~לוסיונה~
אני נכנסת לחדר שסמוך לסטודיו סוגרת אחרי את הדלת לוקחת נשימה עמוקה. הנייד שלי מזמזם כבר כמה דקות.
אני מתבוננת במסך ומבחינה בשמות. אמא שוב אמא, אבא, אלסיו, אלדו. אני מתבוננת בשמו של אלדו ונושפת בתסכול. איך אני אמורה להתמודד איתו אחרי מה שקרה בחתונה.
אני מקלידה בזריזות לאמא שהכל בסדר ואין סיבה לדאגה.
אלסיו לא היה צריך לבוא. אני מסתובבת סביב עצמי בדאגה. הורי בטח דואגים נורא. אני מניחה על מצחי את ידי ומביטה על הדלת הסגורה תוהה מה ויטו עושה. אני מזיזה את ראשי מתיישבת על המיטה ונאנחת.
הוא חשב שאני חלק מהם, שאני בוגדת ארורה, אני צוחקת והוא חשב שניסיתי לפגוע בולנטינה. אני מזעיפה בכעס נושכת את שפתיי. היא לא מרפה, היא זוממת לקחת את ויטו בכל דרך אפשרית. אני תוהה מה עוד תעולל לי. אני מזיזה את רגליי אולי כדי שאתן לה? למה לי להישאר איתו? אני נושכת את שפתיי שוב בכעס וקורסת על המיטה עם גבי. מתבוננת בתקרה הלבנה מעלי. הוא נתן לי לפצוע אותו. אני תוהה האם הוא עשה זאת כדי שאסלח לו. שארחם עליו.
אני ראיתי דם בחיי אבל מעולם לא הייתי הגורם לכך.
ומה עבר לי בראש? להרים את הסכין שלו ולאיים עליו? האם השתגעתי סופית?
זה כאילו אני הופכת לקטיה בכל יום שעובר. אני לוקחת נשימה עמוקה ועוצמת את עיניי מנסה לשחזר הכל. נאמרו בינינו דברים קשים. אני מתקשה לחשוב על הכל.
איך אצליח להתגבר על כך שלא האמין לי? איך אוכל להרגיש בטוחה איתו? איך אסמוך עליו? ורק אתמול התחתנו אני חשה את הכאב בתוכי.
דפיקה נשמעת על הדלת ואז היא נפתחת. אני מתיישבת על המיטה מביטה בויטו. עורו מעט לח ושיערו רטוב. הוא לבוש במכנס ארוך וחולצה ארוכה. הוא בודאי יצא מהמקלחת. עיניי ממהרות אל התפרים בצווארו. העור מסביב אדום. אני מתביישת במעשי ומסיטה את מבטי ממנו.
״אני יכול להיכנס?״ ויטו שואל.
אני מהנהנת לוקחת נשימה עמוקה. הוא מתיישב על המיטה לצידי וגורם לריח שלו להתפזר סביב. להכריז אני כאן גם אם אנסה להתעלם מכך.
״חשבתי שכבר נרדמת.״ הוא אומר.
אני מחייכת אליו באומללות, ״איך אוכל להירדם בדיוק.״ אני מזיזה את ראשי.
״את בטוחה שאת לא רוצה לבוא לחדר שינה?״ תוהה ומביט בי.
״אתה לא בוטח בי.״ אני אומרת באופן חד.
״שלג,״ הוא מניח את ידו על ידי אך אני מזיזה אותו. ״והאמנת לה.״ אני מבהירה. ״בכל פעם שהיא תמציא משהו אתה תאמין לה?״ אני מכווצת את גבותיי.
״לא.״ הוא עונה באופן ברור. ״ברור שלא אאמין לה. כבר הסברתי לך..״
YOU ARE READING
להבות של שלג
Romansהספר הראשון בסדרת הלהבות כל הזכויות שמורות לי אין להעתיק** אני לכודה. ממש ככה, יש לי אזיקים על הידיים ואין לי את היכולת פשוט לקום וללכת. החופש שלי נגנב לפני שבע שנים. תמיד ידעתי שחיים עם משפחה כמו שלי אמורים להיות קשים. אבא שלי נמצא עמוק בתוך המאפי...
