"לך מכאן, ג'ניה." אמר סבסטיאן בקרירות וייצב אותי על הרצפה לידו. נשענתי עליו כדי להצליח לעמוד, כי עדיין כאב לי.
"למה שאלך? אני רוצה להכיר את החברה היפה של אחי." הוא התקרב אליי בחיוך מרושע וסבסטיאן נהם.
"אבל אני לא רוצה להכיר אותך." התערבתי. סבסטיאן לקח את ידי ושילב בידו, מעביר לי בשפת גוף בלבד שלא אזוז ממנו.
"או, מעליב," ג'ניה אמר בעלבון מעושה ושם את ידו על חזו. "ממש רציתי להכיר אותך, זאבה מולדת קטנה. אמרו לי שאת טיפה יותר מאיימת, אגב."
"אני מאיימת מאוד." אמרתי מיד, והסמקתי. דיברתי כמו ילדה קטנה.
ג'ניה צחק והתקרב יותר, מה שגרם לסבסטיאן לקחת צעד קדימה ולדחוף אותי מאחוריו.
"ואו, ואו," ג'ניה התרחק מעט. "בלי אלימות."
"תתרחק ממנה." סבסטיאן אמר בכעס.
"אוקיי, אוקיי. אני הולך." ג'ניה התרחק בידיים מורמות, הולך ונעלם במסדרון. הצחוק השקט שלו הגיע אלינו.
"סבסטיאן?" צייצתי.
הוא הסתובב אליי מיד, עדיין קר וכועס. "ממ?"
"כואב לי." מלמלתי. הכאב נהיה בלתי נסבל ככל שעמדתי יותר זמן.
סבסטיאן התרכך מיד וכרך את ידו סביב כתפי ומתחת לברכיי, מרים אותי. "אני מצטער על האח הדפוק שלי," הוא מלמל. "ועל זה שזיינתי אותך חזק."
"ג'ניה מפחיד אותי." מלמלתי.
"גם אותי." הוא לחש בשקט, כך שבקושי שמעתי. הגענו לחדר האוכל וסבסטיאן אילתר משהו והגיש לי. אכלתי בתיאבון וסבסטיאן צפה בי.
"למה אתה לא אוכל?" התעניינתי.
"ג'ניה הוריד לי את התיאבון." הוא אמר ושם את מרפקיו על השולחן, נשען עליהם.
"הוא דפוק." אמרתי.
"הוא דפוק שיכול להרוס לי את החיים שוב." הוא אמר במרמור.
נאנחתי וקמתי, הולכת בקושי לצד שלו בשולחן, והתיישבתי על ברכיו על הצד, כדי שאוכל להביט בו. לקחתי את הצלחת ושמתי עליי, לוקחת מזלג מלא באורז ומקרבת לפיו. "תאכל." ציוויתי.
סבסטיאן צחק וכרך את ידו סביב מותניי.
"קדימה, תאכל. החיים שלך יהיו בסדר גמור, ג'ניה יברח מכאן בסוף." ניסיתי לעודד אותו כמה שיותר, למרות שפחדתי מג'ניה בטירוף.
סבסטיאן הביט בעיניי וצל של חיוך חלף על פניו לפני שהדביק לי נשיקה קטנה והכניס את המזלג שהרמתי לתוך פיו. חייכתי והמשכתי להאכיל אותו, בוחנת את פניו תוך כדי ואוכלת קצת בעצמי. שתקנו במשך כל שאר הארוחה, וזה לא היה מביך בכלל. לא היינו חייבים לדבר כדי להרגיש בנוח. הבנו אחד את השני בדרכים אחרות, כמו הבעות, שפת גוף, ולפעמים גם רעשים קטנים. נשענתי על החזה החם והקשה שלו והנחתי לו לאכול, עוצמת קצת את עיניי.
YOU ARE READING
The Hardest Way
Storie d'amoreהיא לא יודעת על עצמה כלום. כשכולם יודעים משהו עליך ןאתה לא יודע כלום, זה לא כיף בכלל. לידיה, עבריינית צעירה בת 17, נכנסת למוסד סגור לעבריינים צעירים. הכל היה נחמד ביותר - עד שהיא פגשה בבחור המסתורי, ושם העניינים הסתבכו. מכיל: *אלימות *קללות *תכנים...
