My Bestie

פרק 67+68- שלוש במכה אחת

***נקודת המבט של קיילי**

ישבתי בשירותים ובכיתי את חיי. הדמעות ירדו, הראש כאב והלב התכווץ. בכיתי ובכיתי והתפללתי שאף אחת לא תשמע אותי מבחוץ. הסתכלתי על בדיקת ההריון ולא האמנתי. לא יכולתי לחשוב על כלום, לא על מה אני עושה מה עשיתי ומה אעשה, לא על איך יכולתי להיות כזאת סתומה, לא על כלום. לא האמנתי, פשוט ישבתי בכיתי והכחשתי את כל העניין.
אבל לא יכולתי, לא יכולתי שלא להגיד לעצמי ׳חתיכת מטומטמת, מה עשית?!׳ מה חשבתי לעצמי ששכבתי עם בחור אקראי כשהייתי במצב כזה רע? מה חשבתי לעצמי אני בת כמעט עשרים ואחת! לא סיימתי לימודים! מה אני אמורה לעשות?! כעסתי על עצמי כל כך. בשנייה, בהחלטה של רגע אחד, הרסתי לעצמי את החיים. אבל לקחתי גלולות.. לקחתי אותן איך זה יכול לקרות?? באמת יכול להיות שנפלתי לאחוזים הבודדים האלה של הריון בזמן גלולות בגלל סקס חד פעמי?!
לעזאזל עברתי סרטן.. עברתי שניים. קיבלתי את החיים שלי בחזרה וככה אני בוחרת להודות על זה? זה החיים שאני נותנת לעצמי? מה לא בסדר איתי...

כבר חודש שלם שהתעלמתי מבחילות והקאות, לא היה לי חום ולא הרגשתי רע וכל הסימנים היו לפני אבל ההכחשה הייתה עצומה. בראיין מנסה לרדוף אחרי מהרגע ששכבנו- מה שאני בכלל מופתעת שזכרתי שקרה. התעוררתי למחרת בחדר שלי מבלי לדעת איך הגעתי לשם ומאז בראיין לא מפסיק לחפש אותי אבל לא יכולתי להתמודד עם זה. טעיתי, אני לא הייתי מוכנה למערכת יחסים ולא לכלום.. לא רציתי להתמודד איתו לא רציתי להסביר לו שיתרחק, הייתי כל כך עסוקה באיתן ובכמה שאנחנו לא מסוגלים לדבר שפשוט לא שמתי לב לשום דבר אחר מסביבי. ועכשיו, כשאני יושבת בשירותים ומביטה במקל הטיפשי הזה הבנתי כמה מטומטמת הייתי... וכמה שום דבר כבר לא משנה. זה לא משנה אם אני מוכנה למערכת יחסים או לא, זה לא משנה אם איתן ואני מדברים או לא. נפלה עלי פצצה כזאת גדולה שלא ידעתי איך לאכול. אחרי שאיכשהו הצלחתי ממש טיפה להירגע יצאתי החוצה מהשירותים. הלכתי לאחד ממספר הכיורים ושטפתי פנים כשעמדתי מול המראה, לא הייתי מסוגלת אפילו להסתכל על עצמי. כעסתי כל כך. מטומטמת! מטומטמת מטומטמת מטומטמת מטומטמת. למה לא התעקשת שישים קונדום? את לא באמת מכירה אותו. אז מה אם את לוקחת גלולות.. הייתי צריכה להיזהר יותר.

״היי, את בסדר?״ הסתכלתי משמאלי כדי לראות בחורה כהת עור שלא הכרתי, אולי ראיתי אותה פה כמה פעמים בכל זאת אנחנו נמצאות באותו קמפוס. ״כן..״ נאנחתי כששטפתי פנים לאט. ״זה חיובי?״ היא שאלה כשהסתכלה על בדיקת ההריון שהייתה על השיש ומיד לקחתי אותו עטפתי בנייר וזרקתי לפח. נאנחתי ונשענתי עם המרפקים על הכיור והכנסתי את הראש שלי לידיים, מרגישה איך הוא רטוב ולא ידעתי כבר מה בכי ומה מים מהשטיפה. ״את רוצה מים?״ היא שאלה ונאנחתי כשהתרוממתי מהכיור והרמתי את השיער שלי לקוקו גבוה כדי שיפסיק להימרח לי על הפנים. ״לא.. תודה״ אמרתי בשקט כשלא הרגשתי שאני מסוגלת לדבר. כל הזמן השאלה ׳מה תעשי עכשיו?׳ הייתה לי בראש והרגשתי בצרה כל כך גדולה. ״זה מחבר שלך?״ היא שאלה וזה לא היה נראה שהיא דחפה את האף... היה נראה שהיא באמת דאגה לי וזה היה דיי חמוד בהתחשב בעובדה שהיא לא הכירה אותי. לרגע ממש נלחצתי שהיא תפיץ את זה כל כך מהר וכולם ידעו על זה כולל ברשתות החברתיות ובטלוויזיה. אני יודעת שאני לא עד כדי כך מעניינת כי אני לא באמת מפורסמת, אבל עדיין אני ׳האקסית של איתן׳ ומספיק שתהיה ידיעה אחת כזאת שתהרוס אותי. ואני בעצמי עדיין לא עיכלתי מה קורה פה. ״לא..״ נאנחתי והיא הוציאה לי מהכיס שלה טישו רך כדי שאנגב איתו את האף וככה עשיתי. ״את צריכה להתקשר למישהו?״ היא שאלה, למי אני אתקשר? רציתי רק להתקשר למלאך המוות שיבוא לקחת אותי כי רק רציתי להיקבר עמוק באדמה עכשיו. ״לא... אני..״ נאנחתי כשניסיתי לא לבכות שוב, ״אני לא יודעת מה לעשות עכשיו״ הרגשתי אבודה כל כך. ״את צריכה ללכת הביתה. לספר להורים שלך״ היא אמרה גורמת לי לפלוט קול צחוק מזלזל. ״כן בטח״ אמרתי כשידעתי שזה הדבר האחרון שאני מתכוונת לעשות.  ״תקשיבי... אותו הדבר קרה לאחותי... היא כל כך פחדה לספר להורים שלי שהיו הכי קפדנים בעולם. ומה את חושבת? הם קיבלו את זה ועזרו לה. בסוף הם חייבים. הם ההורים שלך ואם הם אוהבים אותך את צריכה ללכת אליהם, אחרת את תמצאי את עצמך לבד״ היא אמרה כל כך ישירה ועכשיו הבנתי למה היא הייתה כזאת נחמדה. בטח אחותה רצתה למות בדיוק כמוני באותו הרגע. הלוואי והייתה לי אחות שתעזור לי להתמודד עם זה, או אח... פעם איתן היה נחשב לדבר הכי קרוב לזה.
איתן... הוא יהיה כל כך מאוכזב ממני. לפחות עכשיו אני יכולה לשחרר ולהבין שאני כנראה אף פעם לא אהיה איתו. זה לא שניסיתי.. וויתרתי לאליס. אבל עכשיו זה פשוט היה סופי ומוחלט.