My Bestie

פרק 70- בעיטה

***נקודת המבט של קיילי***

ישבתי בסלון בשעות הערב ואכלתי שקית פופקורן בזמן שצפיתי בטלווזיה. הבטן שלי הייתה חשופה כשהרמתי את החולצה למעלה, זה היה לרוב יותר נוח לתת לה להיות חשופה מאשר להרגיש אותה
צמודה לאיזה חולצה שאף פעם לא הייתה מספיק בגודל. הסתכלתי עליה והבטתי בכמה גדולה היא הייתה. תאומים. זה מטורף. הייתי רק בחודש חמישי אבל הבטן שלי נראתה בחודש שביעי!
אחרי שבראיין חזר לאוניברסיטה המשכנו מעט להסתמס, אבל ממש מעט. רציתי לשחרר אותו לגמרי כדי שימשיך הלאה בחיים, כל מה שיקרה לי כבר לא ישנה לו ולא רציתי שישנה. מסלול החיים שלו כל כך שונה משלי ורציתי שהוא ימשיך בו. כשהוא עזב לא יכולתי לספר להורים שלי שאני בהריון מאיתן, לעזאזל בקושי הצלחתי לספר לעצמי. אז סיפרתי להם שבראיין העדיף לא להיות חלק ושסיימנו בטוב. אני יודעת שזה נוראי... לגמרי הפלתי עליו משהו שלא קרה והוצאתי אותו נוראי אבל... זה לא כזה נורא הם ממילא לא יראו אותו יותר בחיים! שכנעתי את עצמי שזה בסדר, וזה הדבר היחידי שיכולתי לספר להם שיהיה אמין כדי שלא אצטרך לספר להם את האמת. זה היה מוקדם מדי. גם למיה סיפרתי את אותו הדבר, והיא כעסה על בראיין כל כך אבל ניסיתי להציג את הסיפור ככה שזה בסדר והסכמנו ביננו שהוא לא חייב להיות מעורב, ושלא הסכמתי לעשות הפלה. זה לא כל כך עבד, תמיד יסתכלו על בראיין בעין לא יפה אבל שוב- שכנעתי את עצמי שזה בסדר כי זה לא ישנה כלום.

הסלון היה דיי חשוך והאור הגיע מהמסך כשציפיתי בסרט רומנטי וישן שכנראה ראיתי כבר יותר משלוש פעמים. אמרתי לעצמי הרבה פעמים לא לצפות בסרטים האלה כי א׳ ההורמונים שלי עובדים עכשיו שעות נוספות, וב׳ היה לי עצוב לדעת שאני לא אזכה לסצנות כאלה כמו בסרט שוב. זה היה נראה יותר מדי כמו פנטזיה עכשיו וזה העציב אותי שהחיים שלי הולכים לכיוון כל כך שונה מהסרט הטיפשי הזה שקינאתי בדמויות שבו כל כך.
ההורים שלי היו למעלה בחדר שלהם וישנו. היה כבר דיי מאוחר וחשבתי גם אני כבר תכף לסגור ולהתקפל.. הם עוזרים לי כל כך, עם הכל. אמא שלי הלכה איתי כבר לבדיקה החודשית והיא שמה לי כל מיני שמנים על הבטן שהיא טוענת שגורמים להריון להיות בריא יותר מה שכנראה לגמרי לא נכון אבל זרמתי איתה. כשסיפרתי להם שיש לי תאומים הם היו בשוק, אבל לא כמו שוק שסיפרתי להם על ההריון אלא שוק שמח. מבחינתם תאומים זה ברכה והם שמחו מאוד, אבא שלי כבר פינטז על כל כך הרבה דברים שהוא יעשה איתם ואמא שלי כבר קנתה להם בגדים תאומים מה שהצחיק אותי מאוד, אפילו לא ידעתי עדיין מה המינים שלהם, אבל שמחתי לדעת שהם שניים... החיים שלנו אולי לא יהיו הכי קלים, אז שמחתי לפחות שיהיה להם אחד את השני.

לגבי איתן... לא ידעתי מה לעשות. באמת לא ידעתי מה לעשות. הכחשתי את זה כל כך שבלי ששמתי לב כבר עבר חודש בלי לחשוב על זה. הוא לא דיבר איתי וזה היה אפילו עדיף מצידי, כי ככל שהוא לא דיבר איתי ככה הצלחתי לשכוח מזה יותר בקלות. כשאף אחד מסביבי לא ידע את האמת אז לא היה מי שיציק לי בנוגע מזה, אז פשוט הצלחתי להכחיש את זה כל כך טוב, ועדיין היו רגעים שנזכרתי בזה והלב שלי איבד פעימה כשזה קרה כי פשוט לא ידעתי מה לעשות. רציתי לספר לו, הרגשתי כל כך רע כשלא עשיתי את זה עד עכשיו.. אבל פשוט לא הייתי מסוגלת לדעת מה תהיה התגובה שלו, פחדתי כל כך. מה אם התגובה שלו תהיה כמו התגובה שפחדתי לקבל מבראיין, מה אם הוא יהיה הבחור שיקום ויברח כי זה יהיה גדול עליו? ועוד איתן... אני לא יודעת אם אוכל להתמודד עם זה. עברתי כל כך הרבה שזה כבר ימוטט אותי לגמרי.