שיערי היה אסוף בקוקו גבוה על ראשי, לבשתי טי שירט לבנה צמודה וטייטס שחור, והלכתי לצד כריס בחורשה. השעה הייתה כמעט שבע, האוויר היה קריר כמו בכל יום, והוא הוביל אותי לבקתה שעליה סיפר לי ובה תכנן לומר לג'סיקה את האמת.
"מאיפה אתה מכיר את המקום?" שאלתי בשקט, מדלגת מעל בול עץ שנפל. הדרך הייתה די ארוכה מכיוון שהבקתה הייתה עמוק בתוך החורשה.
"הסתובבתי פעם בחורשה ומצאתי את הבקתה הזאת. היא שקטה ונחמדה, ואפשר להיות שם לבד." הוא משך בכתפיו, בוהה באוויר מולו. אפשר היה לראות כמה הוא לחוץ, ויכלתי להבין אותו. בכל זאת, מה שהוא עשה לא היה דבר שקל להתוודות עליו, ובנוסף הוא עמד לחשוף רגשות ששמר הרבה מאוד זמן.
"אני בטוחה שתצליך." אמרתי לו בביטחון, תופסת בידו ומשלבת בה את ידי.
הוא חייך אליי חיוך עצוב. "אני מפחד שלא."
"אם היא לא תקשיב אני אעזור. בגלל זה באתי." הזכרתי לו.
"ואם גם לך היא לא תקשיב? אני אוהב אותה, לא מתחשק לי לאבד אותה." הוא בעט באבן קטנה והיא עפה והתנגשה בגזע עץ בקול נקישה.
"היא חייבת להקשיב," אמרתי, בטוחה בעצמי ביותר. "והיא אוהבת אותך גם."
"את חושבת?" עיניו אורו.
"גם אני הייתי מתאהבת בך אם הייתי היא. אתה מדהים." ניסיתי בכל כוחי לעודד אותו, רוצה שלא ישבר ויוותר. שמחתי שהבאתי אותו לנקודה הזאת, בה הוא יתוודה ויאמר את כל מה שעל ליבו.
"הגענו." כריס עצר והסיט את תשומת ליבי לבקתת אבן קטנה כמה מטרים מלפנינו. הבקתה הייתה מרובעת, נראתה במצב טוב מבחוץ, והייתה עשוייה לבנות בטון עבות וחזקות. הגג היה עשוי רעפים אדומים-דהויים וארובה קטנה ניצבה בפינה. כריס התקדם לכיוון הבקתה, אני אחריו, ופתח את הדלת. הדלת הייתה עשוייה ברזל, והיה קשה לפתוח אותה. היא נראתה ישנה מאוד, ופחדתי שהיא תינעל וניכלא בפנים.
מבפנים הבקתה הייתה מורכבת מחלל מרכזי, שני חדרים, וחדר שירותים פצפון. לא היו רהיטים בכלל, והמקום נראה ישן בהחלט ולא מתוחזק, אבל משום מה לא היה אבק על הרצפה, כאילו מישהו משתמש במקום הזה. היה חלון אחד בכל הבקתה, הוא היה גדול, וחלקו החיצוני כוסה סורגים. מוזר. כריס לחץ על מתג ואורות נדלקו.
"פעם אמרו שהמקום רדוף רוחות." אמר כריס ונשען על אחד הקירות.
"אני לא מאמינה ברוחות רפאים." גיחכתי. אבל באנשי זאב אני כן..?
"גם אני לא, בגלל זה אני כאן." הוא חייך. ראיתי שהוא לחוץ, וידעתי שאם לא אדרבן אותו ללכת להביא את ג'סיקה, זה כנראה לא יקרה.
"קדימה כריס, לך תביא את הבחורה שלך." החוויתי על הדלת בראשי.
"את תצליחי להתחבא לבד?" הוא נשך את שפתו התחתונה.
YOU ARE READING
The Hardest Way
Romanceהיא לא יודעת על עצמה כלום. כשכולם יודעים משהו עליך ןאתה לא יודע כלום, זה לא כיף בכלל. לידיה, עבריינית צעירה בת 17, נכנסת למוסד סגור לעבריינים צעירים. הכל היה נחמד ביותר - עד שהיא פגשה בבחור המסתורי, ושם העניינים הסתבכו. מכיל: *אלימות *קללות *תכנים...
