My Bestie

פרק 27- הרבה יותר מדי

***נקודת המבט של קיילי***

עבר יום שלם ולא קיבלתי ממנו שום הודעה, עד שהחלטתי לשלוח לו משהו בעצמי ופשוט ביליתי את כל היום בנסיון להבין למה הוא לא מגיב? כמו טיפשה לא הצלחתי להתרכז באף שיעור ופשוט בהיתי בפלאפון כשחיכיתי שיגיב לי. כשזה לא קרה פשוט הרגשתי כמו מטומטמת. יצאתי מהכיתה בצלצול והלכתי במסדרון, יוצאת החוצה לספסל קטן במרכז בית הספר והתיישבתי עליו, מתכוונת למחוק את כל השיחות עם וויל ולשכוח מכל העניין, אבל לא רציתי, התעצבנתי, התעצבנתי שככה זה נגמר אפילו בלי שהתחיל. אני לא טיפשה אני יודעת שזה בגלל הנשיקה ואני בטוחה שהוא זוכר, וזה עיצבן אותי אפילו יותר. לנשק ולברוח זה הקטע?

אני יודעת שאני טיפשה ושלא הייתי צריכה אבל חייגתי אליו, רק במטרה להרגיש שלא סתם סיננו אותי, אלא שבאמת גמרתי את זה.
הצלצול הראשון גרם לי לדפיקת לב חזקה, והשנייה אפילו יותר. בשלישית כבר חשבתי שהוא לא מתכוון לענות וכמעט השתפנתי כשנתקתי אבל הוא ענה.
״הלו?״ הוא ענה. שתקתי לכמה רגעים כשלא ידעתי בכלל למה התקשרתי לרגע. ״היי״ אמרתי בשקט לגמרי לא יודעת מה רציתי להגיד, והחלטתי לבדוק אותו. ״היי..״ הוא אמר בשקט יודע שאני יודעת שהוא לגמרי סינן אותי. ״שמעתי על מסעדה חדשה ממש טובה שנפתחה, רציתי לדעת אם בא לך לבדוק אותה..״ אין שום מסעדה חדשה, באמת רק רציתי לבדוק את התשובה שלו, ולגמרי לא הייתה לי בעיה לשקר כשידעתי שהתשובה שלו לא תהיה חיובית.

״אה.. אני קצת עמוס היום״ הוא אמר וזה לגמרי לא הפתיע. ״ומה לגבי מחר?״ החלטתי לבדוק את העניין עד הסוף. הוא השתקק קצת. ״קיילי אני לא חושב שכדאי ש--״ ידעתי.. לא לקח לי הרבה זמן להתעצבן.

״ומה לגבי שבוע הבא? או חודש הבא? יודע מה וויל..תדבר איתי בשנה הבאה״ אמרתי וניתקתי, לגמרי לא מוכנה לשמוע מה שיש לו להגיד. זה אדיוטי. הוא יודע מה היה במסיבה ולברוח מזה עכשיו היה פשוט אדיוטי. אתה מתחרט? אתה לא רוצה להמשיך את זה? זה בסדר. אבל מגיעה לי לפחות הודעה... משהו. תכתוב שאתה מצטער, תכתוב שאתה מבולבל, אבל אל תשחק איתי. מיד מחקתי אותו מאנשי הקשר שלי ואת כל השיחות שלנו. היה טיפשי להתחבר איתו מההתחלה, הייתי צריכה לדעת שלא נישאר ׳חברים טובים׳ לנצח. הייתי שיכורה, הוא היה שיכור. להתרחק ממני עכשיו? זה הפיתרון? חשבתי שהוא קצת יותר טוב מזה...

*************

חזרתי מהסטודיו עם אפס כוחות. ההורים שלי לא היו בבית, הם נסעו היום בבוקר לנסיעת עבודה מחוץ לארץ. ״השארתי לך אוכל בכל מקום וכסף בארנק ויש לך את האוטו ואל תשכחי לעשות קניות לבית ותתקשרי אם את לא מסדרת עם הכביסה ובכללי תתקשרי להגיד שהכל בסדר אל תשכחי לשים אזעקה אפילו תתקשרי לאיתן או מיה שיבואו להיות איתך בלילה כדי שלא ייקרה משהו רע ואם יש בעיה הנייד שלי או של אבא פעיל אז א--״ בקיצור זאת הייתה טעימה ממה שאמא שלי אמרה לפני שאבא שלי הכניס אותה בכוח למונית שחיכתה מחוץ לבית שלנו והכריח אותו לנסוע מהר ככל האפשר. אבל מאז כבר הספקתי להסתדר בבית הספר כשההורים שלי בחו״ל וללכת לסטודיו כשההורים שלי בחו״ל אז אני חושבת שאני אשרוד. אני חייבת להודות שהיה קצת מוזר להכנס לבית כזה ריק ושקט ולדעת שאני הולכת גם לישון ככה. נכנסתי להתקלח ולשטוף ממני את כל הזיעה המסריחה שהוצאתי בסטודיו. ברצינות הם קורעים אותנו שם... אבל זה חשוב לאודישנים ואני מנצלת כל רגע.