My Bestie

שוב פרק 62-63 - פעם אחרונה

***נקודת המבט של קיילי***

התחרפנתי לגמרי כשעמדתי עם מגבת אחרי מקלחת בחדר. התארגנתי לארוחת הערב עם איתן. זאת רק ארוחת ערב! הרגשתי כאילו זה דייט, דייט ראשון או משהו. חוץ מזה גם אם זה היה דייט, למה אני כל כך לחוצה? הייתי במלא דייטים בעבר ואף פעם לא כל כך נלחצתי ככה. חוץ מזה שזה איתן... וחוץ מזה שזה לא דייט!
ייבשתי את השיער עם פן וכשסיימתי הלכתי עם מגבת אל מול הארון. פתחתי את כל הדלתות וקצת התחרטתי פתאום שלא הבאתי איתי את כל הבגדים מהאוניברסיטה. מה אני אמורה ללבוש? לא רציתי להגזים, אבל.. לצאת עם איתן בפומבי.. זה צלמים וכתבים! לא רציתי להראות רע. איך אני אמורה להתלבש לערב הזה? מדדתי אולי מליון שמלות. מקסי אדומה ארוכה? אני לא הולכת לשטיח האדום! הייתה לי שמלה צהובה קצרה שהייתה לגמרי צעקנית.. ג׳ינס וגופייה? לא אני לא הולכת למסיבה! זאת ארוחת ערב במסעדה ממש טובה רציתי לבוא בהתאם!

הוצאתי מהארון שמלת סטרפלס שחורה קצרה, היא הייתה מדמוי עור חלק והיה לה כפל בפס העליון שלה ופיצול קטן שיצר משולש קטן בצד הרגל. זה היה בול. זה היה אלגנטי אבל לא מתאמץ מדי ולא פשוט מדי. לבשתי אותה וקצת נתקעתי עם הרוכסן כשלא הגעתי לקצה של הגב אבל בסוף הצלחתי. הסתכלתי על השעה וידעתי שאיתן אמור להיות פה כל רגע. שמתי סנדלי עקב שחורות ולא גבוהות במיוחד, שוב לא רציתי להגזים... לקחתי תיק צד קטן שחור ומיהרתי למראה כדי לראות שאני נראית בסדר. השיער שלי היה גלי וארוך ונפל אחורה, האורך של השמלה הייתה בסדר והעקבים היו נוחים. מושלם. הלכתי למראה הקטנה ושמתי על עצמי קצת סומק, מסקרה וליפגלוס ורוד בהיר. סירקתי קצת את הגבות ושמתי זוג עגילים משובצים דיי בולטים ומיד שמעתי את הפעמון למטה מצלצל. זה איתן. לקחתי איתי ג׳קט קליל ואת הפלאפון שלי כשהרגשתי פרפרים מעצבנים בבטן. ירדתי למטה לפני שההורים שלי יספיקו לפתוח וכמעט נפלתי במדרגות, אבל הצלחתי לפתוח את הדלת. ״היי!״ אמרתי מתנשפת ומיהרתי לדחוף אותו אחורה כדי שנצא לפני שההורים שלי יראו. ״קיילי?״ אמא שלי אמרה ונאנחתי בשקט. ״מה קורה לאן את הולכת?״ היא שאלה ואיתן נגע לי במותן כשהכניס את שנינו פנימה, זה גרם ללב שלי לדפוק מעט. ״היי״ איתן אמר לה וחייך, אמא שלי הייתה מעט מופתעת וידעתי להגיד גם למה. כי נו באמת, שנינו לבושים ככה? יוצאים?

״היי״ אמא שלי אמרה מבולבלת, ״לאן אתם יוצאים?״ היא שאלה, אבא שלי היה בסלון והסתכל עלינו גם הוא משם. ״לאכול״ איתן אמר ולא ידעתי למה הרגשתי כל כך הרבה יותר מובכת ממנו, ואז נפל לי האסימון. זה פשוט הרבה יותר ביג דיל לי מאשר לו! אני רואה את זה כדייט והוא רואה את זה כבאמת סתם ארוחת ערב... הרגשתי קצת טיפשה. ״איפה אתם הולכים לאכול?״ היא שאלה. ״קאטצ׳ אל איי״ איתן אמר ומעט הופתעתי. ידעתי שאנחנו הולכים למסעדה טובה אבל לא לקאטצ׳.. זאת מסעדת סושי ומאכלי ים ממש מפורסמת, ודיי יקרה. אמא שלי מיד הרימה גבה, ״וואו, מה אתם חוגגים?״ היא שאלה כשהכירה את המסעדה. ״כלום, רוצים לצאת לאכול״ אני חושבת שההורים שלי בחיים לא יתרגלו לעובדה שזה החיים של איתן, הוא לא צריך לצאת למסעדות יקרות כדי ׳לחגוג׳.. הם עושים את זה כל הזמן. וכשאני אומרת ׳הם׳ אני מתכוונת למפורסמים ועשירים.