My Bestie

פרק 20+21- אין ברירה

***נקודת המבט של קיילי***

היה לי את החודש אולי הכי קשה בעולם, חודש וחצי אבל מי סופר? מאה ואחת מבחנים, עבודות, ואם זה לא מספיק אני נמצאת כמעט 24/7 באימונים בסטודיו רק בשביל האודישנים המטורפים האלה. אני בקושי מוצאת זמן ללכת להשקות ולמסיבות של איתן, כי בעצם גם הסתבכתי בתפקיד החברה שלו רק בגלל האודישן הזה, כשחתמתי על חוזה מזוייף.
בדיוק נגמרו החזרות, התקלחתי במקלחות הסטודיו והחלפתי את הבגדים לפני שיצאתי משם, צריכה לחזור היישר הביתה ולסיים את העבודה במתמטיקה שאפילו לא התחלתי!
יצאתי מהבניין החוצה לרחוב כשהתכוונתי לחפש את המכונית שלי ונתקלתי באיתן שממש הבהיל אותי, לא היה לי מושג מה יש לו לעשות פה. ״מה אתה עושה פה?״ מיד שאלתי, גם ככה מתנשפת מהמהירות בה התארגנתי ויצאתי. ״את כבר הולכת?? באתי לראות אותך״ הוא אמר מבולבל. הרגשתי את השיער המעט רטוב שלי עוזר לקור לחדור אלי. כבר הייתה עונה קרירה, קרירה מדי. אני אוהבת את החורף אבל זה גורם לי להתכווצויות שרירים נוראיים עם הסטודיו. ״כן, אני חייבת לחזור הביתה יש לי עבודה ענקית להגיש מחר מצטערת״ באמת הצטערתי, אבל הזמן שלי היה לחוץ כל כך... התחלתי ללכת לכיוון המכונית אבל הוא בשנייה עצר אותי.

״קיילי בקושי ראיתי אותך החודשיים האלה״ הוא אמר מבולבל, לעזאזל באמת שהצטערתי. דחיתי אותו כל החודשיים האחרונים מרוב שהייתי עמוסה כל כך. רק עכשיו כשהוא אמר את זה באמת קלטתי שבקושי דיברנו במשך חודשיים. אני לא חושבת שדיברתי אפילו עם ההורים שלי בקושי החודשיים האלה.
״אני יודעת אני יודעת... אני מצטערת איתן״ אמרתי בקול תמים. לא רציתי לפגוע בו אבל באמת שאין לי זמן. ״למה את בכלל בסטודיו היום? יום שבת״ הוא אמר מבולבל מכל העסק. ״הכפילו אימונים בגלל מבחני הקבלה״ הסברתי, מרגישה עייפה. לא ישנתי יותר מחמש שעות כל לילה בימים האחרונים.
״מבחני קבלה? איזה מבחני קבלה?״ הוא שאל. ״מה זאת אומרת? סיפרתי לך עליהם. הופעות מסביב לעולם״ אני בטוחה שסיפרתי לו. הוא הראשון שסיפרתי לו. ״מה? את עדיין רוצה ללכת לזה?״ הוא היה נראה מבולבל, וזה בילבל אותי. אפילו צחקתי מבולבלת מעט. ״מה? מה זאת אומרת?״ מתישהו רמזתי לו שירדתי מזה? ברצינות כל החודשיים האחרונים אני קורעת את התחת בשביל זה איך הוא יכול לחשוב שאני יורדת מהעניין?
״אני לא יודע חשבתי שעכשיו אנחנו ביחד אז...״ הוא לא בדיוק ידע להסביר את עצמו. ״מה? אז מה״ באמת לא הבנתי, בשיא הרצינות שלא הצלחתי להבין מה מבלבל אותו. ״אז זה אומר שאנחנו יוצאים״ הוא אמר בשיא הרצינות. מיד קפץ לי מעט הלב.

״ידעתי. ידעתי שהכל ישתנה״ אמרתי מתחילה להתעצבן, אולי אפילו מעט מבילבול. ״מה שונה??״ הוא אמר מתעצבן גם הוא, ידעתי שזה לא טוב כששנינו מתחילים להתעצבן. ״קודם כשדיברנו על סיבוב ההופעות הזה שמחת בשבילי! אמרת שאתה מקבל את זה! אז עכשיו זה לא כי אנחנו יוצאים? הבטחת שזה לא ישנה כלום!״ באמת כאב לי, הרגשתי שעשיתי טעות ושלא ניתן להחזיר את הגלגל לאחור, הרגשתי שמשהו פה לא בסדר. לא ידעתי מה יקרה איתנו אחרי אבל הדבר הזה היה ממש חשוב לעתיד שלי, ואני לא הייתי עושה את אותו הדבר לאיתן אם הוא היה אומר לי שהוא נוסע עכשיו לצלם סרט. זה לא קשור אם אנחנו ביחד או לא.
״מה אני אמור לחשוב קיילי?? אין לך זמן לכלום! אני מנסה לקבוע איתך, כל הזמן! אבל או שזה הסטודיו הזה או הלימודים ואני לא רואה אותך! זה לא קל לשבת עם חברים שלי ועם חברות שלהם ולראות אותם כשאני יודע שחברה שלי כל יום בתיכון מלא בטמבלים שרק מחפשים להתחיל איתה!--״