My Bestie

פרק 73- שנה

***נקודת המבט של קיילי***

זאת הייתה השנה הכי טובה בחיי, זאת אומרת עוד לא שנה.. אבל כמעט. וכל כך התרגשתי לקראת זה.

אני לא יודעת איך זה קרה, אבל מאז הפעם האחרונה שסיפרתי לאיתן על בראיין הוא קצת נעלם. זה לא שהיה ניתוק מוחלט, אבל אפשר להגיד שהשיחות שלנו ירדו לפחות בחמישים אחוז, זה לא היה בבום זה היה פשוט בהדרגה ואני לא יודעת אם זה קשור למה שאמרתי או שהוא פשוט נהיה יותר עסוק בצילומים. תהיתי מה אליס עושה שם כל הזמן הזה... מה היא עושה כשהוא עובד פשוט חיה מהכסף שלו ולא עושה כלום? נשמע נחמד..

מיילס ואלי גדלו כל כך מהר שזה היה מפחיד! פתאום היה אפשר ממש לראות אותם, מי הם עומדים להיות. הם היו כל כך יפים וכמובן דומים. הם לא היו תאומים זהים, זה היה הגיוני בגלל שהם לא היו מאותו המין אבל בהחלט היה אפשר לראות את הדמיון. היו להן עיניים בהירות ויפות שלא ידעתי אם הן יתחלפו בעתיד.. גם לי וגם לאיתן יש עיניים בהירות אז קצת קיוויתי שזה ישאר. כבר היו להם שיערות בהירות ויפות על הראש ואני בחיים לא אפסיק להיות אובססיבית אל צורת הפה הקטן שלהם.
לי אין שיער בהיר ויכולתי מיד לדעת ממי הם קיבלו את זה. אלי הייתה קצת יותר שחומה, הם לא היו דומים... מיילס קיבל יותר את הצד של איתן.
הרגשתי ממש רע עם עצמי. התנהגתי כמו אגואיסטית מושלמת. מיה בקושי דיברה איתי, היא אמרה שמה שאני עושה זה לא שפוי והיא צודקת, והיא אמרה שהיא לא רוצה לקחת חלק בזה. ברור שנשארנו חברות ובסוף היא עזרה לי איתם המון אבל היא באמת באמת כעסה עלי. מאה אחוז כעס טהור ואני יודעת את זה. היא וקים היו במערכת יחסים ממש חזקה ועזרו לי המון יחד. לפעמים הייתי עומדת מהצד ומסתכלת עליהן שכל אחת החזיקה תאום וחייכתי לעצמי כמה חמוד זה היה. מיה לא סיפרה לקים את האמת והודתי לה על זה כל כך, זה לא שאני לא סומכת עליה זה פשוט שהעדפתי שכמה פחות אנשים ידעו כל עוד הוא לא יודע.
לשנייה לא הצדקתי את עצמי. אני אגואיסטית ופחדנית ובאמת מגיע לי מקום שמור בגהנום על מה שאני עושה. בלי ששמתי לב עברה כמעט שנה ואני בחיים לא אסלח לעצמי על שגרמתי לאיתן לפספס את השנה הזאת.

אבל החלטתי, שאני אספר לו. אני לא יכולה להמשיך לעשות את מה שאני עושה ולא משנה מה זה יגרור אחריו אני אספר לו.
זאת הייתה שנה כל כך עמוסה, ההתפתחות של התאומים הייתה עצומה וכל שלב היה כל כך מרגש שהתרכזתי בזה יותר מכל דבר אחר. ההורים שלי עזרו לי המון, גם אם זה אמר שהם עבדו פחות או קמו איתי בלילות כשהם התחילו לבכות. בהתחלה להסתדר עם תאומים היה סיוט, לא יכולתי אפילו ללכת לסופר כמו שצריך, זאת תמיד הייתה כזאת התארגנות מטורפת. לקחת את שניהם לרכב, להעמיס את העגלה, לקשור אותם לכיסאות, להוציא אותם מהכיסאות , לשים בעגלה ולקחת איתי אוכל ואני לא רוצה לדעת מה יקרה כשהם יתחילו ללכת! אז כן, זה היה סיוט אבל זה היה סיוט מושלם עם שני מלאכים יפים שהיו פשוט שלי. לא ידעתי שאפשר לאהוב משהו בעולם הזה עד כדי כך, אהבה כזאת טהורה ללא תנאים... עכשיו אני יודעת מה ההורים שלי מרגישים כלפי. אהבתי אותם כל כך ולא יכולתי להיפרד מהם. עשרות פעמים ההורים שלי אמרו שהם ישמרו עליהם ואני אצא קצת לבלות אבל עדיין לא הייתי מסוגלת, זה היה מוקדם מדי בשבילי. כן יכולתי להסתדר עם העובדה שאני יוצאת לסידורים בזמן שהם שומרים עליהם אבל לא עד לרמה שאני יוצאת ומבלה כל הלילה, ובטח שלא נדבר על לצאת עם גברים. במיוחד כשאני עדיין גרה אצל ההורים.