סיימתי לפרוק את המזוודה הקטנה שהבאתי איתי שהכילה שמלה שחורה אחת, ג'קט עור חום, שני ג'יסים ושתי חולצות קצרות, וזרקתי את המזוודה עצמה מתחת למיטה. התחלתי לסדר את הבגדים המעטים בתוך הארון והובכתי כשמילאו בקוזי מדף אחד מתוך שישה.
"זה הכל?" שאלה ג'סיקה ששכבה על מיטתה והביטה בי בזמן שהוצאתי את השלל שאין לי.
"יש לך בעיה?" הרמתי גבה. אין לי הרבה חפצים. אני לא עשירה במיוחד, הבגדים שאני לובשת גנובים ואת הכסף שאני משיגה אני מבזבזת על אוכל ודברים לישון עליהם.
"אמ... כלי רחצה? אם את לא מצחצחת שיניים בבוקר אני לא מדברת איתך יותר ועוברת חדר, אחותי."
"יש לי מברשת שיניים, אין לי משחה." מלמלתי, מוציאה מברשת שיניים קטנה וירוקה שאחד מחברי הכנופייה הואיל בטובו לגנוב בשבילי כשפשט על סופר מרקט בברוקלין.
"ומה עם דברים לשיער? אל תגידי לי שככה הוא נראה בטבעי!"
"טבעי לגמריי." הנפתי את שיערי השחור והחלק אל מאחורי גבי בחיוך שחצני.
"בבקשה תמותי." היא נאנחה וסידרה בהיסח את הדעת את רעמת התלתלים הסבוכה והכהה שלה.
"ולבזבז שיער כזה?!" שאלתי בדרמטיות וקרצתי לה, מתיישבת על המיטה.
"היי! אל תשבי!" ג'סיקה קראה, גורמת לי להיבהל ולקפוץ מיד לעמידה.
"למה? מה קרה?" שאלתי בחשש, בודקת מסביבי בחרדה אם התיישבתי על משהו רטוב או מכתים או מסוכן. לא היה שם כלום, כך שהחזרתי את מבטי אל ג'סיקה המחייכת.
"יש ארוחת צהריים עוד כמה דקות ואני צריכה להכיר לך כמה אנשים." היא חייכה חיוך זומם ולקחה את ידי. שוב. לעזאזל. גוררת אותי אל מחוץ לחדר לכיוון המסדרון מבלי לתת לי להגיב או להביע דעה.
"אני אפול במדרגות!" צווחתי, אבל היא התעלמה, מצחקקת ומובילה אותי במדרגות ללא זהירות בכלל. צרחתי כשכמעט התגלגלנו וקיוויתי שאם אפול השטיח יהיה מספיק עבה כדי שלא אשבור את הראש. כשהמדרגות נגמרו והגענו אל הקומה הראשונה התנשפתי וג'סיקה צחקקה.
"אני שונאת אותך." רטנתי, נאחזת בה כדי להתייצב ומנסה להעביר את הסחרחורת.
"שתינו יודעות שאת לא." היא חייכה, עוזבת את זרועי ומתקדמת לכיוון היציאה. רצתי אחריה, מגרדת קלות באפי והולכת לצידה. מזג האוויר בחוץ רק התקרר והעננים כיסו את כל השמיים. הייתה רוח קרירה והתעטפתי במעיל העור שלבשתי.
"קר לך?" שאלה ג'סיקה בדאגה כנה. היא לבשה מעיל פרוותי וג'ינס עבה, ואני לבשתי מכנסיי בד צמודים וחולצה קצרה שכיסיתי בג'קט.
"קצת," מלמלתי. קפאתי מקור, באמת. נראה היה שהמעלות עוד ימשיכו לצנוח ושאולי אפילו יתחיל לרדת שלג עוד הלילה.
YOU ARE READING
The Hardest Way
Любовные романыהיא לא יודעת על עצמה כלום. כשכולם יודעים משהו עליך ןאתה לא יודע כלום, זה לא כיף בכלל. לידיה, עבריינית צעירה בת 17, נכנסת למוסד סגור לעבריינים צעירים. הכל היה נחמד ביותר - עד שהיא פגשה בבחור המסתורי, ושם העניינים הסתבכו. מכיל: *אלימות *קללות *תכנים...
