"גורה!" ג'ייק קרא מתוך חדר האוכל הקטן ורץ אלי, מרים אותי ומטלטל אותי באוויר. סבסטיאן החליט שאני צריכה לאכול ארוחת ערב, מכיוון שלא אכלתי ארוחת צהריים או בוקר.
"אל תקרא לי גורה!" התפתלתי, גורמת לג'ייק להוריד אותי לרצפה.
"שמעתי מה קרה בירח המלא," מארי קיפצצה לכיווני מהמטבח וחיבקה אותי. "היית אמיצה מאוד."
"תודה." מלמלתי. לא אהבתי את זה שהזכירה את מה שעשיתי, אבל ניסיתי לא להראות את זה. זה לא עבד כל כך, כנראה, כי סבסטיאן ראה שמשהו מציק לי והתקרב, כורך את זרועו סביב כתפיי.
ג'ייק בחן אותנו, עיניו מצומצמות. "הריחות שלכם מעורבבים לגמריי."
הייתה שתיקה. לא ידעתי איך להגיב.
עיניה של מארי ניצתו לפתע וחיוכה התרחב. "אתם ביחד! נכון?!"
ג'ייק בהה בסבסטיאן, המום.
"אה, אממ.." מלמלתי, לא יודעת איך להגיב. זה לא היה דבר רגיל בשבילי, בכלל לא.
"סבסטיאן מצא מישהי סוף סוף!" מארי קיפצצה מסביב באושר ונישקה את סבסטיאן בלחי, פורעת את שיערו.
ג'ייק עדיין בהה בו באי אמונה מוחטלת, לא מסוגל להפסיק, עד שסבסטיאן חבט בראשו.
"אל תהיה ככה, אתה היית באותו מצב כמוני לפני כמה שנים." אמר סבסטיאן.
"אבל..." ג'ייק בלע רוק. "המצב שאתה היית בו היה הרבה יותר גרוע ממני."
"די, ג'ייק." סבסטיאן אמר בזעם. לקחתי את ידו, וליטפתי אותה בהרגעה.
מארי הצטרפה אליי והרחיקה את ג'ייק, לוחשת לו כמה דברים באוזן שגרמו לו להתעשת.
"א-אני שמח בשבילכם." הוא אמר והביט בסבסטיאן, מתעלם ממני. ידעתי שיש משהו מתחת לפני השטח, אבל לא רציתי לדעת אותו. הרגשתי שזה משהו רע.
"בואו נאכל." מארי קטעה את השתיקה המביכה ומשכה את ג'ייק לכיוון השולחן.
סבסטיאן התיישב מול מארי, ואני התיישבתי לידו מול ג'ייק. מארי קשקשה בלי סוף, אבל אני לא הקשבתי. הייתי עסוקה בסבסטיאן, שדי הדאיג אותי. הבעתו נהייתה קרירה ומרוחקת, והוא בקושי אכל משהו. כשניסיתי לקחת את ידו בידי הוא התרחק, ובכל פעם שעשה את זה הרגשתי שמשהו בתוכי נסדק. הבנתי שהקרירות שלו נובעת ממה שג'ייק אמר, אבל לא הבנתי מה יכל לגרום לו להתנהג ככה. עד לפני כמה שעות הוא חייך וצחק, ועכשיו הוא התנהג כמו שהתנהג כשנפגשנו.
כשסיימנו לאכול עזרנו למארי לפנות את הכלים, והשארנו אותה ואת ג'ייק לבד.
"מה קורה לך?" שאלתי את סבסטיאן בזמן שהתרחקנו במסדרון.
"לא משנה," הוא אמר באנחה והסיט את שיערו מפניו, בוהה קדימה. "מצטער על ההתנהגות שלי."
השפלתי מבט בעצב, וניסיתי לחשוב על משהו שיעודד אותו. לא אהבתי לראות אותו ככה, חסר כל חיים.
נכנסנו לחדר שלו ולפני שהספיק להתיישב על המיטה משכתי בידו, מקרבת אותו אליי ומחבקת אותו. ידיי נחו סביב כתפיו ועליתי על קצות האצבעות כדי שיהיה לי נוח. בתחילת החיבוק הוא היה קשה, ולכמה רגעים הוא בכלל לא חיבק אותי חזרה, אבל לבסוף הוא התרכך וידיו נכרכו סביב מותניי.
"אתה לא חייב לספר לי, אבל אני אשמח לדעת." לחשתי, מנשקת את עצם הבריח שלו בעדינות. תמיד רציתי לעשות את זה.
"אני אספר לך בהזדמנות, אני לא רוצה להיזכר בזה עכשיו." הוא ליטף את גבי והצמיד אותי אליו יותר, מניח את סנטרו על ראשי.
הסקרנות שלי עברה כל גבול הגיוני, אבל לא רציתי ללחוץ עליו, בעיקר אחרי שראיתי איך הוא מגיב כשמזכירים לו את זה.
"אני אוהבת אותך." אמרתי ברוך וליטפתי את שיערו.
הוא פלט ציוץ קטן. "אני גם."
ניתקתי את החיבוק והבטתי בעיניו, רואה שהן רטובות.
"לא, לא, לא." הרמתי את ידיי וניקיתי את הדמעה הקטנה שזלגה מעיניו. מעולם לא חשבתי שסבסטיאן מסוגל לבכות ככה. כנראה שג'ייק לחץ על נקודה רגישה מאוד.
"מצטער, גורה." הוא מלמל ומשך באפו. לא היה אכפת לי שקרא לי ככה. הוא יכול לקרוא לי איך שהוא רוצה, רק שלא יבכה! המראה שלו בוכה ככה גרם גם לי לרצות לבכות, לא יודעת על מה.
"בוא לכאן." משכתי אותו למיטה וטיפסתי עליה, מסמנת לו בידי לעלות גם. הוא היסס קצת אבל עלה על המיטה, מתיישב לידי בכתפיים שמוטות.
"תשכב על הבטן." ציוויתי עליו.
הבזק של חיוך עצוב נראה על פניו. "ממתי את זאת שנותנת הוראות?"
"מאז ומתמיד." חייכתי גם ודירבנתי אותו לעשות כדבריי.
הוא נשכב על הבטן ושם את ראשו על כפות ידיו כמו שאמרתי לו, נושם עמוק.
עליתי עליו והתיישבתי על גבו התחתון כשרגליי משני צידי גופו, ושלחתי את ידי קדימה, מלטפת ומעסה את גבו.
הוא נאנח בשקט וגופו נרגע, שריריו נהיים רפויים ולא נוקשים כמו שהם תמיד. חייכתי כשראיתי שזה עובד והמשכתי לעסות את גבו, עולה גם לכתפיו וצווארו. אחרי שהגעתי לכל נקודה שראיתי שצריך לשחרר, צירפתי את שפתיי לחגיגה. נישקתי לאורך גבו, לרוחבו, ומצצתי כמה נקודות בצוואר. סבסטיאן פלט קולות הנאה עמוקים ואני נרעדתי, יודעת שהרגיש את זה.
"אם תמשיכי ככה אני אתהפך." הוא הזהיר.
"תוכל להתהפך רק כשתרגיש יותר טוב."
אמרתי ונישקתי את כתפו בעדינות. רציתי שירגיש טוב, וידעתי שאעשה הכל עד שזה יקרה. שמחתי כשראיתי שהסרקזם כבר חזר אליו, אפילו אם זה היה סרקזם גס ומיני.
כמעט נפלתי כשהתהפך במהירות ושכב על גבו, כך שעכשיו ישבתי על המפשעה שלו בתנוחת סקס מוכרת, והבטתי בעיניו. חייכתי, התכופפתי אליו והצמדתי את שפתיי לשפתיו, מנשקת אותו נשיקה עמוקה ואירוטית, כמו שהבנתי שהוא אוהב. לא חשבתי בכלל על המעשים שלי ועל השלכותיהם והתחלתי להזיז את אגני מעל אגנו בתנועות מעגליות, לוחצת עליו וגונחת לתוך פיו. זה שימח אותו, אז לא היה לי אכפת.
"אם תמשיכי לעשות את זה את לא תהיי בתולה עד הבוקר." הוא לחש בקול עמוק וסקסי, גורם למחשבה מלוכלכת מאוד לעלות לראשי.
YOU ARE READING
The Hardest Way
Romantizmהיא לא יודעת על עצמה כלום. כשכולם יודעים משהו עליך ןאתה לא יודע כלום, זה לא כיף בכלל. לידיה, עבריינית צעירה בת 17, נכנסת למוסד סגור לעבריינים צעירים. הכל היה נחמד ביותר - עד שהיא פגשה בבחור המסתורי, ושם העניינים הסתבכו. מכיל: *אלימות *קללות *תכנים...
