My Bestie

פרק 5- סיכונים

***נקודת המבט של קיילי***

נהנתי מהאוויר הנעים, במיוחד כשזה בזמן הפסקת העבודה שלי ואני מנצלת כל רגע. הבונוס היה טעם הגלידה שקירר אותי מהחום הנעים, אמנם לא היה שיא הקיץ שכבר נגמר, אבל בלוס אנג׳לס אי אפשר לצפות ליותר מדי קור. אבל הבונוס האמיתי באמת כאן, היה לראות את החבר הכי טוב שלי יושב מולי, ורק עכשיו קלטתי שהוא מביט בי כבר זמן מה מלקקת את הגלידה שלי. "אני לא יכולה לאכול כשאתה מסתכל עלי ככה" אמרתי והוא צחקק, הגומות שלו סינוורו את כל הרחוב.

"אני רואה שהרגלי אכילת הגלידה שלך לא השתנו בזמן שלא הייתי פה" הוא אמר כבר סיים לאכול את הגלידה שלו, ואני בדיוק את שלי, מנגבת את עצמי מכל טיפטופי הגלידה. "הרגל של שמונה עשרה שנים לא משנים" אמרתי והוא חייך. "היי, עדיין לא שמונה עשרה, אל תנסי למהר את עצמך" הוא אמר גורם לי לגלגל עיניים. תמיד משוויץ שהוא גדול ממני בכמה חודשים. "אני יודע מה את חושבת, וארבעה חודשים זה הרבה" צחקקתי מעט. התבאסתי בטירוף כשלא יכולתי לחגוג לו יום הולדת, כי הוא בילה באוסטרליה, אבל שלחתי לו כוס עם ציור של של מפת לוס אנג׳לס, ובצד השני של הכוס ציור של מפת אוסטרליה, ובינהם מחבר שביל ובסופו שתי לבבות, ובתחתית הכוס היה רשום i wish I was kissing instead of missing you . דיברנו בסקייפ בערך כל הערב, והיה נראה שהוא בכלל לא רצה לחגוג עד שלא מיצה את החפירות שלי.

"אבל בגלל שאת כל כך רוצה להרגיש כבר יום הולדת...." הוא התחיל להגיד, למרות שהוא יודע שאני ממש לא ילדה שיום הולדת זה דבר חשוב לדעתה- אבל הוא פשוט אוהב להתגרות בי. "הבאתי לך משהו שאולי ייתן לך תחושה של מתנות יום הולדת" הוא חייך והוציא משהו מהכיס שלו. "תעצמי עיניים" הוא אמר בשקט ועצמתי, מרגישה את היד שלו תופסת ביד שלי בעדינות, והוא השחיל לאחת האצבעות משהו מתכתי. פתחתי אותן לאט וראיתי שסביב האצבע שלי התלפפה טבעת מיוחדת, שהייתה בעצם כצורת נעל בלט תוכמת, וזה היה מהמם ומפתיע בו זמנית. "אמנם זאת לא מתנת יום הולדת ויש עוד זמן אבל...." הוא אמר והיה נראה נבוך, זה היה דיי מוזר אני לא זוכרת מתי ראיתי את איתן מובך, הוא מסוג האנשים שאף פעם לא נהיים מובכים.

"ברצינות איתן אמרתי לך שאני שונאת שאתה קונה לי מתנות כשאתה נוסע מפה" אחרי הכל זה מטעם עבודה ואני פשוט שונאת שהוא מרגיש צורך לקנות לי דברים, כל מה שאני צריכה זה שהוא יחזור אלי ופשוט יהיה איתי, זאת תהיה המתנה הכי גדולה. "אני יודע אני יודע אבל באמת שלא חיפשתי, פשוט ראיתי את זה וזה פשוט את... לא יכולתי להתעלם" חייכתי, לא הבנתי איך זה הגיוני, איך הוא מובך? אולי אני סתם מדמיינת?

"תודה איתן" חייכתי. "דרך אגב..." התחלתי להגיד. "אם כבר הזכרת את עניין הריקוד עם הטבעת הזאת" לא רציתי לספר לו ככה, אבל זאת הייתה הזדמנות טובה. הוא התיישר והקשיב בסבלנות. לא יכולתי להתרכז כשידעתי שכולם מסביב מסתכלים עלינו, יותר נכון על איתן, כשאנחנו יושבים בחנות הגלידה הזאת כמה מטרים מהמסעדה שבה אני עובדת.
"יש מבחנים שנערכים בהרבה מדינות עכשיו לסיבוב הופעות מסביב לעולם... ו... חשבתי ללכת לזה, רציתי לדעת מה אתה אומר?" שאלתי בשקט והוא השתקק לרגע, היה נראה דיי מופתע או מבולבל. הייתה שתיקה לכמה דקות, ודיי פחדתי מהתשובה שלו. אני גם ככה חוששת ללכת למבחנים האלה, הייתי צריכה כמה שיותר עידוד וביטחון בנוגע לזה.