש לו את השיער.
הושבתי אותו על הכיסא בשידת התארגנות שלי החדר הארונות וסגרתי את הדלת כדי שהרעש של הפן לא יעיר את שון.
הפעלתי את הפן והתחלתי לייבש את שיערו.
"אחח" נאנח בכאב אחרי שבועות קירבתי את הפן יותר מדי אל הקרקפת שלו.
"סליחה" צחקתי.
הוא נעמד ולקח לי את הפן מהידיים, מפעיל אותו שוב ומכוון עליי אבל לא קרוב אליי, רק הרוח הורגשה על פניי, הוא דאג לא לשרוף אותי.
גם כשהוא שיכור הוא דואג לא לפגוע בי.
ניסיתי לקחת ממנו את הפן כשהוא עדיין מכוון אותו אליי, תפסתי בידו וכיביתי את הפן.
הוא הביט אל תוך עיניי וריסק את שפתיו על שלי, מנשק אותי בתאווה ומצמיד אותי אליו.
"יש לך מזל שאני שיכור, אחרת הייתי לוקח ממך את היכולת ללכת" אמר אל תוך שפתיי ולחיי בערו.
נישקתי אותו שוב ואז הובלתי אותו אחריי למיטה.
נשכבת ומשעינה את ראשו על חזי, מעבירה את ידי בשיערות ראשו ואת ידי השנייה על גבו החשוף.
הוא נרדם תוך שניות, משאיר אותי ערה לבד עם המחשבות שלי.
הוא לא דיבר איתי היום בגלל שכעס עליי.
לא הייתי צריכה לזלזל בו ככה, זה בכל זאת ליאו.
הוא כעס על עצמו והעניש את עצמו שלא יוכל לדבר איתי יום שלם בגלל שרב איתי.
הוא אפילו השתכר כדי לא לשבור את העונש הזה ולבוא אליי.
הוא לא אוהב להשתכר.
הוא חושב שאם ישתכר הוא יהיה בדיוק כמו אבא שלו שהיה משתכר ומרביץ לו ולאלי.
הוא טועה.
הוא בחיים לא יהיה כמו אבא שלו או כמו אבא שלי, הוא שונה מהם.
כשהוא משתכר הוא הבן אדם הכי חמוד שקיים בעולם הזה, הוא לא הולך ואונס אנשים או מכה אותם.
יצא לי לראות אותו שיכור בערך פעמיים כל הזמן שאני מכירה אותו.
כמה ימים אחרי שהוא עבר לגור איתנו והיום.
חוץ מזה כל פעם שהוא שתה אלכוהול הוא דאג לא לשתות יותר מדי כדי לא להשתכר.
הוא עשה את זה בשבילי, שבני הפעמים האלו.
הוא עשה משהו שהוא לא אוהב רק בשבילי, רק כי הוא אוהב אותי.
הרגשתי רע עם עצמי שבכלל העזתי לחשוב שהוא כועס עליי ולא רוצה לדבר איתי בזמן שכל מה שהוא עשה זה לכעוס ולהעניש את עצמו במקום לכעוס עליי.
אני צריכה לבקש ממנו סליחה על זה ולפצות אותו.
מחר על הבוקר אני כבר אדאג לעשות את זה ועכשיו אני רק אחבק אותו הכי חזק וצמוד אליי שאני יכולה.
זכיתי בגבר שכל בחורה צריכה.