My Bestie

פרק 39+40- פאזלים

***נקודת המבט של קיילי***

פתחתי את העיניים לאט, מרגישה כאילו ישנתי יממה שלמה. הגוף שלי הרגיש כל כך טוב, דיי חדש, ורגוע, הרגשתי רגועה מתמיד. הרמתי את עצמי מעט מהמיטה וראיתי את איתן עומד במטבח הקטן ממש ממול, מיד אחר כך ריח של ביצת עין עלה באוויר. לבשתי חולצה גדולה של איתן, הריח שלו כאילו מעולם לא ירד ממנה. העברתי יד על המותן שלי מרגישה את תחתון הבד הנעים והעברתי עליו את האצבעות שלי, נזכרת באירועי אתמול וכבר מרגישה פיסה מזה שוב.
קמתי מהמיטה והלכתי לכיוון כיור השירותים, שוטפת את הפנים ומצחצחת את השיניים, מסתכלת על עצמי במראה בפעם האחרונה ומרגישה אפילו טיפה מוזר..

הלכתי לכיוונו של איתן, הוא עמד בבוקסר הצמודים שלו שגרמו לתחת שלו להראות כמו הדבר הכי מזמין בעולם, והגב שלו שהיה פשוט נראה כמו חומה, גורם לי לקחת נשימה פעמיים לפני שניגשתי אליו, מחבקת אותו בעדינות מאחור והוא הסתובב אלי כשהבחין שאני שם. ״היי״ הוא אמר, מחבק אותי בחזרה, נשעתי על השיש לידו, צופה בו מתעסק עם המרית בביצה. ״רעבה?״ הוא שאל, הנדתי בראשי כשלא הרגשתי רעבה עדיין. תהיתי מתי הוא הספיק להביא מצרכים כדי להכין אוכל וכמה זמן כבר ישנתי. ״איך את מרגישה?״ הוא שאל מסתכל עלי, רק חייכתי מעט ובהיתי באש שעל הגז, לא כל כך יודעת איך להגיב. ״טוב״ אמרתי בנשיפה קלה, הוא הנהן והמשיך להתעסק באוכל לפני שסגר את הגז. ״מה יש?״ שאלתי כשהרגשתי שמשהו לא בסדר. ״סתם אני דואג מאתמול, לא היינו מספיק זהירים״ הוא פתאום אמר והתפלאתי שזה מה שיש לו להגיד על אתמול בלילה. ״אני לוקחת גלולות איתן״ אמרתי, מרגישה שאולי זאת הייתה אפילו טעות להגיד לו את זה. ״מה?״ הוא שאל מסתכל עלי מעט מבולבל. ״כן... אה.. התחלתי לקחת גלולות לפני חודש וקצת, אתה יודע, למקרה ו...״ אני לא אשקר שחשבתי שוויל ואני נתחיל להתקדם, ולא רציתי לקחת את הסיכונים, מה אם זה היה קורה בלהט הרגע ולא היינו מתכננים את זה? מסתבר שצדקתי, רק שזה קרה בסוף עם איתן...
הוא שתק מעט ותהיתי מה הוא חושב בזמן הזה. ״את מתחרטת שזה היה איתי?״ הוא שאל גורם לי לחבר גבות מבולבלות. ״ממש לא איתן״ אמרתי כמובן מאליו, איתן לא היה נראה כאילו זה מובן מאליו בעיניו. ״למה?״ הוא שאל למרות שהוא ידע. ״אתה יודע...״ לא רציתי להגיד את זה בכוח אבל הוא סוג של הכריח אותי להגיד את זה בקול. ״לא אני לא, אני רוצה לשמוע״ הוא ביקש, נאנחתי בשקט יודעת שאיתן לא יוותר לי. ״אני לא חושבת שהייתי יכולה לסמוך על כל אחד כמו שסמכתי עלייך אתמול, אותו הדבר לגבי להרגיש בנוח מול מישהו..״ אמרתי מנסה לתמצת כמה שיותר כי לא הרגשתי בנוח להגיד את זה, למרות שאני יודעת שאיתן בחיים לא ישפוט אותי. הוא שתק מעט כנראה ניסה לחשוב לרגע משהו לא ברור.
״חוץ מזה...״ התחלתי להגיד אבל במהרה התחרטתי אז שתקתי, בזמן שאיתן חיכה להמשך. ״חוץ מזה?״ הוא שאל, מסתכל למטה אלי. ״כלום..״ אמרתי והתחלתי ללכת למרפסת, לנשום קצת אוויר יום, אבל איתן תפס בזרוע שלי וסובב אותי בחזרה אליו. ״קדימה״ הוא אמר לא היה אפילו צריך להסביר לי יותר מדי שהוא לא מתכוון לתת לי ללכת עד שאדבר. נאנחתי בשקט, משתדלת שלא לאבד את עצמי במבט שלו. אף פעם לא נמאס לי מכמה שהוא יפה, הוא פשוט.... יפה בצורה לא אמיתית, תהיתי איך זכיתי בדבר כזה, או שבעצם עדיין לא זכיתי בכלום. לא יודעת. זה לא ברור.