My Bestie

פרק 19- שיטות טובות

***נקודת המבט של איתן***

עמדתי שם מולה, בחדר הענק והלבן הזה. לעזאזל, פשוט תתני לי לנשק אותך! מה אני עוד צריך לעשות כדי לגרום לה להבין? אף פעם לא חשבתי שארצה לנשק כל כך ככה את קיילי, אבל ברגע שזה היכה בי פעם אחת לא יכולתי להפסיק את זה. תמיד נשאר חברים הכי טובים! זה ברור! זה לא בא במקום זה, אנחנו עדיין קיילי ואיתן, אותם קיילי ואיתן שרדפו אחד אחרי השנייה בחדרי הבית בתחתונים בגיל ארבע. אני מצטער, אני פשוט לא מסוגל לסמוך על אף אחד אחר שיתייחס אליה כמו שצריך. אני גם לא רוצה! לא משנה מי זה יהיה שיבוא הבא בתור, הוא לעולם לא יכיר אותה כמוני, ירצה אותה כמוני, אף אחד לעולם לא יוכל לאהוב אותה כמוני.

זה לא כמו בין כל מליוני המעריצות, שעם חלקן אפילו ביליתי כמה לילות, או כמה כוכבות מסך מסודרות. זה אחרת, זה משהו שאף פעם לא חוויתי בעבר. היא פשוט היא וזה לא משנה מי תבוא אחריה זה פשוט לא יהיה טוב כי זאת לא תהיה היא, ולא משנה כמה אני ארצה או לא זה לא משנה כי זאת לא היא, זאת לא תהיה היא. אחזתי בידיים שלה, האצבעות שלנו שלובות. היא הסתכלה עלי ונראתה כל כך מתלבטת. פשוט התחננתי בשקט, הלוואי והיא תבין כבר.
כשהיא ביקשה ממני לנשק אותה לפני כמה ימים בחדר שלה הייתי מסופק כמו ילד קטן שקנו לו את הבובה הכי חדשה של ספיידרמן. איך אפשר שלא לשמוח כשיש לך בובה חדשה של ספיידרמן ביד??
״תבטיח לי שתשאר איתן, תבטיח שנשאר אנחנו״ היא אמרה בשקט נראתה מעט מודאגת, ברור שנשאר אנחנו לעזאזל הלוואי והיא הייתה מבינה. אני לא אני בלעדיה, לא משנה באיזו דרך. חייכתי בשקט, היא כזאת יפה, גם כשהיא נראת מהססת. היא פשוט הכי יפה.

הידיים שלי מצאו את הדרך ללחיים שלה, מרגיש כמה הן חמות ונעימות. ״תמיד״ חייכתי אליה, קולט חיוך קטן מבעט לשפתיים הרכות שלה. רקנתי אליה לאט ובשקט, היא צחקקה מעט, הייתי מבולבל אבל צחקתי בכל זאת, מרוצה מהצליל הזה באוזן שלי. לא עצרתי, רק נהנתי מלשמוע אותה מצחקקת כשלאט לאט השפתיים שלנו היו יותר ויותר קרובות. הרגשתי שהיא תופסת לי ברצועות המכנס חזק, מקרבת אותי אליה, זה גרם לי לחייך עד שלבסוף העיניים שלי נעצמו כשהרגשתי את השפתיים שלה, ואיך זה הרגיש? אני לא מצליח אפילו לחשוב. כל מה שחשבתי עליו הוא איך אני מצליח לגרום לנו להיות אפילו צמודים יותר ממה שאנחנו עכשיו.
היא נישקה אותי בחזרה, ומעולם לא הרגשתי יותר הקלה מעכשיו, פשוט שום דבר לא עניין אותי באותו הרגע, כל מחוייבות שלי למשהו נשכחה לרגע, כל בעיה הכי קטנה שלי בחיים נעלמה, היא הדבר היחידי שעניין אותי. זה היה אפילו מעט מפחיד אם להגיד את האמת. זה היה עד כדי כך חזק.

״אני מפריע ולא אכפת לי! בואו הדלקנו את המדורה!״ פיט פתאום צעק לנו גורם לנו להפסיק את הנשיקה ולצחוק. קיילי נראתה נבוכה אבל פיט כבר מזמן הלך משם, רק צעק לנו ורץ בחזרה למקום שממנו בא. ״הוא לא התבגר כמו שאת רואה״ אמרתי לה, משלב את האצבעות שלנו כשלקחתי אותה החוצה. יצאנו מהבית וחתכנו את מגרש הפוטבול, ירדנו מגבעת הדשא שלאט לאט התחילה להפוך לחול, חול הים כמובן. אני מתערב שבטח קיילי לא ידעה שיש לוויל אפילו ים מעבר לבית, למרות שהיה קשה לפספס מבחוץ את הרוח של הים.
התקרבנו למדורה שעמדה על במת עץ נמוכה, מקום ישיבה נוח על החוף, מואר קצת, שייך לאירועים שההורים של וויל מארגנים פה. כולם כבר ישבו שם על יד המדורה, צחקו והבחינו בנו מגיעים. ״הפרענו?״ היילי שאלה מחייכת, גורמת לחצי חיוך שלי ולפנים מוסמקות של קיילי, אני פשוט נהנתי מהידיעה שהידיים שלנו שלובות, וזה לא הצגה.
״קיילי! את חייבת לבוא לראות!״ מאיה קמה מהכורסא כשנראתה שנזכרה במשהו. ״לבוא לראות מה?״ קיילי שאלה כשעמדנו על הבמה העגולה הענקית שבאמצע החוף. ״לא רחוק מפה על החוף יש רצועה ענקית של כוכבי ים שנשטפים לחוף בשעות האלה, זה מדהים את חייבת לבוא״ היא אמרה בשנייה גוררת אותה משם, הבנות ידעו על מה מאיה מדברות כשקמו גם הן וגררו את קיילי משם וצחקתי מעצמי איך הן כל פעם מחדש מתלהבות מזה.
התיישבתי על יד שאר הבנים ונאנחנו כולנו כשקולות צווחה הנרגשות של הבנות פסקו ונעלמו מאיתנו ככל שהתרחקו.