My Bestie

פרק 85- לא לבד

***נקודת המבט של איתן***

נחתתי בלוס אנגלס, בפעם האחרונה כנראה לעוד הרבה מאוד זמן. הרגשתי נחת. אני יודע שהתרגשתי בטירוף לצלם את הסרט אבל זה לא כל כך הלך כמו שתכננתי ופשוט לא הצלחתי באמת להנות מזה, בעיקר לסיים עם זה בצורה הכי מקצועית שיש. היה לי הכי נוח לשקוע לדיכאון כל היום אבל אי אפשר. אי אפשר לוותר לעצמך ככה.
לא היה יום שהפסקתי לחשוב על קיילי, ועל איך אנחנו תמיד מפספסים אחד את השנייה... מצד שני זה לא שהיא פספסה אותי.. היא אף פעם לא באמת רצתה אותי ואני לא חושב שהיא מרגישה פספוס. אבל אני הרגשתי מאוד... אני חושב שאם הייתי מספר לה מה אני מרגישה אחרי ששכבנו בפעם הראשונה היא כבר אולי הייתה שלי היום. אבל לא עשיתי את זה ואני לא יכול לקבל הכל בחיים והתחלתי להבין את זה. כן עשה לי טוב לראות שטוב לה.. לא היה לי כוח למשחקים יותר, לא היה לי כוח להבריח את חבר שלה או להתנהג מגעיל כמו שאני תמיד עושה כשאני פוגש את הבחורים שקיילי יוצאת איתם. החלטתי פשוט להיות שם בשבילה עכשיו כי זה כל מה שיש לי לתת.

עברו עלי כמה שנים לא קלות וידעתי שאני צריך עכשיו שקט ומנוחה מהכל. זה בדיוק הזמן לעשות דברים שטובים לי, לחזור קצת יותר לספורט... להיות עם התאומים, לשמוע מוזיקה לישון טוב או לפחות לנסות.
נכנסתי לרכב השחור שהגיע לקחת אותי מהמתחם הפרטי של שדה התעופה והוא הסיע אותי כל הדרך הביתה. כל הנסיעה חשבתי על כל מה שעברתי ועל כמה שבא לי להשאיר את התקופה הזאת מאחורי ולהתחיל פרק חדש. זה לא שנשארתי עם כלום... יש לי שני תינוקות שאני אוהב כל כך והם כמעט כל מה שאני חושב עליו והתרגשתי כל כך להתחיל לגדל אותם כמו שצריך. הם גם ככה כבר כל כך גדלו בלי שהספקתי עוד לשים לב. רק לפני שנייה חגגנו להם שנה, עוד לפני שבכלל ידעתי כמה אני קשור אליהם, וכבר הם תכף חוגגים שנתיים בעוד כמה חודשים. שמחתי לפחות להספיק להיות פה קבוע לפני שזה יקרה.

חשבתי פתאום כמה לא הייתה לי מועקה כזאת גדולה או רצון לסיים עם משהו, וסוף סוף לקבל את השקט הזה...  ועכשיו שיש לי את זה זה פתאום היה... אחר.
הבנתי שאני וקיילי צריכים לדבר על משמרות לתינוקות עכשיו כשחזרתי והיה לי עצוב שככה זה הולך להיות, התבאסתי בשבילם אבל אני מניח שכל זוג הורים שניים היום הם הורים גרושים ושמחתי שאני וקיילי לא היינו צריכים אפילו לעבור את התהליך הזה, בטח לא כשהילדים גדולים. אחרי הארוחה אצלה בבית, כשהכרתי את ג׳יימס, קיילי ואני דיברנו דיי הרבה. שמרנו על קשר ממש טוב ותהיתי מה גרם לה להרגיש סוף סוף בנוח איתי. אולי זה מעצם העובדה שבאמת סוף סוף הייתי שמח בשבילה וגרמתי לה לראות את זה. התגעגעתי כל כך להיות בקשר איתה ובאמת לשמוע אותה מתעניינת בי כי אכפת לה, זה עשה לי כל כך טוב לדעת שאכפת לה זה היה פשוט מדהים. היא התקשרה אלי בוידאו כדי לצלם לי את התאומים ובאחת השיחות הראשונות אלי אפילו אמרה את המילה הראשונה שלה מה שלגמרי הוציא לי את הלב מהמקום. כל כך רציתי להיות שם אבל הייתי מספיק שמח שלפחות ראיתי את זה בזמן אמת. היא אמרה את המילה ׳פרח׳ כשראתה שעל החולצה שלי היה ציור קטן של פרח כחול והצביע עליו וזה גרם לי להתרגש כאילו נולדתי מחדש. באחד הפעמים שחזרתי לבקר גם מיילס אמר את המילה הראשונה שלו שלא באמת הייתה ברורה, זה קרה כשקיילי ואני ישבנו איתם אצלה במרפסת התווכחנו אם זה בננה או נענע. כמובן שזה היה בננה וקיילי פשוט בטוחה שזה היה נענע כי היא לא מבינה את הילד שלה טוב כמוני. למה שהוא יגיד נענע כשהוא אוכל בננה שלוש פעמים בשבוע?? בכל מקרה עזבנו את זה כי פשוט התרגשנו שהוא אמר את המילה הראשונה שלו. מאז הם הספיקו ללמוד עוד המון מילים וזה לא שהם דיברו שיחה רצופה והגיונית אבל התהליך הזה היה מדהים, אף פעם לא חשבתי על הדרך בה אנחנו לומדים לדבר. הם כבר ידעו להגיד אמא ואבא מה שעשה לי התקף לב כשזה קרה. אני לא אשכח בחיים את היום הזה.
זה קרה כשהחזרתי לקיילי את התאומים לפני שנסעתי חזרה למקסיקו וקיילי אמרה להם להגיד ביי לאבא כשנפרדתי מהם ומיילס ואלי שניהם נפנפו לשלום כשכבר ידעו איך לעשות את זה ואז פתאום אלי אמרה אבא מה שהוריד לי חצי מהלב וגרם לי לרצות לא לעזוב. טוב אולי היא אמרה ׳בא׳ אבל זה היה לגמרי ברור שהיא התכוונה לאבא וזה היה כל כך מרגש! קיילי לא האמינה ואני בטוח שהיא הרגישה רע שאלי אמרה אבא לפני שאמרה אמא אבל זה בסדר כי מיילס ידע להגיד אמא לפני שאמר אבא. אני זוכר את אותו הרגע שהסתכלתי על קיילי והעיניים שלה פשוט נצצו מרוב אושר וכל כך רציתי לנשק אותה אבל לא יכולתי. כל הפעמים שהייתי כשהייתי חוזר הביתה הרגשתי כאילו משהו קורה ביננו אבל ידעתי שזאת סתם הרגשה. תמיד כמעט נשענתי אליה או קצת נגעתי בה אבל מיד הפסקתי כשידעתי שאני לא יכול לעשות לה את זה. היא אף פעם לא הגיבה ולא אמרה על זה כלום.