My Bestie

פרק 47- משהו מטורף

***נקודת המבט של קיילי***

חשבתי על זה הרבה, על איתן... הוא הגזים. הרגשתי שאני לא יכולה לשתף אותו באמת כי הוא לא מצליח לקבל את זה. אפילו ההורים שלי דיי חזרו לעבוד כרגיל. בקרוב ישחררו אותי הביתה ואמשיך לקחת תרופות מהבית והרופא אמר שנראה משם איך מתקדמים. ברור לי שאוכל עוד כמה זמן לתפקד כרגיל, כמעט כרגיל. לצאת עם חברים ולעבוד והכל, פשוט... לא היה לי כל כך חשק לצאת עם חברים, ולא רציתי לעבוד בעבודה מטומטמת שלא תעזור לי בכלום. רציתי להיות רקדנית. רציתי לסיים סיבוב הופעות ואולי אחר כך להתחיל עוד אחד.

ואיתן בנוסף להכל... זה לא עזב אותי. אז עשיתי משהו מסוכן.. משהו שלא חשבתי עליו פעמיים ופשוט עשיתי. לא יכולתי לקבל את העובדה שהוא סירב לסרט, שהוא עוצר את החיים שלו כדי להישאר פה, ידעתי כמה זה חשוב לו וכמה זאת מקפצה לקריירה הזאת והבנתי שאולי הסיפור ביננו כרגע הוא טעות. כן, זה היה מאוד רובוטי לחשוב ככה אבל היה לי כל כך הרבה על הראש שפשוט הכחשתי כל מה שאני יכולה. הוא פשוט נכנס לדיכאון מהשנייה שנכנסתי שוב לבית החולים, אני רואה עליו, הוא לא אוכל ולא ישן ובאמת שזה פשוט היה יותר מדי. אני אוהבת אותו אהבת אמת, הוא החבר הכי טוב שלי ובגלל זה הייתי צריכה לעשות משהו קיצוני שיגרום לו ללכת מפה. ״את רצינית!?״ ורק כשסיימתי להשלים עם מה שעשיתי איתן נכנס בסערה לתוך החדר שלי בבית החולים, עצבני, עם מכתב בידו. ״איתן—״ ידעתי שעם הרמת עצבנים הזאת של איתן אני לא אוכל להשחיל מילה. ״לא לא איתן!! את נשרטת לגמרי!!״ הוא צעק והראש שלי כבר התחיל לכאוב. ״איתן אני צריכה שתמשיך לחיות את החיים שלך״ אמרתי מנסה להישאר רגועה, ידעתי שמבחוץ כל בית החולים כבר שומע את הצעקות שלו. ״אז הוצאת נגדי צו הרחקה?!?״ הוא הראה לי את הדף המקומט. נכון, כשהוא אמר את זה בקול רם זה היה נשמע מגוחך לגמרי, וזה באמת היה. אבל לא ידעתי מה עוד לעשות! לא משנה כמה שיחות עשיתי לו, דיברתי עם הסוכן שלו, דיברתי עם כולם! הוא פשוט הגזים, אז הגזמתי גם. ״בחיים לא היית טס לצלם את הסרט אחרת״ אמרתי מרגישה מטומטמת. אבל חשבתי על זה הרבה, ודיברתי עם ההורים שלי על זה, ופשוט הבנתי שזה הדבר היחידי שבאמת יחייב אותו להתרחק ממני. ידעתי שגם אם אגיד לו שאני לא אוהבת אותו וגם אם אגיד לו שאני נפרדת ממנו הוא לא יאמין לי והוא ימשיך להגיע, וימשיך להתעקש עלי. אני מכירה אותו טוב מדי...

״קיילי מה לא בסדר איתך!?!״ הוא היה כל כך עצבני. אני לא חושבת שאי פעם ראיתי אותו כל כך עצבני, ואני יודעת שעל פי חוק גם אסור לו להיות פה עכשיו.. אז דיברתי לפני זה עם הרופא שלי, ידעתי שאיתן יגיע ברגע שיקבל את המכתב וידעתי שהוא יגיע לפה עצבני... אז ביקשתי מצוות הרופאים שלי מראש שיתנו לו להישאר כדי שאוכל להסביר לו את המצב ואם אצטרך אסמן להם שיוציאו אותו. ידעתי שזה מוזר... אבל זה מה שצריך להיות עד שאחלים מהסרטן, ואני גם אטוס לאיתן ברגע שזה יקרה.. ואני יודעת שהוא יסלח לי ויבין שזה היה לטובת שנינו.
״זה לא משנה!! אני לא אטוס לסרט המזדיין הזה את לא מבינה??״ הוא המשיך לצעוק, ציפיתי שהוא יהיה ככה עצבני. הכנתי את עצמי לזה. ״איתן אני פשוט צריכה שתשחרר, אני מצטערת״ אמרתי באמת מתכוונת לזה. ״אז את באמת מתכוונת להשאיר את זה?״ הוא שאל מופתע וכל כך כאב לי בלב לראות את המבט שלו, ממש נצבט. אבל אני נשבעת שזה לטובתו. אני נשבעת. לא הגבתי, רק הסתכלתי למטה לריצפה. ״לכי תזדייני קיילי״ הוא אמר כשקימט את הדף וזרק על הקיר לפני שיצא עצבני מהחדר שלי, וראיתי מהחלון איך הוא יוצא עצבני מבית החולים, אפילו לא מסתכל על ההורים שלי בדרך. כאב לי שככה זה קרה, שזה הפיתרון שמצאתי לנכון אבל לא יכולתי לסחוב גם את הדיכאון של איתן עכשיו. הייתי צריכה לסיים עם המחלה הזאת כמה שיותר מהר ואחרי זה אני יודעת שאנחנו נפתור את הכל. אני יודעת את זה!