ראשת המאפיה

פרק 39

ליאו

עוד שבוע שלם עבר מהפעם האחרונה שראינו את ג'ון.
לפני כמה ימים ראינו חיוב בכרטיס האשראי שלו שהגיע מאיטליה אחרי שהוא היה ביוון.
אמה מתחילה כבר לאבד את זה.
הוא לא ענה לאף אחת מההודעות שלנו או לשיחות שלנו.
פשוט נעלם.
אני וטיילר אתמול ישבנו והעלינו כל מיני סיטואציות שיכלו לקרות או שקרו שגרמו לו פשוט ללכת, לא יצא מזה כלום.
בפעם האחרונה שראינו אותו הכל היה בסדר, הוא צחק איתנו והכל לא היה שום דבר לא במקום אז למה?
"תמצאו לי אותו או כל דרך לתקשר איתו" צעקה על החיילים שבחדר המחשבים.
"אמה.." ניסיתי להרגיע אותה.
היא בחיים לא צעקה על חיילים סתם ככה, זה לא מתאים לה.
היא דואגת לו וכועסת עליו בו זמנית.
"ניסינו בוס אבל זה ג'ון הוא יודע איך לעקוף את כל המערכות שלנו, אין שום דבר שנוכל לעשות" החייל אמר לה בהיסוס, יודע שזה יעצבן אותה.
לפני שהיא הספיקה להגיב לו תפסתי אותה והוצאתי אותה מחדר המחשבים.
"תעזוב אותי ליאו" התלוננה בזמן שהרמתי אותה על הכתף שלי והלכתי למשרד.
"לא"
"ליאו יש לי דברים לעשות, אני צריכה למצוא אותו" ניסתה להשתחרר.
"את צריכה להירגע" אמרתי לה.
פתחתי את דלת המשרד, נעלתי את הדלת, התיישבתי על הספה והושבתי אותה עליי.
"אני צריכה למצוא אותו" אמרה בטון נמוך.
"אני יודע, אבל זה מתחיל לחרפן אותך, את עושה דברים בלי לשים לב" אמרתי לה.
היא השפילה את מבטה והשעינה על כתפי את ראשה.
"מהבוקר את רק על זה, לא עשית שום דבר אחר חוץ מלחפש אותו" המשכתי.
"אני רק רוצה לדעת למה" מלמלה.
נישקתי את ראשה והצמדתי אותה אליי.
"הוא אף פעם לא הבריז מהאזכרה גם כשהיה חולה" המשיכה.
"הוא יחזור בקרוב ותוכלי לשאול אותו בעצמך.
כמה שניות לאחר מכן טיילר דפק על דלת המשרד.
"הפרעתי לכם?" שאל בחיוך מתנשא.
"לא טיי, מה אתה רוצה?" שאלתי אותו.
"ללכת הביתה בבקשה, השעה עוד מעט 1" נכנס והתיישב ליד אמה.
"אם סיימנו כאן אפשר ללכת" אמרתי לו והעפתי מבט על השעון שלי.
תפסתי בידה של אמה והרמתי אותה מהספה, מוביל אותה אחריי לרכב וטיילר אחרינו.
כשנכנסנו לבית לוקה וליזי היו שם בסלון ושון ישן בעגלה שלו.
אמה הלכה אחיו ונישקה את ראשו בעדינות מבלי להעיר אותו.
"שמעתם משהו ממנו?" לוקה שאל כשהתיישבנו על הספה.
"חוץ מזה שהוא היה באיטליה לפני כמה ימים לא שמענו כלום" אמה ענתה.
כולנו היינו בשקט, לא ידענו מה לומר.
"אני הולכת לישון" אמה נעמדה והתקדמה אל שון, הרימה אותו ועלתה לחדר.
"אני אלך אליה" אמרתי ונעמדתי גם.
פתחתי את דלת החדר וראיתי אותה במרפסת, יושבת מקופלת על הספה הקטנה ומניחה את הראש על הברכיים.
התיישבתי מולה והנחתי את ראשי על ברכיה.
הייתי חצי סנטימטר מהפנים שלה.
הנחתי לה נשיקה על האף והיא חייכה חצי חיוך.
היא קמה ומשכה אותי לאחור, גורמת לי להישען על ידית הספה ולהרים את רגליי על הספה עצמה.
היא נשכבה עליי כשראשה על החזה שלי וידיה מתחת לגופי.
העברתי את ידי בשיערות שלה ואת ידי השנייה על הגב שלה, מכניס את היד אל תוך חולצתה ומטייל ברחבי גבה.
"אמה?" היה יותר מדי שקט.
"אמה?" קראתי לה שוב אבל היא לא ענתה.
הרמתי את ראשה אליי קצת וראיתי שהיא ישנה.
ידעתי שאם אני אזוז היא תתעורר אז החלטתי להשאיר אותה ככה.
היה חמים בחוץ אז לא הייתי צריך לדאוג שיהיה לה קר.
באמצע הלילה שון התחיל לצרוח והיא קמה אליו, קמתי גם אני ועברתי לשכב על המיטה, נרדם עוד לפני שהיא חוזרת.
בבוקר כשהתעוררתי היא לא הייתה במיטה והיה עליי שמיכה.
היא לא העירה אותי היום, זה מוזר.
הרמתי את הטלפון מהשידה ושפשפתי את העיניים כשראיתי השעה כבר תשע וחצי בבוקר, בשעה כזאת אנחנו באמצע אימון באולם הראשי.
ירדתי למטה מבולבל לא מבין מה אני עושה כאן עדיין וראיתי את אמה יושבת על כיסא ואת טיילר לידה מתחנן על חייו.
"מה עשית טיי?" שאלתי אותו.
"לא עשיתי כלום" ענה, לא מוריד את עיניו מאמה.
"הוא רק נתן ללוקה וליזי לצאת, נעל אותנו בתוך הבית והחביא את כל המפתחות של הרכבים ושל הבית" אמרה בכעס.
"למה?" שאלתי.
"הוא טוען שאני מתחרפנת מחיפושים אחרי ג'ון" אמרה שוב מעבירה אליו את עינייה.
"טוב הוא צודק" אמרתי בשקט אבל היא שמעה.
בסופו של דבר מצאתי את עצמי ליד טיילר מתחנן על חיי.
"טיי, אני נותנת לך דקה להחזיר את כל המפתחות" אמרה אליו בזעם ועלתה למעלה.
"מה עושים?" שאל אותי מפוחד.
"אני לא לקחתי את המפתחות" הרמתי את ידיי כחף מפשע וברחתי לסלון אל שון.
"בוגד" צעק.
הוא הוציא את המפתחות מהמחבוא והחזיר אותם למקום שלהם.
אמה ירדה למטה בחזרה.
"טיי, חשבתי על זה קצת ונראה לי שאתם צודקים, באמת התחרפנתי קצת מחיפושים אחריו, אז כדי לפצות אותך, אנחנו נישאר היום בבית, כבר דיברתי עם ריקו" אמרה וטיילר חיבק אותה חזק.
"תודהה, באמת לא היה לי כח היום" התלהב.
טיילר עזר לאמה להכין ארוחת בוקר ואני ישבתי על השטיח בסלון ושיחקתי עם שון.
אחרי שסיימנו לאכול החלפנו לבגדים ים ונכנסנו לבריכה.
אמה עמדה בתוך המים ליד הקצה והחזיקה את שון, מכניסה חלק מגופו למים והוא צוחק.
אני וטיילר עשינו תחרות מי קופץ הכי טוב והשפרצנו על אמה ושון.
"תורך" הביאה לי את שון ושחתה לטיילר.
הם עשו תחרות שחייה ואני ושון שפטנו.
"אמה ניצחה" הכרזתי כשאמה נגעה ראשונה בקצה הבריכה.
"את מי אתה מחרטט, תשכח מזה שאתה בעלה, תשפוט כמו שצריך" טיילר צעק, מרביץ למים.
"אין לזה שום קשר, היא ניצחה" צעקתי לו בחזרה.
"תלמד להפסיד טיי" אמה התגרתה בו והוא קפץ עליה, מטביע את שניהם.
אחרי שהם עלו בחזרה לשפת המים אמה השפריצה עליו והוא עליה בחזרה.
"קדימה טיי, בוא נתחרה שוב" משכה בידו בחזרה לקצה הבריכה.
"אבל תתני לי לנצח" אמר כמו ילד קטן.
"אני אשתדל" צחקה.
הם עשו שוב תחרות ואמה האטה קצת לפני הסוף, נותנת לו לנצח.
"ישששש, ניצחתי אותך" קפץ בתוך המים, מתלהב.
טיילר תמיד מתחרה עם אמה על הכל, מי מסיים ראשון לאכול, מי מצליח לירות בדיור במכרז המטרה ועוד המון תחרויות מוזרות שהוא ממציא ואמה תמיד זורמת איתו.
יצאנו מהבריכה כשהידיים שלנו כבר נהיו מקומטות והלכנו להתקלח.
עזרתי לאמה לקלח את שון, נכנסתי להתקלח גם ואמה נכנסה אחריי.
בזמן שהיא התקלחה ירדתי עם שון למטה והתיישבתי ליד טיילר ששם לעצמו סרט בטלוויזיה בסלון.
כמה דקות אחר כך שמענו את הדלת נפתחת.
אף אחד לא היה אמור להגיע עכשיו, לוקה וליזי נשארים היום אצל ההורים שלה וג'ון לא ידוע איפה.
אני וטיילר נעמדנו מהר ונדרכנו עם אקדחים שלופים, מוכנים לירות.
התקדמנו לאט אל הדלת וראינו שם את.. ג'ון?
הורדנו לאט את האקדחים והתרחקנו טיפה, נותנים לו להיכנס.
לא דיברנו, לא ראינו אותו מעל לשבועיים ולא שמענו כלום ממנו.
"מי חשבתם שזה?" שאל כשראה אותנו עם אקדחים שלופים.
לא ענינו.
לא ידענו מה לענות.
הוא נכנס לבית והוא לא היה לבד.
אחריו נכנסה מישהי ששכחה כנראה להתלבש בבוקר.
"אמ.." טיילר התחיל לקרוא לאמה כשסיבב את ראשו וראה אותה שם, עומדת באמצע המדרגות.
"אמה" ג'ון פתח את ידיו מחכה שהיא תתקרב אליו ותחבק אותו.
היא ירדה את שאר המדרגות והתקדמה אליו מהר.
כולנו חשבנו שהיא הולכת לחבק אותו אבל אז צליל חזק נשמע ברחבי הבית.
ג'ון החזיר את פרצופו למקום ולחיו השמאלית הייתה אדומה.
"בשביל מה זה היה?" שאל בהלם.
אם הייתי במקומה הייתי עושה את אותו הדבר בדיוק.
היא לא ענתה לו, רק הביטה עליו בכעס והלכה לסלון, התיישבה על הספה והרימה את שון עליה.
אני וטיילר עמדנו המומים בצד בעוד ג'ון תפס בידה של המשהי הזאת שאפילו לא בדקה אם הוא בסדר אחרי הכאפה שקיבל והוביל אותה אחריו לסלון.
הלכנו אחריהם והתיישבנו ליד אמה על הספה, רוצים לשמוע מה התירוץ להיעלמות שלו.