***נקודת המבט של קיילי***
עשינו את כל הדרך הארוכה חזרה הביתה, הרגליים שלי כאבו אני מודה, אבל זה היה שווה כל רגע, וכל כך נהנתי שאפילו לא הרגשתי את הקושי. אני לא חושבת שצחקתי ככה כבר הרבה זמן כמו שצחקתי בטיול הזה עם איתן. הוא כאילו יכול להפעיל את כל הרגשות שלי בו זמנית, וזה לא פשוט...
זה היה היום הרביעי מתחילת השבוע, כן, נכון, איתן ואני רצינו שבוע שלם לעצמנו, אבל הייתי צריכה גם להיות עם המשפחה והחברים מה שלקח לי יומיים שלמים מהשבוע האחרון שלי פה בארץ, השלישי והרביעי היו עם איתן בטיול, ואלו היו בין הימים הכי מקסימים שהיו לי, ואולי גם אי פעם יהיו. עשינו את כל הדרך חזרה באוטובוס וברכבות התחתיות. השעה הייתה כבר מאוחרת, בערך עשר בלילה, ישבתי על יד איתן ברכבת התחתית, כבר היינו עייפים ומותשים, הנחתי את הראש שלי על הכתף שלו, מנסה קצת לנוח בזמן שחשבתי לעצמי שנשארו לי בסך הכל רק שלושה ימים עם איתן, וזה מעציב אותי כל פעם מחדש. הרגשתי את האצבעות שלנו מתחברות אחת עם השנייה, היה שקט ורגוע, הדבר היחידי ששמענו היה קולות גלגלי הרכבת שהחילקו על המסילות. איתן היה נראה חושב כשהסתכל על הידיים המשולבות שלנו, תהיתי מה הוא חושב, אבל אני בעצמי העדפתי שלא לחשוב על זה כלום, רק לחיות את זה כרגע... מה זה משנה? ממילא אעזוב בעוד שלושה ימים עם וויל, וכלום מזה לא ישנה.
הנסיעה נגמרה מהר מדי, וירדנו ממנה, עולים בחזרה לפני הקרקע ועשינו את ההליכה הקצרה חזרה לבית שלי. "אתה נשאר?" שאלתי כשהיינו קרובים לבית שלי. "אין לי כל כך ברירה אחרת, אמא שלי עושה ערב קריאה בבית שלנו וביקשה ממני להתרחק ככל האפשר" הוא אמר צוחק, צחקתי יחד איתו, זה כל כך התאים ללילי.... פשוט להעיף את איתן מהבית. נכנסנו לבית שלי, ההורים שלי ישבו וצפו בחדשות, מסתכלים ישר לכיוונינו כששמעו את הדלת נפתחת. "חזרתם" אמא שלי אמרה שמחה לראות אותי מותשת לגמרי, אבל בקטע טוב אני מניחה.... "לא חשבתי שתחזיר אותה חיה" אבא שלי אמר גורם לכולם לצחוק, חוץ ממני כמובן. איתן ואני עלינו לחדר שלי, וכל אחד מאיתנו התקלח בו זמנית במקלחת אחרת. שטפתי את עצמי מכל הליכלוך מהיומיים האלה, הרגשתי את המים החמים יורדים עלי וחודרים לי בנעימות לעצמות. לא מיהרתי לסיים להתקלח, אבל כשזה קרה יצאתי מהמקלחת ישר לתוך המגבת, מנגבת את עצמי ומתייבשת. ליפפתי אותה סביבי ונכנסתי חזרה לחדר שלי, עמדתי בכניסה ולא יכולתי שלא לחייך לעצמי כשהתחת של איתן היה ממש מול הפנים שלי. לא היה נראה שהייתה לו בעיה להישאר ערום בחדר שלי גם כשהדלת פתוחה לרווחה. צחקקתי מעט כשהוא לבש את הבוקסר ואז הסתובב, צחק כשהבין שאני עומדת פה כבר זמן מה. "את לא צריכה להתגנב קיילי, את יכולה פשוט לבקש" הוא אמר גורם לי לגלגל עיניים אבל לצחוק בכל זאת. אני מופתעת כל פעם מחדש שתמיד יש לי בגדים של איתן בארון. הארון הזה נהיה יותר של איתן מאשר שלי. "פעם הבאה" אמרתי כשהתקדמתי לכיוון הארון, הוא לבש מעליו מכנסי טרנינג עבים והלך לכיוון המיטה שלי, נשכב עליה והיה נראה עייף בדיוק כמוני מהיום הארוך הזה. "תסתובב" ביקשתי, לא צריכה להילחץ יותר מדי כשידעתי שאנחנו עושים את זה כל הזמן. איתן פשוט יודע שברגע שאצטרך להתלבש על ידו הוא יצטרך להסתובב ואני אסמוך עליו בלי טיפה של היסוס. "לך מותר לראות את שלי אבל אני לא מקבל כלום??" הוא אמר, גורם לי לצחוק בכוח למרות שניסיתי להשאר רצינית. הרמתי גבה מחכה שיפסיק להיות תינוק והוא נאנח והסתובב על המיטה. הורדתי את המגבת ממני ולבשתי מעלי בגדים נוחים מספיק לשינה. הלכתי למיטה ונשכבתי על ידו, הוא היה נראה מעט מופתע או קופא כשנשכבתי על ידו בכזאת מהירות בלי היסוס, אבל היה נראה שהוא ניסה להבליג על זה והניח את היד שלו סביבי, כשלא השארתי לו מקום אחר להניח אותה. שכבנו הפוכים על המיטה, עם הרגליים לכיוון הקיר, וזה לא הפריע למישהו מאיתנו.
YOU ARE READING
My Bestie
Romanceקיילי, איתן, כמעט ולא הגיוני שלא להגיד את צירופי השמות שלהם יחד. מאז שיצאו מהבטן, יותר נכון, מאז שקיילי יצאה מהבטן כארבעה חודשים אחרי איתן, לא נפרדו לדקה. החברים הכי טובים, ביאףאף, בסטיז, איך שלא יקראו לזה אנשים, להם זה לא משנה. הכל רגיל, הכל כיף, כ...