My Bestie

פרק 83+84- תקופות חדשות

***נקודת המבט של איתן***

עברה עלי חצי שנה קשה מאוד. יותר מדי דברים... הסיפור עם אליס ישב עלי מאוד ובכלל הרגשתי שהכל נהיה כבד עלי. כולם שאלו אותי מה קרה אחרי שהשמועות היו בכל מקום אבל פשוט סיפרתי לכל המכרים שלי שזאת הייתה תאונה והמצאתי סיפור מגוחך כדי לכסות על זה, כולל לקיילי. היא ממש נבהלה ששמעה אבל לא הייתי מוכן להתמודד עם זה אז גם לה סיפרתי את אותו הדבר.. מבחינת כולם עדיין היינו יחד וכלום לא קרה.
כל הזמן הזה גם הייתה ציפייה גדולה ממני בצילום הסרט ועם זאת לחזור כל חודש הביתה כדי להיות עם התאומים מה שכן עשה לי טוב אבל היחסים עם קיילי הזכירו לי למה קשה לי אפילו עוד יותר. אחרי מה שאליס אמרה פשוט התחלתי להבין את זה... הרגשות שלי לקיילי לא יעלמו בחיים ולא ידעתי איך לפתור את זה בראש. גם אם אתחתן ואהיה נשוי כבר עשרים שנה, ברגע שתהיה לי הזדמנות עם קיילי אני אשכח מהכל ואני פשוט תוהה למה זה קורה. לא אמורים להתגבר על בן אדם מתישהו? זה לא אמור לעבור?

כל החצי שנה הזאת בקושי דיברתי איתה. זה היה דיבור יבש ובסיסי וכל פעם שהגעתי לקחת ממנה את התאומים פשוט התעניינתי לשלומה אבל לא באמת, כי כל פעם שראיתי אותה נלחצתי לגבי העובדה שאני מרגיש יותר מדי דברים והעדפתי לא להיות לידה, כי פשוט לא הייתי מוכן לזה. לחשוב על מה שהיה לי עם אליס שלוש שנים קצת השאיר אותי בטראומה. לא יכולתי לדבר על זה או לחשוב על זה או בכלל לחשוב על עצמי בתוך מערכת יחסים. אני מודה שהיו לילות שפשוט רציתי לקבור את עצמי בתוך הצוואר של קיילי כדי שתגרום לי להרגיש טוב יותר אבל רציתי את זה בלי מחוייבות ובלי הסברים מיותרים וידעתי שאני לא יכול לעשות לה את זה, אז התמודדתי עם הבעיות שלי בכוחות עצמי... אבל לא יכולתי להיות שם בתור חבר או משהו קרוב כזה... אני לא יודע מה היא חשבה על זה היא אף פעם לא אמרה לי כלום על זה שלא דיברנו ופשוט הסקתי שהיא או עסוקה מדי בשביל זה או שאני כבר לא מעניין אותה, לא אני ולא החברות ביננו.. ובצדק. לא הייתי החבר הכי טוב בשנים האחרונות וגם היא עשתה דברים איומים שיהיה לי קשה לשכוח מהם. במיוחד היה לי הכי קשה פתאום לסמוך על אנשים. אני מבין שאליס הייתה במצב לא טוב ואני לא יכול לשפוט אותה. הייתי אפילו שולח לה הודעות כדי לבדוק שהיא בסדר וגם כי... קשה לנתק הכל ברגע אחרי שלוש שנים. לא סיפרתי לאף אחד, חוץ מלאמא שלי שידעה הכל אבל ביקשתי ממנה שלא תעשה מהומה.

מה שכן, חיכיתי לשבוע הזה בחודש כדי לחזור הביתה לתאומים... זה מה שנתן לי כוח כל פעם מחדש פשוט להיות איתם ולזכור שלא משנה מה יש להם אותי ולי יש אותם וכל צעד בהתפתחות שלהם היא חלק ממני וזה גרם לי להרגיש קצת פחות בתחתית. הייתי מוצא את עצמי איתם לבד בבית עצום שלא באמת הייתי צריך. זאת אומרת.. ברור שזה כיף, בית כזה עם המון מותרות וכן רציתי לנצל את הכסף שאני מרוויח אבל קצת ציפיתי שאליס ואני נחלוק אותו ביחד ושלא אהיה בו דיי לבד עם שני תינוקות. בכל מקרה זה הדבר האחרון שהעסיק אותי עכשיו.
דפקתי על הדלת של קיילי כדי לקחת בפעם הכמעט אחרונה את התינוקות. בקרוב אני מסיים לצלם את הסרט ואחזור לפה, דיי בטוח שאקח הפסקה מכל החיים ואדאג רק להיות עם התאומים, עד שארגיש שאני יכול טיפה לחזור למסלול.
״היי״ קיילי פתחה לי את הדלת ושוב לראות אותה תמיד עשה לי כיווץ בלב. איך לא הבנתי את זה בכל הפעמים האלה שהסתכלתי עליה, שנישקתי אותה, שהתאפקתי לא להיות איתה כי הייתי במשהו אחר.. איך לא ראיתי שאני לגמרי מאוהב בה? זה היה לי קשה להרגיש ככה כי מצד אחד כל הזמן רציתי להיות איתה אבל מצד שני הרגשתי שנדפקתי מהמערכת יחסים עם אליס. הייתי צריך זמן. ״היי״ אמרתי מנסה לא להתקע מהיופי שלה. פתאום הרגשתי קצת מבולבל כשראיתי מאחורי הכתף שלה כל מיני ארגזים חומים סגורים. ״אתם עוברים?״ שאלתי מבולבל שמצד אחד היו כל מיני ארגזים אבל מצד שני הבית כולו עדיין עמד. היא הכניסה אותי פנימה ומיד הלכתי לתאומים שישבו על השמיכה הגדולה ליד הסלון והרמתי את שניהם עלי. תמיד לראות אותם עושה לי כל כך טוב, כאילו בשנייה אחד אני מצליח להרגע שוב.