My Bestie

פרק 48- מכתב

***נקודת המבט של איתן***

ישבתי על המיטה, מתוסכל. לא דיברתי עם קיילי כמעט חודשיים וזה הרג אותי מבפנים. אפילו ההורים שלה לא דיברו איתי ופשוט הרגשתי שמנדים אותי מלהיות איתה בקשר, כל קשר. אף אחד לא מוכן לספר לי מה קורה איתה ואיך היא מרגישה. לא אמא שלי לא החברים שלי שלפעמים בקשר איתה ואפילו לא מיה. השתגעתי... כמה אני אוכל להמשיך ככה? עד מתי היא תמשיך להתעלל בי ככה?
ואחרי הרבה זמן של מחשבה הבנתי בדיוק עד מתי היא תמשיך.

אז ישבתי שם מתוסכל, עם תחושת בטן מציקה והרבה ריבים בראש.. הרמתי את הפלאפון והתחלתי לחייג כשהראש שלי כאב, חיכיתי כמה צלצולים עד ששמעתי ״הלו״ ונאנחתי לכמה שניות..
״זה איתן. הם עדיין מעוניינים בי לסרט?״

***נקודת המבט של קיילי***

כבר כמה זמן שאני בבית, ממשיכה מפה לקחת תרופות. זה היה מוזר, הרגשתי כאילו לקחתי איתי את כל בית החולים הביתה, תחושה מגעילה של ריקנות וכאילו פתאום שום דבר עכשיו לא כל כך משנה כמו פעם. לא רציתי לחשוב מחשבות כאלה אבל, כן זה קיים- יכול להיות שאני לא אנצח את זה. יכול להיות שעוד כמה חודשים או אולי עוד שנה אני אשמע מהרופא שלי שלא נשאר לי הרבה. ומה יהיה אז? מה אחשוב? מה משנה פתאום? משמעות החיים נראית כל כך שונה כשפתאום מעמידים אותך בסיטואציה כזאת. זה לא היה כמו סרטן הכליה, ידעתי שזאת רמה אחרת לגמרי. זה הולך להיות קשוח, וזה כבר היה. היו לי תופעות לוואי נוראות מהטיפולים הכימיים, בחילות והקאות ועייפות כבדה ובעיקר חוסר תאבון ופשוט הרגשתי יותר חולה אחרי הטיפולים מאשר לפני. אבל קיוויתי שהם באמת עובדים. ידעתי שאני אבלה עכשיו יותר בבית חולים ובבדיקות מאשר בבית, ואמא שלי מנסה להכין אותי נפשית להכל ובאמת להיות פה בשבילי אבל פשוט לא הייתי במצב רוח לשיחות הדרמטיות האלה. ניסיתי להכחיש את זה כמה שיותר.

ישבתי בחדר, מסתכל על סלסלת השוקולדים שמיה ועוד כמה חברים שלי אירגנו לי יחד, זה גרם לי לחייך, זה היה חמוד. עכשיו כשהן תכף מסיימות את השנה האחרונה ללימודים ועושות המון כיף קצת קינאתי. נכון, לא הייתי אמורה להיות חלק מזה הייתי אמורה להיות מסביב לעולם אבל עדיין, העדפתי שאם לא מסביב לעולם אז לפחות בשנה האחרונה שלי ללימודים, צוברת חוויות ונהנת עם חברים. כל המשפחה שלי כבר הספיקה לבקר אותי בבית החולים עם בלונים או פירות או ממתקים, ואני יודעת שבדרך כלל זה מה שמביאים למי שמבריא, אבל הם רצו לשמח אותי וזה באמת עבד.. כל מי שניסה לשמח אותי הצליח. ורק חיכיתי לבן אדם היחידי שרציתי שישמח אותי- על ידי שיעשה את מה שאני כל כך רוצה שהוא יעשה וזה פשוט להמשיך את החיים שלו.
שמעתי קול של דלת מכונית נטרקת ומיד קמתי לחלון החדר שלי והלב שלי דפק כשזיהיתי את המכונית של איתן, ואז ראיתי אותו מתקרב לדלת. איתן. לא ראיתי אותו כל כך הרבה זמן. זה היה הכי הרבה שלא דיברנו בחיים. אין סיכוי שלא דיברתי עם איתן יותר משבוע אי פעם. זה היה מוזר וחשבתי עליו כל יום ורציתי כל כך לשמוע את הקול שלו, אבל ידעתי שכדי להשיג את מה שאני רוצה אני חייבת לשחרר.