"היי!" כריס קרא כשראה אותי, ג'סיקה לידו ונשענת על זרועו.
"היי כריס, לא ראיתי אותך הרבה זמן." חיבקתי אותו בצחקוק והוא חייך אליי. חיבקתי גם את ג'סיקנ, שהפיצה ריח נעים של בושם אלכוהולי.
"כן, את כל הזמן עם סבסטיאן הזה." ג'סיקה אמרה בעוקצנות נסתרת.
"שקט ג'סיקה." כריס לחש לה.
"אני איתך בחדר, אני צריכה קצת זמן בנפרד." אמרתי בעוקצנות, אבל עדיין חייכתי.
"את נפרדת ממני?!" ג'סיקה שאלה בהגזמה, זורמת איתי ומחניקה חיוך.
"אני לא נפרדת ממך! אני רק רוצה הפסקה!" שילבתי את ידיי על חזי.
"הפסקה משמעותה להיפרד ממני!"
"אוקיי אוקיי די, אתן שחקניות נוראיות." כריס קטע אותי כשהתכוונתי לענות לה. ג'סיקה צחקקה וחיבקה את זרועו, נשענת עליו.
"אנחנו שחקניות סבירות." התווכחתי, מחבקת את זרועו מהצד השני.
"אתן גרועות מאוד." הוא אמר והתחיל ללכת במסדרון. לפתע מבטו נתקע על משהו לפניו, ופניו התקשחו. הבטתי מיד לכיוון אליו הסתכל וראיתי את סבסטיאן נשען על הקיר במסדרון, כמה מטרים מולנו, עיניו נעוצות בעיניו של כריס. קרב המבטים הטעון בין שניהם נמשך עד שחלפנו על פניו ועקפנו אותו.
"מה לעזאזל זה היה?" שאלתי בלחישה את כריס, לא מצליחה להבין כל סיבה הגיונית לקרב המבטים הזה.
"אני לא אוהב אותו." כריס אמר לי בשקט.
"ובכן, הוא לא היצור הכי ידידותי בעולם, אבל הוא בסדר." מלמלתי, מגנה עליו ומופתעת מעצמי.
"הוא נראה... מסוכן. והוא מסתכל עלייך יותר מידי." מיד עלתה לראשי הסיבה לכך שהוא מסתכל עליי הרבה, ותהיתי אם אוכל לספר לכריס. המחשבה הזאת מיד נמחקה כשהבנתי שהוא יחשוב שאני טיפשה אם אספר לו שסבסטיאן הוא השומר שלי, ושאני כמעט ולא יודעת עוד פרטים, כך שלא אוכל לענות לו על שאלות.
אני קודם צריכה לברר עם סבסטיאן מה קורה. אבל זה קשה מידי, לפחות עכשיו, הבחור הזה הוא בונקר.
"הוא די נחמד, רק צריך להתרגל אליו."
"את חולה לו על התחת." ג'סיקה, ששמעה את השיחה הגיבה.
"לא אני לא," אמרתי במהירות. "הוא מעצבן בטירוף."
"לפני שנייה אמרת שהוא בסדר." כריס חייך חצי חיוך.
"הוא באמת בסדר! אבל הוא גם מעצבן ודורש בעיטה." אמרתי ולא האמנתי כשסומק עלה על פניי.
"אח... ההכחשה שלך פשוט מקסימה." ג'סיקה צחקקה כשיצאנו מבית הספר לכיוון המגורים.
"אני לא מכחישה כלום! אין מה להכחיש!" התווכחתי, לא מוכנה להשאיר את זה באוויר.
"בסדר, בסדר, הבנו. את לא מאוהבת בסבסטיאן," כריס חייך אליי. "אבל אני חייב להודות שהוא חתיך. הייתי עושה אותו." הוא קרץ לי. והוא צדק, סבסטיאן נראה ממש טוב, ובזכות הביטחון העצמי שלו הוא נראה אפילו טוב יותר. הוא לא מהאנשים הפופולרים במוסד שיש להם הרבה חברים, אבל הוא בהחלט מוכר, בעיקר בקרב הבנות. כבר שמעתי מעט סיפורים עליו במקלחות, חלקם מאוד... אינטימיים. לפי מה שידעתי הוא לא היה בקשר רציני עם אף אחת, אבל שמעתי שמועות על כל מיני תלמידות שיצאו מחדרו באמצע הלילה כששיערן פרוע והאיפור שלהן מרוח.
"איכס! אל תדבר על העובדה שהיית תוקע לו בולבול בתחת בבקשה! לא לידי!" אמרה ג'סיקה והכתה את כתפו. התפרצתי בצחוק ילדותי כששמעתי את הביטוי בו ג'סיקה השתמשה. היא נהגה לרדת בצחוק על כריס ועל היותו הומו, אבל הוא לא התעצבן. הוא ידע לקחת את הכל בקלילות כשזה הגיע ממנה.
"אני יכול לדבר על העובדה שאני רוצה למצוץ לו?" כריס חייך חיוך משועשע וג'סיקה זייפה קולות הקאה ופרצופים נגעלים.
"הרגע אמרת שאתה לא אוהב אותו." הזכרתי לכריס בבלבול כשג'סיקה נרגעה.
"זה לא אומר שהוא לא חתיך ומושך ונוטף סקס." אמר בחיוך.
גלגלתי עיניים. "אתה לא החלטי."
"גם את לא."
****
השעה כבר הייתה מאוחרת, בחוץ נשבה רוח קרירה והירח המלא ניצב לו באמצע השמים והפיץ אור לכל עבר. כל האורות במגורים כבר היו כבויים, כולם ישנו, ורק אני - שלא הצלחתי להירדם - יצאתי החוצה לטיול קצר.
מגפי העקב שלבשתי מעכו את הדשא מתחתיי ודילגתי מעל כמה שלוליות שנשארו מהגשם שירד קודם. הרוח לא הייתה קרה מידי, כך שג'קט קטן הספיק לי, מה ששימח אותי מאוד כי שנאתי את המעיל שלי.
"מה. לעזאזל. את עושה כאן." שמעתי את קולו הנמוך והעמוק של סבסטיאן מאחורי והסתובבתי מיד.
"מה אתה עושה כאן?" הרמתי גבה.
"זה לא עניינך." הוא אמר מיד.
"אז זה גם לא עניינך מה אני עושה כאן." משכתי בכתפיי, מסתובבת וממשיכה ללכת על הדשא הלח. אני לא אתן לו להפריע לטיול השקט שלי.
"יש ירח מלא, תיכנסי למגורים בבקשה." הוא בא אחריי, ושמעתי איך הלסת שלו מתקשחת בכל פעם שדיבר.
הסתובבתי אליו. "איך לעזאזל הירח קשור? מה אתה רוצה ממני?"
"אני רוצה שתיכנסי חזרה למגורים ולא תסתובבי בחוץ. לא הלילה.
"
"אבל אני לא מצליחה להירדם והחדר משעמם אותי." התווכחתי.
"אני צריך שתיכנסי למגורים ולא תצאי עד הבוקר, בבקשה." האם שמעתי גוון של התחננות בקולו? או שדמיינתי?
"רק אם תגיד לי למה." שילבתי את ידיי על חזי, בהחלט מתכוונת לנצל את זה קצת. הוא נראה נואש שאכנס, ויש לי הזדמנות.
"את כבר יודעת את התשובה." הוא גלגל עיניים.
"אה, נכון," אמרתי ואז חיכיתי את קולו הנמוך והעמוק, "אני לא יכול לספר לך כי אני סבסטיאן החזק שיודע הכל ואת סתם קטנה וטיפשה."
"אל תעצבני אותי לידיה." הוא רטן, הלסת שלו עדיין קשיחה.
"אל תעצבני אותי לידיה, אני אשתגע ואוכל אותך כי אני כזה אפל ומסתורי!" המשכתי לחקות את הקול שלו וראיתי איך כל גופו מתקשח והוא נושף אוויר מהאף. נראה היה שקשה לו להתרסן.
"לידיה, את עוברת את הגבול." הוא הזהיר, אבל לא היה לי אכפת. למה הוא חושב שהוא יכול לחלק לי פקודות? בסדר, הוא טוען שהוא 'שומר עליי', אבל מפני מה?!
"איזה גבול? אני לא זוכרת שיש לך גבולות." עקצתי במבט רגוז.
"פשוט תיכנסי לחדר שלך, אל תתווכחי יותר מידי." הוא אמר, ונראה היה בבירור שהוא מתאפק מאוד לשמור את הכעס שלו בפנים.
"תיכנסי לחדר שלך לידיה," חיכיתי אותו שוב. "את ילדה קטנה וחלשה ואני אומר לך מה לעשות כי אני כזה חרא מתנשא!"
ואז הוא זינק. עליי.
YOU ARE READING
The Hardest Way
Romanceהיא לא יודעת על עצמה כלום. כשכולם יודעים משהו עליך ןאתה לא יודע כלום, זה לא כיף בכלל. לידיה, עבריינית צעירה בת 17, נכנסת למוסד סגור לעבריינים צעירים. הכל היה נחמד ביותר - עד שהיא פגשה בבחור המסתורי, ושם העניינים הסתבכו. מכיל: *אלימות *קללות *תכנים...
