***נקודת המבט של קיילי***
איתן לא דיבר איתי, למרות שממזמן ביטלתי את הצו. בהתחלה חשבתי שהוא צריך קצת זמן... אבל אחרי זה כבר התחלתי לדאוג. לא חשבתי שהוא ממש לא ידבר איתי. הוא לא ענה לי להודעות ולא לשיחות, והשתדלתי שלא לנסות יותר מדי כי חשבתי שאולי הוא פשוט צריך עוד קצת זמן. ידעתי שהכל בסדר איתו כי ראיתי שהוא משתמש ברשתות החברתיות וראיתי שהוא היה מספר פעמים מחובר להודעות ופשוט ידעתי שהוא לא מדבר איתי מבחירה. ניסיתי שלא להעלב, הוא פגוע והוא כועס עלי וניסיתי לחשוב שהמרחק יעשה לו טוב ואם אני אמשיך לשלוח הודעות זה פשוט רק יקשה עליו אז הפסקתי.
הטיפולים בסרטן נהיו קשים יותר ככל שהסרטן נהיה אלים יותר... תוך כדי התרופות התחלתי טיפוליים כימיים וידעתי שהגוף שלי הולך להיות חלש מתמיד. אני חושבת שאולי קצת השלמתי עם זה, עם המצב... לא חשבתי על העתיד או על היום שלמחרת, פשוט הייתי... היום. עכשיו. לא רציתי לצפות יותר מדי או לפתח תקוות לדברים מסויימים, פשוט לא חשבתי, גם לא בעניין איתן. פשוט לא חשבתי.
ישבתי באחד מבתי הקפה שנמצאים באיזור הבית שלי, קצת במפתיע נפגשת עם וויל. כשהוא חזר מהנסיעות שלו הוא שמע על הסרטן ה״חדש״ שלי ומיד התקשר, התעקש שניפגש... ידעתי שאנחנו ממזמן כבר לא בשלב המביך של פעם וידעתי שבקרוב אני אהיה חלשה מדי ובדיכאון מדי בכדי להיפגש עם אנשים, אז הסכמתי לעשות עכשיו את ההכי טוב שלי ונפגשתי איתו. ״היי״ ראיתי אותו מתקרב ומיד נעמדתי, הוא מיהר לתת לי חיבוק והתיישבנו שנינו באיזור הישיבה החיצוני, מרגישים את הרוח הקלילה והנעימה. ״היי״ הוא אמר שוב כשהסתכל עלי בשוק. הייתי רגילה למבט הזה. מה אפשר להגיד למישהי שגילו לה סרטן? מה אפשר לעשות?
צחקתי מעט כשניסיתי להקל על האווירה. ״איך היה בחו״ל?״ שאלתי כשידעתי שהוא היה ביותר מדי מקומות כדי לשאול על מקום אחד ספציפי. ״היה מדהים, חוויה, קצת התגעגעתי הביתה אבל אני רגיל״ הוא אמר וחייכתי, שמחתי שלפחות אחר מאיתנו הצליח להשלים את החוויה שלו עד הסוף. ״מה עם טיילור?״ ידעתי שזה קצת מוזר לשאול. אחרי הכל היא מי שהוא דיי בגד בי איתה בזמן שאני בגדתי בו, אבל באמת שניסינו להשאיר את השלב הזה מאחורינו, ניסינו באמת להיות חברים טובים, אחרי הכל הוא חבר של איתן ואנחנו נתראה עוד הרבה. אני מקווה. ״בסדר, דיי רגיל. היא דאגה לך״ הוא אמר גורם לי להיות מופתעת מעט. ״דאגה לי? היא אפילו לא מכירה אותי״ צחקתי והוא גם, ״כן אבל... היא לנצח תרגיש רע עם עצמה לפחות עד שתפגוש אותך.. את יודעת״ כן, אני יודעת. אני יודעת מה הרגשתי כשנהייתי עם וויל וכמה זה פגע באיתן, אני מניחה שהיא בטח מרגישה דיי דומה ובהזדמנות הראשונה שתהיה לי אני אבהיר לה שעכשיו הכל בסדר. ״היא בסדר עם זה שאתה נפגש איתי?״ שאלתי והוא מיד הנהן. ״ברור. היה לי חשוב לראות אותך״ הוא אמר גורם לי לחייך מעט. מצד אני שמחה שדואגים לי אבל מצד שני לא רציתי שתהיה סיבה. ״אז מה קרה ספרי לי״ הוא אמר כשהקפה שהזמנו הגיע לשולחן. ״נקעתי את הרגל באחת ההופעות, הייתי חלשה מדי ועד שלא הגעתי הביתה לא הבנתי שזה בגלל סרטן כליה״ נאנחתי וראיתי שהוא הופתע למרות שכבר סיפרתי לו אז מה קרה אבל לא התעמקתי בפרטים יותר מדי. ״אז כבר הבנתי שאפשר להגיד ביי ביי לסיבוב ההופעות״ אמרתי וראיתי שהוא התבאס בשבילי, ״עשיתי ניתוח להסרת כליה וזה פתר את זה.. אבל שמחתי קצת מוקדם מדי וזה כבר עבר לריאות״ הרגשתי כל כך מסכנה כשסיפרתי את זה ושנאתי להרגיש ככה. ״קיילי אני כל כך מצטער״ הוא אמר וניסיתי לחייך כדי לא לעשות יותר מדי דרמה. ״שמעתי מה עשית לאיתן״ הוא אמר מעט צוחק גורם לי להאנח. ״זה לא מצחיק. אני מרגישה כמו מפלצת״ אמרתי והוא חייך. ״את דואגת לו זה בסדר״ הוא אמר אבל עדיין נאנחתי, ״הוא לא מדבר איתי. חשבתי שעד עכשיו זה כבר יעבור לו״
״אני לא יודע אם זה יעבור לו בקרוב... הוא ממש פגוע״ וואו תודה על העידוד וויל! ״אולי אני אסע אליו? רק כדי להבהיר את העניינים ואחזור חזרה?״ שאלתי יותר את עצמי, ״אני לא חושב שזה רעיון טוב״ הוא אמר, ״כל עוד אני במצב טוב אולי אני יכולה לנצל את זה״ ניסיתי לשכנע את עצמי. ״קיילי את צריכה להתרכז בעצמך. איתן יבין מתישהו הוא ידבר איתך. אני אדבר איתו״ הוא אמר, ״אתה חושב?״ שאלתי מודאגת, ״אני בטוח״ הוא אמר. מה אם איתן לא ידבר איתי? מה אם הוא פשוט יעדיף לשכוח אותי כל החיים אחרי מה שעשיתי לו? מה אם חציתי את הגבול?
****************
הרגשתי את המים החמים נופלים עלי, האדים גורמים לי להיות כל כך עייפה. נשארתי עוד קצת במקלחת יותר ממה שהייתי צריכה... רק נהנתי רגע לא לחשוב על כלום. רציתי כמה רגעים של נחת, לדמיין אותי אחרת. חזקה, עם צבע על הפנים... לא כזאת חלשה וחיוורת. הטיפולים הכימיים ממש התישו אותי, לא האמנתי שיש משהו שעד כדי כך יכול לשנות אותך. אז רציתי רגע להיות פה, להאמין שאני חזקה, ששתי הרגליים שלי יציבות על הבמה. אני רוקדת וכל מי שאני אוהבת נמצא בקהל, ואחרי זה אנחנו הולכים לחגוג ולבלות ואני אוכל לחשוב על המחר, על עוד שנה, על החיים..
סגרתי את המים וחזרתי למציאות. ליפפתי סביבי מגבת וגם סביב הראש ויצאתי החוצה לקור שחלף במהירות. הורדתי את המגבת ולבשתי מעלי חולצה גדולה וטרנינג נוחים. אחרי שהראש שלי מעט התייבש הורדתי את המגבת ונעמדתי מול המראה. הייתי רזה וחלשה ומעט חיוורת וזה העציב אותי... אני כמעט בת תשע עשרה וככה אני נראית? זה דוחה.
לקחתי את המסרק מהמגירה והתחלתי לסרק את השיער כשפתאום קרה משהו מוזר והרגשתי את המסרק בקלות עובר בין השיערות שלי והלב שלי מיד נפל לריצפה וצרחתי בבהלה, אמא שלי מיד עלתה אלי לחדר מתנשפת והתחלתי לבכות בהיסטריה, ״מה קרה??״ היא שאלה אבל רק הסתכלתי על המסרק שהיה מלא בשיערות שלי ובכיתי. ידעתי שזה יקרה אבל באותו הרגע לא הבנתי מה קורה. לא חשבתי על זה כל כך ולא חשבתי שזה יגיע כל כך מהר. לא חשבתי שזה ייקרה ככה בבת אחת, כזאת כמות?? נבהלתי. ״קיילי״ אמא שלי מיד חיבקה אותי כשהבינה. לא היה לה מה להגיד. הרגשתי שאני מאבדת כל דבר, אפילו את השיער שלי. את כל האישיות שלי, את מי שאני! זה באמת קורה אני באמת תכף משלימה את כל הרשימה של חולת סרטן. זה כל מה שאני אהיה עכשיו?
YOU ARE READING
My Bestie
Roman d'amourקיילי, איתן, כמעט ולא הגיוני שלא להגיד את צירופי השמות שלהם יחד. מאז שיצאו מהבטן, יותר נכון, מאז שקיילי יצאה מהבטן כארבעה חודשים אחרי איתן, לא נפרדו לדקה. החברים הכי טובים, ביאףאף, בסטיז, איך שלא יקראו לזה אנשים, להם זה לא משנה. הכל רגיל, הכל כיף, כ...
