My Bestie

פרק 80- שלושתינו

***נקודת המבט של קיילי***

מצאתי את עצמי מבלה הרבה זמן עם איתן, לקח לנו קצת זמן להגיע למצב שבו אנחנו מתחברים שוב, היינו בעיקר סביב התאומים. ראיתי שעדיין היה לו קשה לעשות את הניתוק של מה שעשיתי לו, מצד שני מצאתי את עצמי מבלה גם הרבה זמן עם פיט. אבל זה היה חברי לגמרי. היה לי כיף שיש מישהו שאני נהנת לדבר איתו, שמקשיב לי ומעניין אותו מה קורה לי בחיים גם כשהם הכי משעממים שיש. אהבתי לראות שהוא מתעניין בתאומים כאילו באמת דאג להם ובאמת הסתכלתי עליו בתור חבר טוב. ניסיתי לא להראות לאיתן יותר מדי, כי ראיתי שזה מפריע לו גם אם הוא לא אמר את זה במפורש. רק רציתי לשמור על העניינים רגועים, כי לקח לי הרבה זמן להביא אותם למצב הזה.

הידיעה שהתאומים היו מאיתן כבר היו בכל מקום, כולם ידעו, וזה כבר לא היה סוד... ואני חייבת להודות שזה הוריד לי הרבה מהלב, אבל עדיין הרגשתי רע על איתן. באתי לו משום מקום והרסתי לו את כל התוכניות, אני אפילו לא יודעת מה המצב בינו לבין אליס, אין לי מושג מה יהיה עם הסרט שלו ואיך הוא מטפל בכל העיניים האלה וזה הפריע לי דיי הרבה. לא רציתי להרגיש ככה אבל אין ברירה, אני לגמרי הבאתי את זה על עצמי.

״איפה מיילס?״ פיט שאל מהסלון כשהוצאתי לו מהמקרר בקבוק בירה והלכתי לכיוונו, צופה באלי שישבה עליו. ״איתן איתו היום״ אמרתי כאילו זה היה דבר טבעי אבל זה ממש לא היה. לא עדיין. ״אתם עושים משמרות?״ הוא צחק גורם לי מיד לצחוק צחוק קל. ״לא.. הוא רוצה קצת להיות איתם לבד. פשוט... שניהם ביחד זה נראה לי עדיין קצת גדול עליו״ אמרתי. החלטתי לתת לאיתן לקחת את זה איך שירצה, לאט לאט, או לא בכלל... או... איך שיחליט. אז הוא החליט להסתובב היום קצת עם מיילס, לדאוג לו להכל, לבד.. בלי שיש מישהו שהוא מרגיש שצריך להסביר לו מה לעשות כי זה פשוט צריך לבוא לו טבעי. גם ככה כל מה שקרה איתנו לא היה טבעי בכלל. ״איך הוא?״ פיט שאל כששיחק עם אלי עם הברכיים שלו. ״מדהים״ אמרתי מנסה לא לחלום בהקיץ יותר מדי. ״אני רואה שהוא מבין... שהוא פשוט נוכח״ המשכתי כשהתיישבתי לידו. ״את לא מפחדת להשאיר אותם לבד?״ הוא שאל ומיד עניתי שלא. כאילו באמת באמת לא הייתי צריכה אפילו לחשוב על זה. ״אני יודעת שהוא לא היה פה.. אבל הוא אבא שלהם וזה תמיד ישאר ככה״ עניתי ולקחתי ממנו את אלי כשהיא הרימה את הידיים אלי ופיט ניצל את ההזדמנות כדי לשתות מהבירה שהבאתי לו. הוא סיים והסתכל עלי כשאלי נגעה לי בשיערות עם האצבעות שלה. ״אתן כל כך דומות״ הוא אמר ותהיתי אם בכלל אפשר לראות בגיל הזה כזה דמיון. חייכתי אליו בשקט.

״איך בלימודים?״ שאלתי משנה נושא, ״תכף תהיה תקופה לחוצה... לקראת קבלת התואר״ הוא הסביר והיה אפשר לראות כמה הוא מתרגש מזה. אני כל כך שמחה בשבילו שהוא החליט לפרוש מקריירת הדוגמנות כדי לעשות משהו שהוא באמת אוהב. הוא סיפר לי מה הוא מתכוון לעשות אחר כך ואיפה הוא מתכוון להתמחות ואני באמת הקשבתי בסבלנות ורק שמחתי שאני סוף סוף יכולה להתרכז בסיפור של מישהו אחר מבלי לדאוג לגבי משהו שקשור אלי. ״איך בראיין?״ שאלתי אותו כשהוא נשען אחורה על הספה. ״בסדר. הוא כבר סיים את התואר, הצליח לדחוף מלא קורסים במקביל... הוא שואל עלייך לפעמים, על התינוקות״ הוא אמר וקיוויתי שהוא לא שואל יותר מדי, ״יש לו חברה כבר כמה חודשים״ הוא המשיך גורם לי מיד לשמוח כאילו אבן קטנה ירדה לי מהלב. ידעתי שהוא לא היה צריך להישאר, הוא היה צריך להמשיך בחיים שלו כדי שיום אחד הוא יביא ילדים באופן נורמאלי ובריא, ולא ככה... מזל שעצרנו את זה בזמן. ״זה כל כך טוב לשמוע״ אמרתי ומיד והוא צחק לרגע, ״כן? את שמחה שיש לו חברה?״ הוא אמר ומיד משכתי בכפתיים. ״ברור״ אמרתי כשידעתי שמעולם לא באמת רציתי שנהיה יחד.