My Bestie

פרק 46- וויתור

***נקודת המבט של איתן***

ישבתי במסדרון בית החולים מול החדר של קיילי יחד עם ההורים שלה. סרטן ריאות. לא אני לא היא ולא אף אחד מאיתנו באמת חשב שזה יקרה... אם נבהלנו מסרטן כליות, לא הבנו בכלל מה מחכה לנו בצד השני עם סרטן ריאות. מסתבר שלקיילי כן היו גרורות שגדלו דיי מהר ונתפסו ישר על הריאות שלה, ועכשיו זה ביחד עם כאבי ניתוח והכל פשוט היה לא טוב. האנה אמא של קיילי הייתה גמורה, ראיתי איך היא מניחה את הראש שלה על שון ופשוט בוהה. קיילי ביקשה מכולנו לצאת מהחדר שלה, כנראה שהיא רצתה להיות קצת לבד, אז היינו בחוץ. יכולתי להסתכל עליה דרך החלון הגדול וראיתי איך היא שוכבת על המיטה עם הפנים לקיר והגב אלי, והלב שלי נשבר. אי אפשר לדעת למה קורה לנו מה שקורה לנו, ואי אפשר להתווכח על זה ואין את מי להאשים, וככה גם קיילי... ידעתי שהיא בטח שבורה, ולא ידעתי כבר אם אני יכול להרים לה את מצב הרוח. קודם כל היא נקעה את הרגל והפסידה חלק גדול מאוד בחיים שלה, ואחרי זה הכליות, והניתוח... וגם כשהיא החלימה היא לא הייתה שמחה כמו שהיא הייתה אמורה, ועכשיו אני יכול לדעת בוודאות שהיא מתחרטת על כך שלא העריכה את זה לפני שהגיעה לפה שוב.

הרגשתי רע, שאין שום דבר שאני יכול לעשות... קיילי חולה ומי יודע מה יהיה הלאה ואין שום דבר שאני יכול לעשות כדי לגרום לזה לעבור. כמובן שישר התחלתי לקרוא הכל על הסרטן הזה, וזה היה קשה יותר ממה שחשבתי. כל הטיפולים, כל תופעות הלוואי, כל הדברים האלה... אם היו שואלים אותי לפני כמה זמן הייתי אומר שקיילי היא הבחורה הכי חזקה בעולם ותעבור כל מכשול, אבל עכשיו כשראיתי אותה כבר לא הייתי כל כך בטוח. לא ידעתי איך לדבר איתה, מה להגיד לה, ולא הייתי רגיל לסיטואציה כזאת. זה ישב עלי חזק יותר מכל דבר אחר. הפלאפון שלי צלצל וכשראיתי שזה הסוכן שלי הלכתי לסוף המסדרון ויוצא החוצה מבית החולים בזמן שעניתי. ״היי״ אמרתי לו מקווה שזה חדשות טובות, כי חדשות רעות פשוט לא יתאימו עכשיו יותר מכל סיטואציה אחרת, ״היי איתן, חדשות רעות״ מעולה. ״יש בעיות בהפקות עם הסרט החדש״ הוא הסביר לי, ״הרבה חורים בתקציב..״ הוא אמר והקשבתי בסבלנות. ״המפיקים דיברו איתי ואמרו לי שהם רוצים להעביר את הצילומים ללונדון—״ הוא התחיל להסביר, הסרט אמור להתרחש בבריטניה של שנות השישים, אבל הוא בכל זאת יצולם פה בלוס אנג׳לס, לפחות היה אמור, ובדרך כלל לעשות סט כזה עולה המון כסף וכנראה זאת הסיבה שהם רוצים להעביר את הכל למקום המקורי שם יצולם הסרט כי זה יוצא יותר זול, אבל גם הרבה יותר מסובך. לצלם סרט לוקח מספר שנים וזה לא פשוט לעזוב הכל ולטוס לכל כך הרבה זמן. כשאני עשיתי סרט באוסטרליה זה היה רק לשמונה חודשים כי רק חלק מהעלילה התרחשה שם, אם כל הסרט אמור להיות מצולם בלונדון זה יכול לקחת מינימום שנתיים. ״בכל מקרה הם צריכים לבדוק עכשיו שכל השחקנים נצמדים לשינויים, ובגלל שזה לא כתוב בחוזה הם לא יכולים לחייב אתכם.. אני צריך לבדוק שאתה בעיניים. אתה עדיין רוצה את הסרט הזה?״ הייתי חייב להגיד שזה בא לי משמיים. עם כל הסיפור עם קיילי עכשיו, לא רציתי את הסרט הזה על הראש שלי. אני אוהב לשחק, זה כמעט כל החיים שלי, וכשהתקבלתי לתפקיד הזה שמחתי מאוד, לא עשיתי תפקיד דומה לזה מעולם, אבל הראש שלי היה עכשיו כל כך במקום אחר שרציתי להתרכז רק בקיילי. ״לקיילי יש סרטן״ אמרתי לו נאנח, ״סרטן?״ הוא שאל מופתע והנהנתי למרות שהוא לא יכל לראות, ״אני נאלץ לוותר״ ידעתי שאין שום סיכוי בעולם שאני נוסע לשנתיים מפה ומשאיר כאן את קיילי, כשהסרט צולם פה עוד יכולתי לתמרן בין השניים, אבל זה? אין סיכוי. ״אני מבין.. אבל אני לא אתן להם תשובה. תחשוב על זה קצת.. זה תפקיד גדול״ נאנחתי כשהוא לא מבין מה המשמעות שלאהבת חייך יש סרטן. ״אין מה. אני מוותר על התפקיד״ אמרתי וניתקתי. לא רציתי להיות מגעיל, אני ממש מסתדר איתו, הוא הסוכן נורמאלי היחידי שנפלתי לידיו, אבל כרגע המוח שלי היה כל כך עמוס בדאגות שכל מה שרציתי היה לחזור פנימה ולראות אותה שוב.